מור, בוקר ושות' - משרד עו''ד
  
 

בתי המשפט
ב ד ל ת י י ם   ס ג ו ר ו ת
בית משפט לענייני משפחה הקריות תמש
בפני: כב' השופט סילמן ניצן  
בעניין:   
 פלונית
 - נ ג ד -  
   
 פלוני
 

מיני-רציו:
* הכרעה בתביעת מזונות, שמירת זכויות, פירוק שיתוף ומשמורת, שאוחדה עם ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ. עיקר הדיון התמקד בזכות התובעת לחלק בנכסי הקריירה של הנתבע. כן הרחיב ביהמ"ש לעניין תוקפו המחייב של הסכם שערכו הצדדים ובעניין המשמורן המיטבי לילד.
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – נכסי קריירה
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – הסכם ממון
* משפחה – משמורת קטינים – עקרון טובת הילד
* משפחה – מזונות אישה – שיעורם
.
התובעת הגישה נגד הנתבע תביעות למזונות, שמירת זכויות, פירוק שיתוף ומשמורת (משמורתו הזמנית של הקטין בידי האב). כן הוגש הליך ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ. מדובר בנישואין ממושכים כאשר שנים רבות האישה לא עבדה אלא טיפלה בילדים והבעל התקדם בלימודיו ובקריירה. הסוגיות המרכזיות בתיק נוגעות לדרך הראויה לפירוק השיתוף בדירת מגורי הצדדים, לאור חלקה -היתר של התובעת במימון רכישתה, וכן לעצם זכותה של התובעת לחלק בנכסי הקריירה של הנתבע והיקפה, אם בכלל.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק כי:
הדירה רשומה ע"ש הצדדים בחלקים שווים. אולם, במסמך מיום 8/5/03 הצהיר הנתבע, בין השאר, כי לאור חלקו במימון רכישתה, יעמוד חלקו היחסי על 30% בלבד משוויה. התובעת מבקשת לקבוע כי מסמך זה מחייב על אף שלא אושר על ידי ביהמ"ש. ברי כי לא כל הסכם בין בני זוג, לגבי רכישת נכס כזה או אחר, הנו הסכם ממון הטעון אישור; בני זוג יכולים לעשות עסקאות בינם לבין עצמם, או 'הסדרים קנייניים' כאלו או אחרים, שאינם עולים דווקא עם לשון החוק הקלאסית. השאלה אם מדובר בהסכם ממון הטעון אישור אם לאו, תוכרע בהתאם למבחנים אשר הותוו בפסיקה- האם מדובר בהסכם הצופה פני פקיעת נישואין (במוות או גירושין), או שמא מדובר בהסכם אשר נועד להסדיר יחסים קנייניים ללא קשר לכך. המבחן הוא מבחן מהותי, בו יש לנסות ולהתחקות אחר כוונת הצדדים. יישום מבחן זה לענייננו, מוביל לתוצאה, לפיה הצדדים ערכו הסכם אשר ראו אותו כהסכם הצופה פני פקיעת נישואין (מדובר בהסדר כולל המסדיר את מלוא יחסיהם), ומשכך הנו טעון אישור לפי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג. משלא אושר כאמור, אין הוא בר תוקף. לפיכך נקבע, כי הצדדים הנם בעלים שווים בזכויות בדירה. יחד עם זאת, ביהמ"ש התחשב בהשקעת התובעת, מנכסיה החיצוניים, בתא המשפחתי, במסגרת השיקולים בפרק נכסי הקריירה.
איזון משאבים: האקטואר קבע כי לצורך איזון משאבים סופי ומיידי, על הנתבע להעביר לתובעת סך 337,582 ₪; לחילופין קבע האקטואר חיובים בהתאם למועדי גמילת הזכויות. משמונה מומחה מוסכם ע"י ביהמ"ש (בוודאי בפס"ד או למימושו), יש לחוות דעתו משקל נכבד ביותר וככלל, בהיעדר טעם מיוחד, "נכבד", כהגדרת הפסיקה, יאומצו הממצאים; לעניין הבחירה בין החלופות, לעת זו, לא הכירו בתי המשפט ביכולת לאכוף היוון; הכלל הוא כי האיזון לו זכאי צד אינו איזון 'טוב יותר' מהזכות אשר צמחה לצד שכנגד, ומשזכות זו לא גמלה עדיין, לא ניתן לחייב בהיוונה. לפיכך, הורה ביהמ"ש, על אימוץ החלופה השניה.
נכסי קריירה: עפ"י ההלכה הפסוקה, "נכסי הקריירה" שנצברו אצל אחד מבני הזוג הינם פרי השילוב בין מקורות שונים, שתמיכתו של קשר הנישואין הוא אך אחד מהם. חלק זה ראוי להביא בחשבון המשאבים העומדים לרשותם של בני הזוג, עת מפורק הקשר הזוגי. בימ"ש זה סבור, כי להבדיל מהגישה הרווחת בפסיקה, לפיה התשלום מהווה מעין חלוקה של נכס שנצבר, ניתן גם לראות את התשלום כהשתתפות בנזק שנוצר מהלך הנישואין, עת צד אחד לא מימש את יכולותיו המקצועיות, וקידומו נעצר כתוצאה מההשקעה בתא המשפחתי או מסיבות הקשורות בנישואין ובהורות. בכל מקרה, אין זה מדע מדויק, השאלה היא תחושת צדק במטרה לאזן את יכולת השיקום של בני הזוג הקונקרטיים. לשם כך יתחשב ביהמ"ש בנכסים שלא אוזנו; בגילאי הילדים; ביכולות העבודה ובפערים, פערי ההכנסה בפועל וזו האפשרית, פערי הצבירה החזויה, ואף בפער הגמלה בעת פרישה; בהיקפי ויתור והשקעה בתא המשפחתי (כגון הכנסת נכסים חיצוניים או פדיון זכויות פנסיוניות של אחד הצדדים), ובגיל הצדדים. ביהמ"ש מוסיף, כי לשיטתו, הלכת נכסי הקריירה, ההולכת ומתפתחת, יכולה, סופו של יום, להוות 'מזונות לאחר גירושין'. ביישום הנ"ל לענייננו, ביהמ"ש פסק לתובעת 'פיצוי' בגין ראש הנזק של חוסר היכולת להשתלב בשוק העבודה, או לחילופין 'איזון' בגין נכסי הקריירה שצבר הנתבע. ביהמ"ש פסק לתובעת פיצוי חודשי בסך 2600 ₪ –בגין הפרשי ההכנסה שעד למועד הפרישה וכן תשלום חד-פעמי בסך 116,918 ₪, בגין ההקרבה (הפסקת העבודה), הפרשי הצבירה של זכויות הפרישה ותשלומי הפנסיה, אובדן זכויות מלפני הנישואין, וכל טענה נוספת. הובהר כי התובעת לא תוכל לקבל מזונות בצד דמי נכסי הקריירה.
משמורת הבן הקטין:כאמור משמורתו הזמנית של הקטין בידי האב. תסקירי פקידת הסעד המליצו אף הם על משמורת הקטין אצל האב לנוכח הנתק הקיים בין הקטין לתובעת וסירובו של הקטין להיפגש עימה. בחינת טובת הקטין שהינו עקרון על בסוגיות אלו, מובילה למסקנה כי יש להותיר את המשמורת בידי האב.
 מזונות: משהתוצאה האופרטיבית של הדיון בנושא הדירה והזכויות הפיננסיות הנה פירוק שיתוף במקרקעין, הרי שיש לשוב ולעיין בסך שנפסק כמזונות זמניים. מחד קמה זכות למדור; מאידך, קם איזון אקטוארי. יש לחשב חלוקת ההכנסה בין כלל הנזקקים (עד מועד בגירת הבן), להתחשב בתמורות הקרובות (בגירת הבן ופירוק השיתוף ואיזון המשאבים), ובתמורות העתידות לבוא (חלוקת נכסי קריירה); ביהמ"ש מעמיד מתווה לטווח הארוך (בחלוקה לפרקי זמן שונים).
הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ: בהיעדר טעות משפטית בולטת, עיוות דין או חוסר צדק, או שגגה ה'דוקרת את העין ומקוממת את הלב', הכלל הוא כי בימ"ש זה ימשוך ידיו מלהתערב בשיקול דעת כב' ראש ההוצל"פ. מקל וחומר כשמדובר (כבענייננו), בערעור על נושא שכ"ט והוצאות. ביחס לערעור שכזה, ההלכה הפסוקה מורה, כי ערכאת הערעור תיטה להתערב, בין היתר, במקרים הבאים: מקום שנפלה טעות קיצונית בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה, כאשר נפלה טעות משפטית, כאשר ישנה סטייה באופן ניכר מהסכומים המקובלים, כאשר ביהמ"ש לא נימק את החלטתו בנידון. במקרה דנן, שיקולי מערכת, שיקולים "ערעוריים", ומציאות התמונה הכוללת, מצדיקים את דחיית הערעור, במקרה ספציפי זה. עם זאת, על מנת לאזן התמונה, ביהמ"ש לא עשה צו להוצאות במסגרת פסק הדין.
פסק דין
 
1.      א.      התובעת והנתבע נשאו זל"ז בתאריך -----, ומנישואים אלה נולדו להם שני ילדים, ---- יליד ----- (הפך מהלך ההליך לבגיר) ו----- יליד -------.
         ב.      התובעת הגישה נגד הנתבע תביעות למזונות, שמירת זכויות, פירוק שיתוף ומשמורת.
         ג.       בתיק התנהל הליך הוכחות, ולאחריו הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. בין לבין הוגש הליך ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ; משכך, ובהסכמת הצדדים, הוריתי על איחוד הטיעונים לצורך מתן הכרעה אחת בכלל המחלוקות.
2. למעשה לא קיימות בין הצדדים מחלוקות עובדתיות משמעותיות.
 
3.      א.      במועד נישואי הצדדים הייתה התובעת בעלת דירה ב----------- אשר התשלום היחיד בו נשא הנתבע ביחס אליה הינו פירעון יתרת משכנתא בסך של 25,000 ₪ (עדות הנתבע - עמ' 17 לפר' ש' 21-24 ועמ' 18 לפר ש' 6-15).
 
         ב.      דירה זו בה התגוררו הצדדים לאחר נישואיהם, נמכרה במהלך החיים המשותפים, ותמורתה בסך 93,000$ שמשה (בנוסף למשכנתא שנלקחה) לרכישת דירה חדשה ב-------- אשר נרשמה על שם שני הצדדים במשותף, ובהמשך - לרכישת דירה אחרת ב------, בה מתגוררת התובעת כיום (לטענת התובעת רישום הדירה על שם שניהם נעשה רק על מנת שתאושר הלוואת המשכנתא כיוון שמשכורתה לא הספיקה, אולם היא נשאה בתשלומי המשכנתא לבדה. הנתבע אינו מכחיש זאת אולם טוען כי במקביל לכך נשא הוא בתשלום הוצאות המחיה השוטפות בבית – ראה סעיפים 11-17 לתצהיר התובעת).
 
         ג.       לנתבע לא היו כל נכסים במועד נישואי הצדדים והשתכרותו החודשית מעבודתו ---- עמדה על סך 5,000 ₪ בחודש (עדות הנתבע - עמ' 16 לפר' ש' 28-30 ועמ' 17 ש' 1 לפרוטוקול).
 
         ד.      הצדדים ניהלו מהלך חייהם המשותפים חשבונות בנק נפרדים (סעיף 18 לתצהיר התובעת).
 
         ה.      במהלך החיים המשותפים השלים הנתבע לימודי תואר שני וקורסים נוספים שהקנו לו גמולי השתלמות. כן צבר וותק. נכון להיום עומדת משכורתו של הנתבע על סך 20,000 ₪ ברוטו לחודש (תלושי השכר צורפו לתצהיר הנתבע).
 
         ו.       התובעת, בת 49 כיום, פרשה מעבודתה כפקידת בנק בשנת -----, בגיל 41, לאחר 25 שנות עבודה ופדתה כספים שנצברו לזכותה במקום עבודתה בסך 412,000 ₪ (לטענתה הסיבה העיקרית לפרישתה המוקדמת הייתה הצורך לטפל בבנה הקטן שסבל מקשיי למידה, לטענת הנתבע בתצהירו – מניעי הפרישה אינם ברורים לו).
 
         ז.       מאז פרישתה המוקדמת מעבודתה לא השתלבה התובעת בכל עבודה אחרת. לטענת התובעת, בשנים הסמוכות לאחר פרישתה, השתמשה בכספי הפרישה למימון הוצאות הבית, יחד עם הנתבע, אולם משאלה נגמרו, הפך הנתבע למשענת הכלכלית היחידה בבית ובכלל.
 
         ח.      הנתבע טען כי אינו יודע מה עשתה התובעת בכספי הפרישה, אולם בישיבת ההוכחות משעומת עם מסמכים שונים הודה כי חלק משמעותי מכספי הפרישה שמשו להוצאות משותפות, ובכללן רכישת ריהוט לבית וכיסוי הלוואות (ראה עדות הנתבע – עמ' 23 לפר'). לשאלת ב"כ התובעת האם ייתכן כי החלה התובעת לבקש ממנו כספים לאחר שלא נותר עוד דבר מכספי הפרישה שלה, השיב: "יכול להיות" (עמ' 24 לפר' ש' 1-6).
 
         ט.      לטענת התובעת הרקע לפירוד בינה לבין הנתבע הייתה התלות הכלכלית שפיתחה בו שהייתה לצנינים בעיניו (ראה עדות התובעת – עמ' 10 לפר' ש' 15-18).

4. ב-------, לעדות התובעת (עמ' 11 לפר' ש' 15), עזב הנתבע את דירת הצדדים.
 
5.      א.      הסעדים להם עותרת התובעת בתביעותיה הרכושיות הינם – פירוק שיתוף בדירת הצדדים בנהרייה באופן שיוצהר כי הינה בעלים של 70% ממנה, תוך שיתאפשר לה לרכוש את חלקו של הנתבע בדירה, ולחלופין, להוציא הדירה למכירה לצד שלישי ולחלק תמורתה בין הצדדים לפי חלקיהם היחסיים בה כפי טענתה; לאזן משאבי הצדדים בהתאם לחוות דעת האקטואר בכפוף לתיקונים מסוימים; ולקבלת חלקה הנטען בנכסי הקריירה של הנתבע בין בדרך של תשלום עיתי בסך 3,500 לחודש ובין בדרך של תשלום מהוון בסך 299,000 ₪.
 
         ב.      כן עותרת התובעת לקביעתה כמשמורנית הבן הקטין, -------, המתגורר כיום עם אביו, ולחיוב הנתבע במזונותיה ובמזונות הילדים.
 
         ג.       הנתבע מנגד עותר לפירוק שוויוני בדירת הצדדים, לקביעת שכר ראוי בגין מגורי התובעת בדירת הצדדים, לפטור מתשלום מזונות התובעת לאור פוטנציאל ההשתכרות של התובעת והיותה "מעין מורדת" כהגדרתו בסירובה לקיום יחסי אישות עימו עובר לפרידתם, וכן למשמורת קבועה על הבן הקטין.
 
6.       למעשה, הסוגיות המרכזיות בתיק זה נוגעות לדרך הראויה לפירוק השיתוף בדירה לאור חלקה -היתר של התובעת במימון רכישתה, וכן לעצם זכותה של התובעת לחלק בנכסי הקריירה של הנתבע והיקפה, אם בכלל.
 
פירוק שיתוף- מסמך ההסכם
 
7.       דירת הצדדים בנהרייה הוערכה על ידי השמאי שמונה על ידי בית המשפט בסך 875,000 ₪. אין חולק כי הזכויות בדירה רשומות ע"ש הצדדים בחלקים שווים.
 
8.      א.      לתמיכה בטענותיה בדבר קבלת זכויות עודפות בדירה, המציאה התובעת מסמך ערוך בכתב יד מיום 8/5/03 בו מצהיר הנתבע כי לאור העובדה שהתובעת הייתה בעלת דירה בשווי 80,000$ במועד נישואיהם, מתוכם כיסה הוא משכנתא בסך 25,000 ₪ בלבד, הרי שדרישתו בנוגע לדירה הנוכחית ב------ תעמוד על חלק יחסי של 30% בלבד משוויה, לאחר חיסול המשכנתא הרובצת עליה.
 
ב.       במסמך נשוא דיוננו הצהיר הבעל כי האישה "תרמה" ממשאבים שהיו לה קודם לנישואיהם 70% ממחיר דירת הצדדים, ומשכך זכאית היא ל- 70% מהזכויות בדירה. למעשה, הצדדים הסכימו לכאורה במסגרת מסמך זה כי לאור היסטוריית רכישת הנכס, ולהבדיל מנכסיהם האחרים, לא ראוי ולא הגון כי נכס זה "יאוזן" שווה בשווה ביניהם, אלא כל איש ייטול את חלקו האמיתי בנכס.
 
         ג.       הנתבע לא הכחיש כתיבת מסמך זה אלא טען רק כי נערך סמוך לאחר פטירת אמו וכי התובעת היא שהכתיבה לו את תוכנו (עדות הנתבע – עמ' 22 לפר' ש' 10-14).
    ד.      התובעת מבקשת לקבוע כי מסמך זה מחייב על אף שלא אושר על ידי בית המשפט.
 
9.      א.      ההכרעה בסוגית המסמך הנה בראש ובראשונה שאלה עובדתית, וכתוצאה מקביעה עובדתית, תתחייב המסקנה המשפטית.
 
         ב.     האם המדובר בהסכם 'עסקי', אותו ערכו הצדדים, ובו "בודדו" נכס כזה או אחר, מהלך חיי הנישואין, או שמא כוונת הצדדים הייתה לערוך הסכם ממון, שלא יצא מהכוח אל הפועל.
 
         ג.       האם חופשיים הצדדים מהחיובים וההוראות המיוחדות החלות בחוק יחסי ממון, לצורכי אישור הסכם, או שמא כבולים הם בהן???
 
         ד.      התשובה לשאלת כוונת הצדדים, וראייתם את המסמך, טמונה בנוסחו, בחינת כוונות הצדדים עובר לכריתה, וסמוך לאחריה.
 
10.    א.      בע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו (3) 421, 429, פסק כב' בית המשפט העליון, כי "האישור המתחייב על פי חוק (והכוונה לחוק יחסי ממון- נ.ס) מגמתו להבטיח את קיומה של גמירת דעת מצד שני בני הזוג.. האישור אינו בגדר החלטה או פסק דין.. הוא תנאי נוסף שקבע המחוקק כדי להפוך הסכם בין בני זוג לחוזה מחייב". ודוק- לא די באישור 'סתם', או מתן תוקף פס"ד, אלא יש צורך בבחינת הוראות ההסכם ואישורן בהתאם לחוק יחסי ממון- ע"א 490/77 נציה נ' נציה, פ"ד לב (2), 621; ראה גם ע"א 486/87 אבידור נ' אבידור, פ"ד מב (3), 499. בכל הפסיקות המובאות לעיל (ובמיוחד פרשת מונק), הבהיר כב' בית המשפט העליון, את הטעם בבחינה הנדרשת לפי חוק יחסי ממון- הסכמים הנערכים בתוך המשפחה, מושפעים ממציאות של יחסים עדינים, רגשות עזים, וחיים תחת קורת גג אחת; מציאות זו מחייבת בחינה מיוחדת.
 
        ב.      ראה גם תיק מ.א (ת"א) 2316/80 נווה נ' נווה, פ"מ מה (1) 309.
 
11.     ככל שהסכם יסטה יותר מהוראות האיזון הקבועות בחוק, ככל שהסכם יקפח יותר ויהיה חד צדדי, כך יוחלו לגביו כללי אישור דרקוניים יותר, וקשים יותר- ע"מ (ת"א) 1242/04 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו]). ויובהר- אין מניעה לאשר הסכם בו צד מוותר על זכויות כאלו או אחרות, כל עוד הוא מודע לזכויותיו הוא ולמשמעות הויתור.
 
12.    א.      מהצד האחר של המטבע, ברי כי לא כל הסכם בין בני זוג, לגבי רכישת נכס כזה או אחר, הנו הסכם ממון הטעון אישור; בני זוג יכולים לעשות עסקאות בינם לבין עצמם, או 'הסדרים קנייניים' כאלו או אחרים, שאינם עולים דווקא עם לשון החוק הקלאסית; ראה לעניין זה תמ"ש (י-ם) 19322/99 ק.א נ' ר.ר [פורסם בנבו], והפסיקה המובאת שם; פסה"ד אוזכר בסיכומי התובעת.
 
        ב.      ראה במיוחד- בר"ע (חי') 1937/07 ברוך נ' ברוך, [פורסם בנבו], כב' השופטת שטמר.
 
13.     השאלה אם מדובר בהסכם ממון הטעון אישור אם לאו, תוכרע בהתאם למבחנים אשר הותוו בפסיקה- האם מדובר בהסכם הצופה פני פקיעת נישואין (במוות או גירושין), או שמא מדובר בהסכם אשר נועד להסדיר יחסים קנייניים ללא קשר לכך- ע"א 169/83 שי נ' שי, פ"ד לט (3) 776; המבחן הוא מבחן מהותי, בו יש לנסות ולהתחקות אחר כוונת הצדדים.
 
14.    א.      יישום מבחן זה למקרה בו עסקינן, מביא, לטעמי, לתוצאה, לפיה הצדדים ערכו הסכם אשר ראו אותו כהסכם הצופה פני פקיעת נישואין, ומשכך הנו טעון אישור.
 
        ב.      אין המדובר בהסכם המתייחס אך לנכס ספציפי, המוציא את הנכס בהסכמת הצדדים, מתחולת החוק (כאמור בסעיף 5 (א) (3) לחוק יחסי ממון); לצורך הוצאה מתחולה, יש צורך באמירה מפורשת וחד משמעית, כי זוהי כוונת הצדדים; אמירה כזו אין בהסכם.
 
        ג.      העובדה כי ההסכם נחתם בשנת 2003 ולא יושם ע"י מי מהצדדים, מלמדת כי הצדדים ראו את ההסכם כהסכם שאינו מחייב אותם.
 
        ד.      ההסכם פותח בהצהרת הבעל- 'לאחר שסירבתי לייעוץ משפחתי' – ללמדך כי הנישואין היו מוטלים על הכף, ובמובן הרגיל של הדברים- משלא פנו הצדדים לייעוץ, ככל הנראה אין מנוס אלא מפקיעה.
 
        ה.      ההסכם כולל חלוקה לא רק של נכס ספציפי (דירת המגורים לעניין זה), אלא גם התייחסות למיטלטלין, החזרי הלוואות, משכנתא, רכבים וכיו"ב.
 
        ו.       ברי כי חלוקת תכולת דירה נעשית אך לעת פירוד, ובמקרי גירושין; כוללניותו של ההסכם ביחס לנכסים, מלמדת כי הצדדים ראו את ההסכם כהסכם כולל הבא להסדיר את ענייני רכושם.
 
        ז.       בהסכם יש התייחסות מפורשת לנושא מזונות הילדים והחזקתם; הצדדים קובעים מזונות ומתייחסים במפורש לאפשרות שאחד הקטינים יהיה בחזקת האב; ברור לחלוטין שמשקל החזקת הקטינים הנו לעת פקיעה ולא למקרה בו צדדים יתגוררו תחת קורת גג אחת.
 
        ח.      קיים קושי ברור לקרוא האמור בהסכם, אך לכאורה מסתיים ההסכם בהתחייבות כי הלוואה שניטלה וערבות בגינה, יחוסלו תוך 60 ימים ממועד הגט (ניתן לקרוא גם מ'המועד הנ"ל' אך אין לכך פשר שכן לא נזכר מועד).
 
15.    א.      משלשון ההסכם, רוחו ואופיו מלמדים כי הצדדים ראו בהסדר הסדר כולל המסדיר את מלוא יחסיהם, משהצדדים צפו בהסכם פירוד, ומשכך ראו לנכון לכלול הוראות בדבר החזקת קטינים, מזונותיהם, וכיו"ב, ולאור אי ביצועו בפועל של ההסכם, סבורני כי יש לראות בהסכם הסכם אשר צפה פני פקיעת נישואין, והסכם אשר הצדדים ראוהו כהסכם ממון.
 
        ב.      משכך, טעון היה ההסכם אישור לפי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג, 1973, ומשלא אושר כאמור, אין הוא בר תוקף.
 
        ג.       לפיכך אני קובע כי הצדדים הנם בעלים שווים בזכויות בדירה המצויה ב--------(להלן "הדירה"); יחד עם זאת אתחשב בהשקעת התובעת, מנכסיה החיצוניים, בתא המשפחתי, במסגרת השיקולים בפרק נכסי הקריירה.
 
        ד.      אני מורה על פירוק השיתוף בדירה, למרבה במחיר, בשוק החופשי, תוך שמתמורת הדירה יסולקו החובות הרובצים על הדירה, לרבות חוב המשכנתא, הוצאות המכר, ואת היתרה יחלקו הצדדים בחלקים שווים.
 
        ה.      הצדדים יהיו רשאים לקזז חיובים רכושיים מתמורת הדירה וכן חיובי עבר למזונות (!), מתוך שאלה יחושבו כהוצאות שהוצאו ע"י האם.
 
        ו.       לשני הצדדים זכות ראשונים לרכוש זכויות האחר בדירה; אני ממנה את ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לביצוע פירוק השיתוף כאמור; שכ"ט הכונסים, אשר יבצעו גם קיזוז האיזון הכולל, יעמוד על 2% בצירוף מע"מ לכל צד; במידה והכינוס לא יהיה תוך שיתוף פעולה, יוכל כל צד לעתור בהליך לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, לצורך יישום הוראות פסה"ד.
 
איזון משאבים:
 
16.     בתיק מונה אקטואר כמומחה מטעם בית המשפט לצורך איזון משאבי הצדדים החל ממועד נישואיהם ועד 1/9/07 (המועד נקבע בהסכמת הצדדים).
 
17.    א.      האקטואר קבע כי לצורך איזון משאבים סופי ומיידי, על הנתבע להעביר לתובעת סך 337,582 ₪; לחילופין קבע האקטואר חיובים בהתאם למועדי גמילת הזכויות, כמפורט באפשרות השניה של חוות הדעת (עמ' 8-9 לחוות הדעת חלופה שניה).
 
         ב.      התובעת עתרה לתיקון חוות דעת האקטואר לנוכח ממצאים חדשים. ניתנה החלטה על עדכון חוו"ד האקטואר, אולם לא ברור אם זו כבר בוצעה. מכל מקום, בסיכומים שבה ועותרת התובעת לעדכון חוו"ד האקטואר.
 
         ג.       גם לאחר גמר פרק ההוכחות בתיק אפשרתי לתובעת לשוב ולחקור לגבי זכויות הנתבע, לקבל אינפורמציה ולזמן עדים. גם מצד הנתבע התרתי זימון מסמכים.
 
         ד.      לשני הצדדים היה די והותר זמן על מנת לזמן כל מסמך וכל עד דרוש.
18.     משמונה מומחה מוסכם ע"י בית המשפט (בוודאי בפס"ד או למימושו), יש לחוות דעתו משקל נכבד ביותר.
          ככלל, בהיעדר טעם מיוחד, "נכבד", כהגדרת הפסיקה, יאומצו הממצאים; ראה לעניין זה ע"א 293/88 חב' יצחק ניימן נ' רבי (פורסם בנבו).
          כלל זה הוחל גם בהליכים לפני בתי המשפט לענייני משפחה, ואומץ גם בפסיקת כב' בית המשפט העליון; ראה בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני; בע"מ 9358/04 ; רע"א 4575/00 ; כל אלו פורסמו בנבו. ראה גם בע"מ 10060/07 (כב' השופט דנציגר) אשר פורסמה לאחרונה בנבו, והחלקים במסגרת פסה"ד המתייחסים למשמעות מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש.
19.     מן הראוי לציין כי בדיון מיום 24/11/08 הצהירו ב"כ הצדדים כי הם מקבלים עקרונית את האמור בחוות דעת האקטואר. ב"כ התובעת סייג את הצהרתו בטענה כי מבקש הוא לברר פרטים נוספים על ההלוואה שנלקחה, וב"כ הנתבע ציין כי בכוונתו להסתמך גם על תשובות ההבהרה שנתן המומחה.
20.     בהתאם לבקשות ב"כ הצדדים, ניתנו מספר צווים לגורמים שונים בדרישה לקבלת מידע נוסף. הצווים מולאו, מידע התקבל, אולם הצדדים לא טרחו ליידע את בית המשפט אילו תובנות הניב מידע זה, אם בכלל.
21.     לפיכך, אין בידי אלא להסיק כי המידע אינו משפיע על האמור בחוות דעת האקטואר, על אף האמירה העמומה והכללית בסיכומי התובעת כי יש עוד לתקן את חוות דעת המומחה; על אף שהתרתי זימון מסמכים, גם לאחר שלב הראיות, וגם מהלך הסיכומים (!!) לא הוגשו מסמכים חדשים; אציין כי אם תתגלינה עובדות חדשות, יתכן כי הדבר יצדיק פניה מחודשת; בשלב זה, בכוונתי להביא ההליכים לכלל סיום.
22.     לעניין הבחירה בין החלופות- ראה הלכת ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו (1), 602, בסע' 14 לפסה"ד; ראה גם תמ"ש (י-ם) 21382/01 [פורסם בנבו], מיום 3/8/09 כב' ס. הנשיא השופט מרכוס. לעת זו, לא הכירו בתי המשפט ביכולת לאכוף היוון; הכלל הוא כי האיזון לו זכאי צד אינו איזון 'טוב יותר' מהזכות אשר צמחה לצד שכנגד, ומשזכות זו לא גמלה עדיין, לא ניתן לחייב בהיוונה.
23.     אשר על כן אני מורה על אימוץ החלופה השניה בחוות הדעת; חוות הדעת תהיה ברת איזון ומימוש, לאור תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון, במועד הראשון שייקבע לסידור גט בין הצדדים, או תוך 4 חודשים מהיום, לפי המוקדם. אם צד ימאן לשתף פעולה בהתרת הנישואין, יהווה הדבר עילה לשקול שינוי המועד הקבוע.
24.     שני הצדדים יהיו רשאים ליטול פסיקתא להקלת מימוש החלופה. במסגרת הפסיקתא יוכלו הצדדים לעתור להטלת עיקול קבוע עד למימוש, בסך שנקבע בחוות דעת האקטואר; הפסיקתא תועבר לתגובת הצד שכנגד בטרם הגשתה.
25.     פסק הדין יהיה בר הצגה למשטרת ישראל, לצורך אכיפתו ישירות מול המשטרה.
נכסי קריירה- כללי
 
26.     סקירת ההלכה שהתפתחה בשנים האחרונות, מובאת בבע"מ 4623/04 [פורסם בנבו], אשר נדונה בפני כב' בית המשפט העליון, ביום 26/8/07; הקביעות שם, והטענות המשפטיות דכאן, זהות; יש כמובן לבחון עובדתית אם זהו המקרה; אביא הדברים כלשונם. המספור הותאם לפס"ד זה.
 
27.     "התפתחותו המקצועית של האדם מהווה פרק מרכזי בסיפור חייו (השוו: ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3), 13). תכופות, שלובה ההתפתחות המקצועית של כל אחד מבני-זוג בזו של האחר, עד כדי שהשתיים מספרות יחד סיפור אחד. "בנייתן המשותפת של קריירות היא לרוב אחד המיזמים החשובים ביותר בנישואים, ויכולת ההשתכרות המוגברת היא הנכס המשמעותי היחיד, או למצער המשמעותי ביותר, מן הבחינה הכלכלית בנישואים רבים..." (דגן, בספרו הנ"ל, בעמ' 477). בני זוג עשויים לוותר על השכלה או על משרה, לעבוד או ללמוד שעות מעטות יותר, להקריב פוטנציאל לקידום ואף לוותר לחלוטין על קריירה, כל זאת כדי שיוכל בן הזוג האחר להתפתח בעצמו, למען טובתו-שלו, למען טובתו של הקשר הזוגי ולמען טובתה של המשפחה. לעיתים, נוטל על עצמו אחד מבני הזוג את עיקר עבודות הבית והטיפול בילדים (זה יכונה להלן: בן הזוג הביתי), בעוד שבן הזוג האחר יוצא לעבודה מחוץ לבית לשם פרנסת המשפחה (וזה יכונה להלן: בן הזוג החיצוני). אכן, חלוקה זו, היא עצמה, עשויה לשקף הטיה מגדרית, ובמשפחות רבות תורמים שני בני הזוג את חלקם הן בעבודות הבית ובגידול הילדים, הן בפרנסה, תוך שכל אחד מהם מפיק את הסיפוק ונושא במאמץ הכרוכים בשני מרחבים מרכזיים אלה בחייו של אדם. הצגת אבן הבוחן כמקרה קיצוני של חלוקה ברורה בין "בן-זוג ביתי" לבין "בן-זוג חיצוני" נועדה אך לשם זיקוק תמציתם של הערכים והאינטרסים הכרוכים בסוגיה שבפנינו. אין בכך משום תיאור של המציאות הרווחת וברי כי הפתרון לכל מקרה יקבע לפי האיזון הפרטני בחייהם של בני הזוג שיבואו בפני בית המשפט.
 
28    א.      כושר השתכרות הוא נכס השייך לאדם (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, 519-518). הוא היכולת לעשות וליצור דבר-מה בעל ערך אובייקטיבי. הוא מושפע ממשתנים רבים ומגוונים, בהם כשרונותיו האישיים של האדם, המקצוע שבו בחר, השכלתו, ניסיונו והמוניטין האישי שרכש. חלק מכושר ההשתכרות אינו בא לאדם מן הטבע. הוא אינו טבוע בצופן הגנטי שלו. הוא פרי שקידה ומאמץ, למידה והתנסות. רכישתם של חלק מאלה, בעיקר רכישתה של השכלה, מצריכה זמן וכסף. הללו, בדרך כלל, עומדים לבני הזוג באופן מוגבל, והקצאתם תלויה בשיקולים שונים. כל זוג וסיפורו-שלו. העיקר הוא, שבני הזוג עשויים לעמול יחד למען יגבר כושר ההשתכרות של אחד מביניהם, לרווחת המשפחה כולה. ה"קריירה" של אותו פרט לא נועדה אך לשם הערך האינדיווידואלי הטמון בה, אלא גם לשם הערך הקולקטיבי – פרנסתו של בן הזוג השני ופרנסתה של המשפחה כולה. אכן, הזמן ה"משפחתי" הוא אחד, והוא נוצר בשניים. היכולת של כל אחד מבני הזוג להשיא את יכולת ההשתכרות שלו תלויה לא מעט בתרומת-זמן (ומשאבים אחרים) מצדו של בן הזוג האחר."   
 
         ב.       ובהמשך - "הנה כי כן, כפי שראינו, בנסיבות מסויימות, עשויים בני-זוג לעמול יחד, תוך מאמץ משותף, על הגברת כושר השתכרותו של אחד מהם. להשקעה זו פוטנציאל כלכלי ניכר. אם יפורק הקשר הזוגי מבלי שהיא תובא בחשבון, ייווצר פער בין שני בני-הזוג, ההולכים כל אחד לדרכו. "נכסי הקריירה" שנצברו אצל אחד מבני הזוג הינם פרי השילוב בין מקורות שונים, שתמיכתו של קשר הנישואין הוא אך אחד מהם. חלק זה ראוי להביא בחשבון המשאבים העומדים לרשותם של בני הזוג, עת מפורק הקשר הזוגי. כל שאמרנו – כברירת מחדל, עליה יכולים הצדדים להתנות לפי הוראות הדין.
 
         ג.      ואלו הם רק מקצת הדברים שכן הלכת בע"מ 4623/04 המפורטת לעיל, סוקרת הפסיקה לאורכה ולרוחבה, ומביאה בצורה מאלפת, את שיקולי נכסי הקריירה.
        
נכסי קריירה- נקודות נוספות
 
29.    א.      אוסיף ואעיר משלי, כי דרך נוספת לפתור את הסוגיה ולהשיב למתנגדי גישת החלת נכסי הקריירה, היא להסתכל דווקא על 'חצי הכוס הריקה'; לא לראות את התשלום כמעין חלוקה של נכס שנצבר, אלא לראות את התשלום כהשתתפות בנזק שנוצר מהלך הנישואין, עת צד אחד לא מימש את יכולותיו המקצועיות, וקידומו נעצר כתוצאה מההשקעה בתא המשפחתי או מסיבות הקשורות בנישואין ובהורות.
 
         ב.      בדיני הנזיקין, קושי להשתלב בשוק העבודה, הוכר כראש נזק; מקור הפיצוי יכול להיות נשיאה בראש נזק זה, ולאו דווקא חלוקת נכס של קריירה; בכך, למעשה, תתייתר השאלה אם מטילים אנו כבלים על נפשו של אדם ו'מאלצים' אותו לצאת ולעבוד (כפי שנטען בפרשת גוזנר הנזכרת לעיל); גישה זו תייתר כמובן את הדיון בטענות אלו.
 
         ג.       יובן כי כרגיל, הפך בה והפך בה, וכל אלו הנם רק חלק מ'ארגז כלים' (כלשונו של כב' השופט עמית)-: סופו של יום בוחנים אנו את הצדדים, ונותנים דרור לתחושת הצדק; העיגון יכול לבוא מנכסי קריירה, העיגון יכול לבוא מסעיף 8 לחוק יחסי ממון; המטרה הנה יצירת יכולת שיקום שווה של הצדדים, והעמדתם בקו אחד, להמשך החיים, לאחר הגירושין או הפירוד. ראה דברי כב' השופט עמית בע"מ (חי') 740/08, [פורסם בנבו], הן לגבי האפשרויות, והן לגבי ארגז הכלים החותר לצדק.
 
         ד.      לעניין גישת המשפט העברי, אפנה הצדדים לדברי כב' ביה"ד הרבני הגדול, בפסק דין תיק תש"ה 43-1, מלפני כחמישים שנים (!!)-
 
                  "... ואשר לסידור עצם הפיצויים וקביעת סכומם, מצא ביה"ד הגדול טענת המערערת צודקת ביסודה, שאם אמנם לבעל אין היום איזה רכוש קרקעי או שוה כסף שהוא ידוע לביה"ד, אבל השכלתו וידיעותיו המקצועיות וכן מצב משפחתו והקשרים שיש להם, יש בידם כדי להבטיח לו עתיד כלכלי איתן" (ראה אוסף פסקי דין של הרבנות הראשית לארץ ישראל, חלק א', בעריכת ז' ורהפטיג, ירושלים תש"י).
                  וכל המוסיף גורע.....
 
30.    א.      העמדה בקו אחד אינה יכולה להיות ניתוח אקטוארי קר; העמדה בקו אחד אינה יכולה להיות 'נוסחה' חישובית; לא רק הפער מהשכר הממוצע במשק.
 
         ב.     יצירת השוויון חייבת לחתור אל תמונה מלאה והתחשבות בצדדים הקונקרטיים- יש להתחשב בשאלה מי נותר עם הקטינים (כמשפיעה על יכולת שיקום), ומה גילם של הקטינים וחלוקת נטל הטיפול בהם; יש להתחשב במצב הרפואי של הצדדים; יש להתחשב גם בנכסים הרכושיים שחולקו, היקפם, ולעתים גם בנכסים שאינם ברי איזון (כגון ירושות שנפלו למי מהצדדים) ; הרעיון הוא לייצר שיקום שווה, ולא לקבוע הלכה מוכנית ופורמליסטית.
 
31.    אין טעם לחזור ולהיות שבויים בנוסחאות מתמטיות (בדומה לעקרונות המחצית של הלכת השיתוף הקלאסית); יש לחתור לבחינת המציאות והמצב, ולסיפוק תחושת הצדק. הציווי בדברים ט"ז, כ', הוא שיעמוד לנגד עינינו.
 
32.    א.      אשוב ואפנה את הצדדים לשנאמר בבע"מ 4623/04 דלעיל- "נדמה כי מגוון המקרים השונים שיכולים להתעורר הוא בלתי-מוגבל. כללי החלוקה והאיזון ייקבעו ממקרה למקרה. טוב לה להלכה שתתפתח עקב בצד אגודל. אין דומה המקרה של בני זוג שהתגרשו מספר שנים לאחר שנשאו למקרה של שניים שהתגרשו כעבור שני עשורים. אין דומה המקרה של בני זוג שפיתחו לעצמם קריירה במקביל, למקרה של בן זוג שוויתר על התפתחותו המקצועית על-מנת לאפשר לשותפו-לחיים לקדם את כושר השתכרותו לרווחת המשפחה. אין ספק, כי הערכה אקטוארית של שווי "נכסי הקריירה", אשר נצברו על-ידי בני הזוג במהלך הנישואין, עלולה להיות קשה ואף בלתי-אפשרית. היו מי שסברו כי הקושי בהערכה זו מצדיק את שלילת ההכרה ב"נכסי הקריירה" כ"נכס" מנכסי בני-הזוג (ליפשיץ במאמרו הנ"ל, בעמ' 734). אנו איננו סבורים כך. בירור הפער בכושר ההשתכרות שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין מבוסס תכופות על אמדן והשערה המביאים בחשבון מודדים רלבנטיים. אין זה מדע מדויק. אכן, תרומתם של בני-זוג זה לזו וזו לזה, במישורים רבים וגם במישור המקצועי, היא תרומה בלתי-מוחשית. קשה לכמת אותה. בדומה לקושי בהערכת נזק שאינו נזק ממון – בדיני הנזיקין – כך גם אין מתקיימת נוסחה אקטוארית לזיהוי אותו חלק מנכסי הקריירה שהוא פועל יוצא של השיתוף הזוגי. אולם הקושי בהערכת חלקם של בני-הזוג אינו מאיין את הזכאות. שומת תשלומי האיזון תעשה, ממקרה למקרה, וניתן להניח כי תתגבשנה במהלך הזמן אמות מידה שתסייענה בהערכת התשלום. כעיקרון, ישנם מספר מודדים לחישוב. נקודת המוצא עשויה להימצא בפוטנציאל ההשתכרות של בן-הזוג, המבטא את מימוש נכסי הקריירה שנצברו. אולם פוטנציאל זה – יש לזכור ולהדגיש – מורכב לא רק מפרי המאמץ המשותף של בני-הזוג, אלא גם, ולעיתים בעיקר, מכישרון אישי, מיכולת הטבועה באדם וממרכיבים נוספים שאין להם תלות בקשר הזוגי. את אלה, וכן את אותו חלק מנכסי הקריירה שיש לייחס לתקופה שלפני תחילת הקשר הזוגי ולתקופה שלאחר סיומו, יש להוציא מגדר חשבון האיזון. החלק שנותר הוא התוצר של המאמץ המשותף, ואותו יש לחלק ברגיל בין בני-הזוג בחלקים שווים. עם זאת, יש להתחשב גם בנתונים נוספים, ובכללם: משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני-הזוג ואופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות של בני-הזוג - בין ראשית הקשר הזוגי לבין סופו - נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין, וכן מרכיב הויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר שכנגד – ככל שניתן לאתר מרכיב זה.
 
         ב.     אכן, יש לזכור כי התרומה של בני הזוג לפיתוח כושר ההשתכרות עשויה להיות הדדית. במציאות חיינו התמונה של בני זוג שאחד מהם יושב אהלים שתרומתו פנימה כל כולה והאחר יוצא חוץ כל כולו, היא תמונה ששכיחותה מתמעטת באלבומים המשפחתיים. ממילא, ניתן להניח שהצורך בגישור על פערים בכושר ההשתכרות, שנוצרו בזמן הנישואים ובעטיים, ילך ויקטן. זאת ועוד: החלת חזקת השיתוף על "נכסי הקריירה" לא באה להכניס את בית המשפט לביתם של בעלי-הדין ולערבו יתר-על-המידה בשיקוליהם ובבחירותיהם לאורך חייהם המשותפים. הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו. במקרים כאלה, העיקר אינו בצורך לשמר את המצב הקיים מבחינת מסלולו המקצועי של בן הזוג האחד ומבחינת תנאי חייו של בן הזוג האחר. שימור כזה עלול לחתור תחת רצונם של הצדדים להיפרד ולפגוע ביכולתם לנתב את חייהם, מכאן והלאה, כראות עיניהם. חלף זאת, על בתי המשפט, במלאכת השומה, לחתור לכך שעמדת המוצא של "בן הזוג הביתי", בצאתו לחיים חדשים, תשתפר, כפי שהוא עצמו סייע לשיפור עמדת המוצא של בן זוגו. שיקולים אלה משליכים גם על דרך התשלום".   
 
התוצאה- תחושת הצדק
 
33.    א.      כב' בית המשפט העליון מאשרר, למעשה, את האמורפיות בקביעה של נכסי הקריירה ופערי ההשתכרות; אמורפיות זו יושמה לאחר מכן בגישת האומדנא דדינא, שנדונה בע"מ (חי') 740/08. שוב, השאלה היא תחושת צדק במטרה לאזן יכולת השיקום. כך, נתחשב בנכסים שלא אוזנו, נתחשב בגילאי הקטינים או הילדים, נתחשב ביכולות העבודה ובפערים, פערי ההכנסה בפועל וזו האפשרית, פערי הצבירה החזויה, ואף בפער הגמלה בעת פרישה; נתחשב בהיקפי ויתור והשקעה בתא המשפחתי (כגון הכנסת נכסים חיצוניים או פדיון זכויות פנסיוניות של אחד הצדדים), ובגיל הצדדים, והכול על מנת ליצור נקודת מוצא זהה, או קרובה, לשני הצדדים, לשקם חייהם.
 
         ב.      גם כאן חייב אני להוסיף מס' הרהורים משלי- הלכת נכסי הקריירה, ההולכת ומתפתחת, יכולה, סופו של יום, ובניגוד לקביעות לעיל, להוות 'מזונות לאחר גירושין'; בניגוד לדעות שהובעו בבע"מ 4623/04, איני סבור כי רק פסול מצוי בכך.
 
         ג.       ראשית, הלכת נכסי הקריירה יכולה להביא למציאות בה גם אם פירוש הדבר יהיה מזונות לאחר גירושין, הרי דווקא בכך נאפשר לצדדים לשקם חייהם.
 
         ד.     טול מציאות בה שני הצדדים נפרדו, ומזה שנים ארוכות נושא בעל במזונות אישה; הבעל חפץ בגירושין (וביה"ד אינו נעתר לו), ומנגד האישה זקוקה למקור קיום; בכך, מונצח חוסר יכולת האישה לשקם חייה, שכן היא אינה יכולה לצאת ולעבוד (שאז יחשב הדבר כמעשי ידיה) ואינה יכולה להקים קשר זוגי.
 
         ה.      שימוש בכלי של נכסי קריירה, יכול לעקר את שאלת הגירושין, מתן הגט כשלעצמו, ו'להכריח' פתרון למציאות דלעיל.
 
         ו.       שנית, ובניגוד לגישה המובאת בבע"מ 4623/04 לעיל, אין מקום לפסול בצורה גורפת ביצוע איזון דווקא בתשלומים עיתיים, במקרים רבים; אבהיר.
 
         ז.       הלכת נכסי הקריירה אינה 'נצחית'; ברי כי פערי כושר השתכרות יידונו, אם בכלל, רק לתקופה בה מעריכים אנו כי לצד כזה או אחר יהיה כושר השתכרות; משכך, מקום בו קיימים נכסי פנסיה ופרישה לחלוקה, כנכסים ברי מימוש, על פניו לא תחול הלכת נכסי הקריירה על תקופה זו-שכן אז אין הבדל בכושר ההשתכרות, שני הצדדים אינם עובדים. ניתן לאזן את התקופה שעד למועד היציאה לגמלאות, דווקא בתשלום עתי, ללא קשר לסידור הגט, ובכך ליצור רצף שיקומי אחיד.
 
         ח.      מהמורם לעיל ניתן להבין כי לגישתי יש לחלק תשלומי התמיכה לשלוש תקופות עקרוניות-
 
                 1.      הטווח הקצר (ולעתים עד בירור ההליך המשפטי או בירור פני הצדדים בכל הקשור למערכת הזוגית)- מזונות אישה.
 
                 2.      הטווח שעד למועד הפרישה או מועד גמילת עיקר הזכויות- שימוש בנכסי קריירה או איזון פערי השתכרות.
 
                 3.      ממועד הפרישה- איזון 'קלאסי', קרי של נכסי שנצברו והנם מוחשיים יותר, כשגם כאן ניתן לשקול לעשות שימוש באיזון לא שוויוני, ולתקופה בה גמלו הזכויות, בהתאם לפערי צבירה. ברי כי כאן לא ניתן להחיל איזון של פערי כושר השתכרות, שכן הנחת המוצא הנה כי לא קיים כושר כאמור בגיל פרישה.
 
         ט.     בכך, אמנם יישאר קשר של תשלומים בין הצדדים, ברם הנטל יהיה פחות כבד מאשר בתשלום חד פעמי, תוך שכל צד יוכל להסתמך על איזון זה, לשם בניית המשך חייו, וללא קשר לחיובים התנהגותיים כאלו או אחרים.
 
         י.       שלישית, יש מקום גם להתחשב לא רק בהפרשי ההכנסה כפי שיהיו בפועל, בתקופה שמאז הגירושין, ועד גמילת זכויות הפרישה, אלא גם בהפרשי כושר הצבירה של הזכויות (לתקופה שלאחר הפרישה לגמלאות), רעיון דומה ל'שנים אבודות' בדיני הנזיקין.
 
היישום- הבחינה העובדתית
 
34.   כאמור לעיל, מדובר בתובעת שהינה בת 49 כיום ואשר פרשה מעבודתה תוך פדיית כל  זכויותיה, בגיל 41. הכספים שנפדו בזמנו אזלו מהלך השנים, בהן שמשו לצורך רווחת המשפחה כולה, כאשר הנתבע נהנה מהם באופן שווה. כיום התובעת נטולת הכנסה מעבודה
         ונטולת כל נכס פיננסי, למעט חלקה בדירת הצדדים. שוק העבודה כיום הנו במצב שלאחר מיתון עולמי, וגיל התובעת יקשה על השתלבותה בשוק העבודה. הפדיון אותו פדתה התובעת כלל זכויות רבות שנצברו גם לפני הנישואין.
       הנתבע, מנגד, משתכר שכר ברוטו של 20,000 ₪ לחודש (פי ארבעה מגובה שכרו בראשית חייו המשותפים עם התובעת), וצפוי לקבל עם פרישתו בעוד כ-8 שנים גמלת פנסיה חודשית של כ- 11,500 ש"ח, בעוד התובעת כאמור פדתה כבר את כל זכויות הפנסיה שלה וחלקה בזכויות הפנסיה של הנתבע יהיה כ- 2,600 ₪ בלבד. פער הגמלאות לעת פרישה (שנובע בעיקר מהפדיון של האישה בגין העבר שלפני הנישואין), זועק.
 
35.    א.     נעלה מספק בעיני, כי זהו המקרה בו יש להחיל את הלכות נכסי הקריירה.
 
         ב.      תהיה הסיבה אשר תהיה, בפועל פערי הכנסות הצדדים כיום, וגמלאותיהם בעתיד, הנם שמים וארץ, מזרח ומערב; מקבל אני גרסת התובעת, כי בראש ובראשונה הפסקת העבודה נבעה משיקולי הורות ומשפחה.
 
         ג.       העובדה כי את כל נכסי הפרישה שלה, הפנתה התובעת לתוך התא המשפחתי, העובדה כי נכס אשר היה לתובעת לפני הנישואין הוכנס ל'פול' המשותף, אלו מלמדות גם הן על היקף ה'הקרבה'; התובעת כיום הנה כבת- 50, קרוב לעשור מחוץ למעגל העבודה, ללא הכשרה מיוחדת.
 
         ד.      שיקול נוסף בשאלת יכולת השיקום הנו פרק הזמן שעד גמילת הזכויות- הנתבע הנו -----, כבן 50 אף הוא; לנתבע 8-7 שנים עד המועד בו יוכל לפרוש לגמלאות; זוהי התקופה בה פערי ההשתכרות בין הצדדים יהיו משמעותיים ביותר. אוסיף ואומר כי זוהי תקופה בה הזכויות שיצבור הנתבע תהיינה בעלות משמעות כספית נכבדת (2% לשנה משכר גבוה משמעותית מזה אשר נצבר עד הלום), ויש גם להביא בחשבון את הפרשי הצבירה, מעבר להפרשי ההכנסה.
 
         ה.      הנתבע אינו מכחיש כי לתובעת הייתה תרומה מהותית, הן בפן העזרה הפיזית, ואף בפן העזרה הכלכלית עצמה, להתפתחות הקריירה שלו; ללא קשר למעמד המסמך לגבי הדירה, מאשרר הנתבע את תרומת התובעת לתא המשפחתי.
 
         ו.       משכך, בכוונתי לפסוק לתובעת 'פיצוי' בגין ראש הנזק של חוסר היכולת להשתלב בשוק העבודה, או לחילופין 'איזון' בגין נכסי הקריירה שצבר הנתבע.
 
הכימות- עקרונית- כללים מוצעים
 
36.    א.      מקום בו פסיקת 'נכסי קריירה' מבוצעת כפסיקה עתית, חודשית, כ'תחליף' מזונות, לאחר גט, וכדי להתנתק מהקשר הפורמאלי של הנישואין, ועל מנת לאפשר יכולת שיקום, יש לשקול את יחס נכסי הקריירה, למול יחס המזונות; כלל הבסיסי יהיה, כי למעט מקרים חריגים, דמי המזונות יהיו גבוהים מתשלום עתי!
 
         ב.     בעוד כללי המזונות וכללי פיצוי עתי של נכסי קריירה נועדו לשמר יכולת שיקום ומחיה (כ'רמת חיים'), הרי שלהבדיל מכללי נכסי הקריירה, כללי המזונות מטילים גם חובות בצידם. כך, על אישה המקבלת מזונות, מכוח הדין האישי, חלים חיובים התנהגותיים של 'מעשי ידיה', ושל התנהגות וחובת נאמנות כזו או אחרת, כללים אשר לא יחולו לאחר גירושין.
 
         ג.       ברור כי איזון באמצעות כללי נכסי הקריירה, לפיכך – מאפשר הגדלת יכולות השיקום של האישה- הוא מאפשר לאישה לצאת ולעבוד, והוא מאפשר לה להקים בית.
 
         ד.      משכך, לאור החירות היחסית אותה מקנה השימוש בנכסי הקריירה, כלל הבסיס הוא כי מזונות האישה יהיו גבוהים יותר.
 
         ה.     כלל נוסף אשר ניתן לקבוע, (על דרך עיקרון בלבד), הנו שאיפה להדמיית כימות פיצוי עיתי של נכסי קריירה, לחלקה של אישה בזכויות פנסיה; בכך, ניצור מעין 'רצף תשלומים', בעל עיקרון זהה, אשר יקל על שני הצדדים להסתמך עליו ולתכנן המשך חייהם, כפי שראוי שאקט שיקומי יהיה.
 
37.    א.     לאחרונה, ניתנו מספר חוות דעת אקטואריות המנסות לכמת נכסי הקריירה.
 
         ב.      בחוות הדעת נכלל חישוב בסיסי, לפיו נלקח פער השתכרות לעומת שכר ממוצע במשק (להלן "הפער"); פער זה הוגדר כנכס קריירה; האקטואר לקח את הפער וחילקו לשלושה חלקים-
 
                 1.     חלק אחד עבור כישרון מולד.
 
                 2.     חלק שני עבור לימודים והכשרות שלפני הנישואין .
 
                 3.     חלק אחד מהלך הנישואין.
 
         ג.      החלק השלישי, חולק לשניים, והוא שנקבע כאיזון (למעשה שישית למול הפרש ההכנסה למול הכנסה ממוצעת במשק).
 
         ד.      השיטה הנה שובת עין ולב; יחד עם זאת, מהווה היא כלל מתמטי קר, שמתעלם מהיבטים רבים.
 
         ה.      כך, מתעלמת השיטה מנטל גידול ילדים, והשפעתו על יכולות שיקום; השיטה מתייחסת להפרשי הכנסה אך מתעלמת מהפרשי צבירה בתקופה שעד יציאה לגמלאות; השיטה מתעלמת ממקורות חיצוניים אשר יכולים להשפיע על יכולת השיקום (ירושות למשל), וממידת ה'הקרבה' אשר הביאה למציאות של פערי ההכנסה.
 
         ו.       התוצאה תשוב, שוב ושוב, לאותה אמורפיות אותה הזכרתי לעיל, של תחושת הצדק, כאשר הפרמטרים המובאים יישקלו על אותם כפות מאזניים, לא כשיקול קר, אלא כחלק ממכלול שיקולי שיקום.
 
 
וחזרה להליך
 
38.    א.      בענייננו, כאמור פסוקים בתיק מזונות; כימות המזונות אינו רק בסכום קצוב אלא גם בהוצאות בית ומשכנתא בצידו; ממילא בנושא המזונות יש להתחשב בבגירת הבן, ובפירוק השיתוף.
 
         ב.      עפ"י דו"ח האקטואר, חלק האישה בגמלת הבעל יעמוד ע"ס כ- 2,600 ₪ לחודש, מעת פרישת הבעל (ומגיל 67 ואילך, של הבעל, יעלה חלק האישה בכ- 200 ₪ לחודש).
 
        ג.       סבורני כי סך הגמלה הקרובה הצפויה, של 2,600 ₪ לחודש, משקף הוא כדבעי את חלקה של האישה בהישגי הקריירה של הבעל, אליהם הגיע בין היתר באמצעות השתלמות אקדמאית בה נטל חלק במהלך נישואיו לתובעת, ובהשקעת שעות עבודה ממושכות במקום עבודתו, בזמן שהתובעת התמסרה לטיפול במשפחה. תחושת הצדק אינה מאפשרת להניח לבעל ליהנות בעצמו מכל הפירות שהניבה הקריירה שפיתח מחוץ לביתו, בזמן שאשתו דאגה לביתו ולילדיו. כשם שנהנה הבעל מעבודת האישה בבית ומפירותיה (הן הפיזיים והן הפסיכולוגיים, ומחלקם ממשיך הוא ליהנות עד היום) כך זכאית האישה ליהנות מעבודת הבעל מחוץ לבית ומפירותיה.
 
        ד.      הסך מהווה פיצוי בגין הפרשי הכנסה בלבד, ומשכך, בכוונתי לפסוק, מעבר לסך זה, גם פיצוי חד פעמי בגין הפרשי צבירה, והפרשי גמלה (לאור השקעת הפול בתוך התא המשפחתי). יאמר מיד כי התחשבתי בפרק הדירה, בשיקוליי כאן, תוך שברור כי אם הייתי קובע שחלק האישה בדירה הנו גדול ממחצית, בכך היה לאיין הפיצוי החד פעמי שלהלן.
 
39.    א.      התוצאה היא כי אני 'מפרק' את הפיצוי בגין נכסי הקריירה המגיע לתובעת למרכיביו השונים, כשהתשלום העתי-חודשי יהיה בגין הפרשי ההכנסה שעד למועד הפרישה, ואילו התשלום החד- פעמי יהיה בגין ההקרבה (הפסקת העבודה), הפרשי הצבירה של זכויות הפרישה ותשלומי הפנסיה, אובדן זכויות מלפני הנישואין, וכל טענה נוספת.
 
         ב.      בשקלול כל אלו, תוך ראיית האקטואריה הקיימת בתיק והשיקולים בנושא הרכוש מלפני הנישואין, מעבר לסכום החודשי של 2,600 ₪ לחודש, אני מחייב את הבעל לשלם לאישה סך חד פעמי של 116,918 ₪, נכון למועד בו נתן האקטואר חוות דעתו; סך זה הנו מעבר לסכומים הנקובים בחוות הדעת, והבעל יהיה רשאי לקזז הסכום הקבוע בסעיף 1 עמ' 9, מסכום הפיצוי שנקבע לעיל.
 
         ג.       הזכות לקבלת הסכומים – סך של 2,600 ₪ לחודש, עד לפרישת הבעל לגמלאות, והסך החד פעמי הקבוע לעיל (הן הקצוב והן הסך החד פעמי) תקום במועד הראשון שייקבע לסידור גט בין הצדדים, בהתאם לסמכותי מכוח תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג; אם צד ימאן לשתף פעולה בהתרת הנישואין, יהווה הדבר עילה לשקול שינוי המועד הקבוע לביצוע התשלומים.
 
         ד.      מובהר כי התובעת לא תוכל לקבל מזונות בצד דמי נכסי הקריירה.
 
משמורת הבן הקטין:
 
41.    א.      ביום 10/7/08 ולנוכח העובדה כי בפועל עבר הבן הקטין להתגורר בבית הנתבע, ניתנה החלטתי המורה על משמורתו הזמנית של הקטין בידי האב. תסקירי פקידת הסעד המליצו אף הם על משמורת הקטין אצל האב לנוכח הנתק הקיים בין הקטין לתובעת וסירובו של הקטין להיפגש עימה.
 
         ב.      התסקירים שנערכו מיום 1/9/08 ומיום 15/3/09 המליצו אף הם חד משמעית על הותרת משמורת הבן ----, אצל אביו.
 
         ג.       התובעת הגישה תגובה מפורטת, בה התייחסה להמלצות התסקירים (ראה במיוחד התגובה מיום 2/4/09); אליבא התובעת רצונו של הקטין כפי שהובע בפני פקה"ס, אינו רצון אמיתי, אלא אביו מדבר מגרונו; לחילופין, טוענת התובעת כי הרצון נובע מאי הצבת גבולות לקטין.
 
42.     התובעת מטעימה כי יש לאזן מכלול השיקולים הנוגעים לטובת הקטין, ולאור זאת לקבוע כי משמורת הקטין תהיה אצלה; הנתבע, מנגד, סומך ידיו על המלצות התסקירים; לטענת הנתבע, מדובר בבן בוגר, ורצונו החופשי הוא המכתיב פעולתו; אליבא הנתבע הנתק בין הבן לאם נובע מהתנהגות האם כלפי הקטין.
 
43.    א.      בהלכת דנ"א 9201/08 [פורסם בנבו], מיום 5/4/09 הנחתה כב' הנשיאה, כדלקמן-: "עיקרון היסוד המנחה אותנו בבואנו להכריע בשאלה הניצבת בפנינו הוא העיקרון של טובת הילד, תוך קביעת האיזון הראוי בנושאים הרגישים ביותר הנוגעים לנפשו של הילד, לנפשם של הוריו ולמרקם היחסים שביניהם. דומה, כי אין צורך להטעים ולהדגיש כי עקרון טובת הילד הוא עקרון העל בכל הנוגע לשאלות משפטיות מהסוג שלפנינו, הנוגעות ליחסי הורים וילדיהם".
 
         ב.       ובהמשך- "אולם, כבר נאמר בפסיקתנו כי המושג "טובת הילד" הוא רחב ועמום והוא בוודאי מושג מורכב. העיקרון מחייב התחשבות ובחינה רגישה של טובתו של הילד במובן האובייקטיבי, הוא מחייב, בין היתר, שקילה של רצונותיו ושאיפותיו של הילד בהיבט הסובייקטיבי, שקילת זכויות הילד ובחינת היחס בין אלה לבין כל אחד מהוריו, למשפחתו ולסביבתו. על בית המשפט ליתן ביטוי לעקרון זה של טובת הילד ולמלאו בתוכן בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה (ראו: בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, [פורסם בנבו], 2.5.05), פסקה 10 לפסק הדין; פ' שיפמן דיני המשפחה בישראל (כרך ב', 1989), 221-220))."
 
        ג.       על התחשבות ברצון הקטין במקרה כזה ועל האבחנה מתי ניתן לאבחן מתי רצון הקטין הוא אכן רצונו האמיתי, ומתי "הוא משמש שופר לרצון, לחצים, שוחד או ביטוי מצוקה ואומללות של אחד מהוריו" אומר ד"ר דן שרון במאמרו: "שיקולים מנחים בסוגיית משמורת וסדרי ראיה", קובץ מאמרים לפקידי סעד שהוכן ע"י משרד העבודה והרווחה וא.ס.י.- משאבים קהילתיים:
                  "במאבקי משמורת וסדרי ראיה קיימים מצבים לפיהם הורה אחד או שני מכתיבים לילד את רצונו בהסתה פרועה כנגד ההורה השני. לילדים בבלתי אמצעיות שלהם קשה לעשות מעברים מהירים ובמשך הזמן ה"אמת" של ההורה הופכת להיות האמת שלהם. בשלב זה יכול כבר ההורה המסית לנקוט בטקטיקה הידועה: - אני לא אומר לילד מה לעשות, תשאל לרצונו- הוא לא רוצה לבוא אליך ואני לא יכול להכריח אותו- אפשר להכריח ילד בניגוד לרצונו? במצבים אלה השימוש במושג רצון הילד הינו מסוכן מפני שנותן לילד כח כמעט שטני שאינו לו... נוצר למעשה מצב אבסורדי של כביכול הורה חזק (מסית סמוי) והורה חלש (קורבן הסתה) ולמעשה שניהם הורים חלשים והקטין צובר כח המסוכן עבורו ע"י כך שעומד בסירובו לקשר עם אחד מהוריו או מסרב להיות במשמורתו" (עמ' 33, שם).
 
        ד.      הפסיקה שעסקה בקביעת משמורת ילדים הכירה בכך, שבשאלת המשקל שיש ליתן לרצונו של קטין, אין לקבוע כללים נוקשים והדבר תלוי בגורמים ובנסיבותיו של כל מקרה כגון גילו של הקטין, כושר אבחנה ושיפוט, השפעה חיצונית, נסיבות אובייקטיביות וכו' וכי "בתי המשפט יטו במתח הגילים בין 12- 10ועד לגילים - 16 14 לתת משקל יתר להעדפותיו של הילד את ההורה האחד על פני משנהו (ראה ע"א 740/87, ע"א 113/89פלונית נ' אלמוני, פ"ד מג(1) 660בעמ' 666, שם מצטט כב' השופט בייסקי את מאמרו של א' ח' שאקי: "עיון מחודש בטיבה של זכות ההורים למשמורת ילדיהם הקטינים, עיוני משפט ט'" (תשמ"ג-ד) 59, בעמ' 79).
 
        ה.      הפסיקה גם ציינה, כי התעלמות מרצונו ודעתו של קטין מוצדקת "רק כשהילדה רוצה בדבר אשר הוא, על פניו וללא כל ספק לרעתה ממש, או כשיש לבית המשפט יסוד להניח שדבריה אינם משקפים את רצונה האמיתי (ראה ע"א 503/60 וולף נ' וולף, פ"ד טו 760, בעמ' 766, ה.ש.).
 
44.    א.      בצד שיקולי הרצון יש לבחון את תפקוד ההורים, את הירתמותם להליכים טיפוליים, היענותם למימוש המלצות גורמי הטיפול למען טובת הקטינים, והמסוגלות להפריד בין טובתם הם ובין טובת הקטינים; עוד יש לבחון הצבת הגבולות, והענקת הצרכים, הפיזיים והחומריים כנדרש .
 
         ב.      יתכן, במקרים מסוימים, ויתרון מטריאלי כלכלי יכול שיהווה שיקול מתוך מערכת שיקולים מורכבת יותר בקביעת משמורת קטינים, אך אין ליחס לגורם המטריאלי בתור שכזה "משקל דומיננטי" הדוחה מפניו כל אינטרס אחר. משמע אין מכריעים בגורלו של ילד רק ע"פ המענה לשאלה איפה ירווח לו יותר מן הבחינה הכלכלית או מבחינת הנוחיות האישית" (דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 783/81, בעמ' 8).
 
45.    א.      על מכלול השיקולים, ניתוחם, ויישומם, עמדה חברתי כב' השופטת אלון, בתמ"ש 3382/02; לאור הפירוט, וחן הכתיבה, אביא הדברים כלשונם-
                 "המלצות דו"ח הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה ברשות השופטת סביונה רוטלוי, משרד המשפטים, חלק כללי 2003 פרק 2.4 עמ' 137, פרטו עיקרון זה: -
                      "א. עקרון טובת הילד
                      1. בכל פעולה או החלטה בעניינו של ילד תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה.
                      2. בעת קביעת טובת הילד יישקל מכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד. בעת קביעת טובתו של ילד מסוים יישקלו זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו בין היתר לאור הגורמים הבאים:
                      א) רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי העניין הנדון;
                      ב) שלומו הגופני והנפשי של הילד;
                      ג) גילו של הילד וכשריו המתפתחים;
                      ד) מימד הזמן בחיי הילד;
                      ה) מינו של הילד, מאפייניו ותכונותיו הרלבנטיים לעניין הנדון;
                      ו) ההשפעה על חיי הילד בהווה ובעתיד כתוצאה מן ההחלטה או מן הפעולה;
ז) קשרים ויחסים של הילד עם הוריו ועם אנשים משמעותיים אחרים בחייו;
ח) עמדת הורי הילד ואנשים משמעותיים אחרים בחייו של הילד על העניין הנדון;
ט) הידע המקצועי הרלבנטי לעניין הנדון;
י) כל גורם אחר שנקבע בחיקוק כקשור לקביעת טובת הילד ביחס להחלטה או לפעולה בעניין הנדון או שיימצא כקשור לה על ידי הגורם המחליט.
3. הכרעה בדבר טובתו של ילד מסוים תנומק בכתב, תוך פירוט בדבר ההיבטים אשר נשקלו בפועל בעת קבלת ההחלטה בהתייחס לאמור בס"ק (2) לעיל, והמשקל שיוחס להם בהקשר הנדון".
 
ב. הלכה היא כי תסקירים מהווים אמצעי מרכזי, חשוב ומשמעותי במסכת הראיות שיובאו בפני בית המשפט; התסקירים הינם בבחינת חוות הדעת ההופכות את "טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי. 

ג. "טובתו של ילד אינה מושג תאורטי. לעניינה נדרש בית המשפט לקביעת מימצאים שבעובדה. מימצאים אלה בית משפט לא יוכל לקובעם – על דרך הכלל – אלא אם יובאו לפניו ראיות, וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות דעת של מומחים". (בג"צ 4238/03 פ"ד נח(1) 481 בעמ' 488 והאסמכתאות המובאות שם).
 
        ד.    בית-המשפט העליון הביע את דעתו, כי יש להתייחס לתסקיר פקידת-הסעד כאל חוות-דעת מקצועית. שהרי פקידי הסעד הינם בעלי הכלים, הניסיון והמומחיות המקצועיים. הם בעלי יכולת לבחון את השאלות המתעוררות בעין מקצועית בשל היותם גורם ניטרלי לעומת ההורים הניצים. ראה רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני פד"י נה (2) 321 ; ע"א 3554/91 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] .
 
      ה.  במקרה שבפניי אין מדובר בתסקיר אחד אלא ברצף של תסקירים מפורטים ומתמשכים שנערכו ע"י שתי פקידות סעד לסדרי דין. ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, "...אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה" (בע"מ 9358/04 רע"א 4575/00, בעמ' 332).
 
      ו.   בתחום הרגיש של דיני משפחה - הסדרי ראיה ו/או משמורת - נדרש בית המשפט לגבש הכרעה, תוך שהוא נעזר בתסקירים אך מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים, שכן בסופו של יום ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת ולא מתחת ידו של פ. הסעד.
 
46.    א.      יישום הקווים המנחים, מביא אותי למסקנה, כי דין המשמורת הזמנית להישאר על כנה.
 
         ב.     התסקירים מפרטים כי הבן עבר משבר קשה עקב גירושי הוריו, ודווקא בבית אביו מצא הוא מזור מסוים לנפשו. בבית אימו מתקשה הוא להתמודד עם המציאות שנוצרה ועם התנהגותה של האם כתוצאה מהמשבר. יש להבהיר כי אין המדובר בחוסר מסוגלות הורית מצד האם. מהתסקירים ומבקשותיה לבית המשפט עולה זעקה כנה להמשיך ולשמש אם במשרה מלאה לבנה הצעיר, אולי בניסיון כן להיאחז במסגרת המשפחתית שבנתה מהלך שנים ארוכות, ואשר למרבה הצער התפרקה באחת.
 
         ג.       עם זאת, המדובר בקטין המתקרב לגיל 16; לרצון קטין זה, על סף הבגרות, משקל מכריע בקביעת משמורתו, והוא פרמטר כמעט בלעדי.
 
         ד.      סופו של יום, מכתיב הקטין ברצונו ומעשיו, את המציאות בפועל, לא אחת במנותק מהחלטות שיפוטיות.
 
         ה.      על הורים להישמר מלאפשר פריקת עול, במציאות כה עדינה, של סכסוך גירושין.
 
         ו.       דא עקא, משהמציאות והרצון מבוררים, ומובהר כי המצב בו רצון הקטין הנו קבוע, ובהיעדר נסיבות מיוחדות, אין מנוס מאשרור רצון זה; ראה דברי ד"ר שרון המובאים לעיל, והגדרת הכוח המצוי בידי הקטין בנסיבות אלו כ'שטני'.
 
         ז.       בענייננו- מדובר במציאות לפרק זמן של למעלה משנה, בה מצוי הקטין אצל האב; הקושי ביצירת וחידוש הקשר מול האם ברור לעיני כל, ויש לקוות כי סיום ההליך הוא שיביא מזור.
 
47.    א.      הוסף לכך המלצות התסקירים, וכן את העובדה כי מדובר בבן בגיל ההתבגרות, הנוטה לחפש דמות אב לחיקוי, כחלק מעיצוב הזהות, וקבל עדיפות מכרעת, למעשה להותרת המצב על כנו.
 
         ב.      כאן המקום להדגיש- בין יתר הפרמטרים בהם נבחן משמורן, נבחנת יכולתו להכיר במעמד ההורה האחר, ולעודד הקשר עמו; החובה כי יחסי הבן הקטין והאם ישתפרו, החובה כי הבן יחפוץ להיפגש ולהתראות עם אמו, מוטלת על כתפי האב!!!
 
         ג.       יפנים האב חובה זו ויזכור, כי הנה יבוא ההליך המשפטי אל קיצו; לנצח יישארו הצדדים הורי ילדיהם, גם לאחר בגירתם; הצלקות אשר גרם ההליך, והצלקות אשר יגרום נתק מהורה, או פגיעה במעמד ההורה האחר, הנן עצומות, ותוצאותיהן תהיינה ניכרות, גם שנים לאחר תום ההליך.
 
         ד.      לאור האמור אני קובע, כי משמורת הקטין ----------- תהיה לאב, הנתבע; אקווה כי סיום ההליך יביא לפחיתת המתח, ולקימום הקשר בין הקטין לאם.
 
מזונות:
 
48.    א.      בהחלטה מיום 10/7/08 ולאור קביעת המשמורת הזמנית אצל הנתבע, חויב הנתבע בתשלום מזונות התובעת בסך 2,000 ₪ ובתשלום מזונות הבן המצוי במשמורת האם (שהיה במועד ההחלטה קטין) בסך 1,750 ₪.
 
         ב.      כמו כן מחויב הנתבע בתשלום החזרי המשכנתא החודשיים בסך 3,300 ₪ ובתשלום הביטוח הנלווה בסך של כ- 159 ₪ לחודש, לפי החלטות מיום 1/6/08, מיום 25/3/09 ומיום 2/4/09.
 
49.    א.      משהתוצאה האופרטיבית של הדיון בנושא הדירה והזכויות הפיננסיות הנה פירוק שיתוף במקרקעין, הרי שיש לשוב ולעיין בסך הפסוק. מחד קמה זכות למדור; מאידך, קם איזון אקטוארי.
 
         ב.      העובדה כי הבן ----- בגר, יחד עם ביצוע פירוק השיתוף, יפנו לנתבע חלק מההכנסה, ויהוו שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש גם בנושא מזונות האישה, כאמור לעיל.
 
         ג.       מנגד, ברור כי התובעת לא תוכל לקבל גמלה מהנתבע, בצד דמי מזונות; ההלכה הפסוקה הורתה, כי על התובעת לבחור אם לקבל הפנסיה או המזונות.
 
         ד.      ראה לעניין זה הלכת ע"א 7033/93 נפשי נ' נפשי [פורסם בנבו].
 
50.    א.      הנתונים שהיו ביסוד פסיקת המזונות הזמניים לא השתנו; לנתבע הכנסה נאה (ראה נספח י"ג לתצהיר התובעת) והצדדים נהנו מרמת חיים יפה; החובה לזון את התובעת הוגדרה ע"י כב' ס. הנשיא בדימוס, כב' השופט יעקובי שווילי, כחובה לזון "ברווח ולא בצמצום".
         ב.      אשר לטענות הנתבע בדבר כושר השתכרות התובעת, אפנה הצדדים להלכת עע"מ (ת"א) 117/97 ששון נ' ששון, לא פורסם. פסה"ד שם כמו נכתב גם לנסיבות תיק זה- "מדובר בנישואין ממושכים כאשר שנים רבות האישה לא עבדה אלא טיפלה בילדים...ומצב בריאותה של האישה אף הוא לא תקין למרבה הצער... יהא משקלן של הלכות ביקל פדן ואברהם אשר יהא, הרי במקרה הנוכחי אין ליישמן."
 
         ג.       ראה במיוחד גם הלכת ע"א 4316/96 פלולי נ' פלולי, פ"ד נב(1), 394, ואבחנותיה בפרשת תמ"ש (י-ם) 2190/98 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו].
 
         ד.      איני רואה לנכון גם ליתן משקל לפירוד בין הצדדים – לאור הלכת ע"א 560/82 פלונית נ' פלוני, פ"ד לח (3), 744.
 
51.     הכלל הנו פשוט- יש לחשב חלוקת ההכנסה בין כלל הנזקקים (עד מועד בגירת הבן), להתחשב בתמורות הקרובות (בגירת הבן ופירוק השיתוף ואיזון המשאבים), ובתמורות העתידות לבוא (חלוקת נכסי קריירה); משכך, בכוונתי להעמיד מתווה לטווח הארוך.
 
52.    א.      אשר לדמי מזונות הבן -------, סבורני כי המזונות שנפסקו עבורו, יחד עם מרכיב מדור בשיעור של 450 ש"ח לחודש (מתוך נטל חיובי החזקת המדור והמדור שהוטלו כסך בלתי קצוב על האב) יהוו מזונות ראויים ההולמים הן את הכנסת האב מחד, והן את העובדה כי מנגד על האב מוטל חיוב בעין לספק מזונות לבן ------.
 
         ב.      סכום מזונות הבן ------ כפי שנפסקו, בצירוף מרכיב המדור בסך 450 ₪, יהיה נכון עד למועד גיוסו לצה"ל; ממועד זה ואילך יעמוד הסך על שליש מהקבוע לעיל.
        
         ג.       אשר לטענות בדבר נתק ביקורים - כפי שציינתי בהחלטתי האחרונה בנושא – קביעה שיפוטית כזו או אחרת אינה יכולה לנתק את קשר הדם בין הצדדים. מקווה אני כי סיום ההליך המשפטי יאפשר פתיחת דף חדש ביחסים הבין-אישיים במשפחת הצדדים. אזכיר כי דלתות בית המשפט לא ננעלו לעניין חידוש הסדרי הביקור.
 
53.    א.     בנוגע למזונות האישה- אלו יעמדו על כנם עד למועד פירוק השיתוף.
 
         ב.      החל ממועד ביצוע פירוק השיתוף ואילך (מועד מסירת החזקה), יומרו הוצאות המדור ששולמו בעין עד כה, לסך גלובלי של 1,000 ₪, היינו מזונות האישה יעמדו על סך כולל של 3,000 ₪ עד למועד הראשון שיקבע לסידור הגט (ובכפוף לכך כי הבעל שיתף פעולה במתן הגט).
 
         ג.       החל מהמועד הראשון שנקבע לסידור הגט, תהיה האישה זכאית לקבל התשלום העיתי בגין נכסי הקריירה, כקבוע לעיל, או דמי מזונות בשיעור זהה.
 
         ד.      כל הסכומים יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן שבסיסו מדד 10/09 ויעודכנו אחת לשלושה חודשים ללא תשלום הפרשי הצמדה למפרע.
 
         ה.      נוסף על כך יישא הנתבע במלוא ההוצאות הרפואיות של התובעת, הן עלות הביטוח הרפואי בקופ"ח, הן עלות ביטוחים משלימים, כפי שהיו עובר לפרוץ הסכסוך, והן כל הוצאה רפואית אחרת, כנגד קבלות, והכול עד למועד סידור הגט.
 
הערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ.
 
54.              במסגרת ההליכים בתיק הגיש הנתבע גם ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ במסגרת ע"ר 8774-08-09; בהסכמת הצדדים אוחדו הטיעונים בתיק, והוסכם כי פסה"ד יכלול אף הכרעה בערעור.
 
55.              למעשה, כל כולו של הערעור, הנו בגין חיוב שכ"ט אשר הושת על המערער, וזאת לאחר שהמשיבה לא הייתה מיוצגת אלא זמן קצר, ולאחר שהמשיבה לא נזקקה להליכי גביה מיוחדים, אלא החוב הנטען שולם לה בהסדר דיוני, ולאחר שהחייב הראה כי יש רגליים לטענותיו כי החוב הנקוב הנו שגוי.
 
56.    א.     יש לזכור כי בית משפט זה אינו דן בערעור כערכאה ראשונה אלא כערכאת ערעור על החלטת ראש הוצל"פ.
 
         ב.      משכך, בהיעדר טעות משפטית בולטת, עיוות דין או חוסר צדק, או שגגה ה'דוקרת את העין ומקוממת את הלב', הכלל הוא כי בית משפט זה ימשוך ידיו מלהתערב בשיקול דעת כב' ראש ההוצל"פ.
 
57.    א.      מקל וחומר אמורים הדברים נוכח העובדה כי הלכה למעשה נסב הערעור, כל כולו, על נושא שכ"ט והוצאות.
 
         ב.      ערכאת ערעור, ככלל, לא תחליף דעתה בשיקול דעת היושב קמא, עת מדובר בשאלת הוצאות ושכ"ט.
 
58.    א.      ההלכה בנושא התערבות בפסיקת שכ"ט נדונה לאחרונה בע"מ (ת"א) 1243/07 אלמוני, עו"ד, נ' פלוני, פסה"ד מיום 6/9/09 פורסם בנבו). אביא הדברים כפי שנכתבו בפסה"ד, היפים כלשונם אף למקרה בו עסקינן; מספור הסעיפים הותאם לפסק דין זה.
 
         ב.      "עניין הוצאות המשפט ושכר טרחה נמסר לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ובדרך כלל אין זה ראוי להתערב בשיקול דעת זה" (ח' בן-נון הערעור האזרחי 244 (התשס"ד-2004))).
 
59.     בע"א 2886/00 הקרן לטיפול בחסויים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה(5) 62 (פסקה 6) ערערה מנהלת העיזבון על שכר טרחה שנקבע לה בסכום של 2% משווי העיזבון. כב' השופט י' טירקל דחה את ערעורה וקבע כי:
"הלכה פסוקה היא 'כי אין בית המשפט נוטה להתערב בשכר הטרחה שנקבע לכונסי נכסים, מפרקים ודומיהם על ידי הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן... כאשר בית המשפט התערב בענינים מסוג זה, היה זה באותם מקרים בהם טעה השופט קמא בעקרונות אותם הפעיל ולא באופן בו יישם את אותם עקרונות" (דברי השופט (כתוארו אז) ש' לוין בע"א 530/88 פרידמן ואח' נ' ארנון ואח' פ"ד מג(484 ,479 (4 והאסמכתאות שם; ע"א 797/89 ועד רוכשי הדירות בגדלי המלכים בטבריה נ' קרייתי פ"ד מה(716 ,710 (4; ע"א 5000/92 ע"א 5000/92 ע"א 5000/92 ע"א 5000/92 רע"א 4680/92 בן ציון נ' גורני ואח' פ"ד מח כמה על ידי המלומד ח' בן-נון (שם 247) :
 
"מפרק, כונס נכסים, נאמן בפשיטת רגל, מנהל עיזבון, מומחה רפואי ושאר בעלי תפקידים מתמנים על ידי בית המשפט ומסייעים לקיום ההליך השיפוטי. לפיכך, אף שאינם צד במשפט, יש לדאוג לתשלום שכרם... ככלל, התערבותו של בית המשפט לערעור בקביעותיו של בית המשפט קמא בעניינים אלה דומה להתערבותו בעייני שכר טרחת עורך דין ופסיקת הוצאות משפט. דהיינו: בכינוסים בפירוקים ובהליכים שבהם מתמנים בעלי תפקידים על ידי בית המשפט, לא תמהר ערכאת הערעור להתערב בשכר הטרחה שנפסק להם, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן".
 
61.     ביחס לערעור על שכר טרחה והוצאות משפט הוא אומר כי ערכאת הערעור תיטה להתערב, בין היתר, במקרים הבאים: מקום שנפלה טעות קיצונית בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה, כאשר נפלה טעות משפטית, כאשר ישנה סטייה באופן ניכר מהסכומים המקובלים, כאשר בית המשפט לא נימק את החלטתו בנידון (שם 245).
 
62.     בהלכת ע"מ 1243/07 לעיל, הדגיש כב' בית המשפט המחוזי, שמקל וחומר בן בנו של קל וחומר עת עסקינן במקרה בו שכה"ט נפסק ע"י ערכאה או גורם, שהינו טריבונל מקצועי לתחומו. בכגון דא לא תמהר ערכאת הערעור להתערב בהחלטותיו. אומר המלומד ח' בן-נון כי ב"כדי להחליט על התערבות בהחלטות מי מהטריבונלים, על ערכאת הערעור להיות משוכנעת כי הטעות בהחלטתו היא ברורה" (הערעור האזרחי 265).
 
63.     מקל וחומר אמורים הדברים כיום, לאחר שהותקן לאחרונה צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט 2009, המורה בסעיף 1(8) לו כי לא תינתן רשות ערעור על – "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו". הוראה זו אמנם לא חלה בענייננו, אולם ניתן להקיש ממנה, וזאת בהמשך לאמור בפסיקה, כי התערבות בפסיקת הוצאות על ידי ערכאת הערעור הינה דבר שיש לעשותו במשורה, כחריג ולא ככלל.
 
64.    א.      ודוק- מקרה זה מכמיר לב במיוחד; מחד, בחר המערער לא להעלות טענותיו באופן ישיר כנגד המשיבה, ובשל כך, ככל הנראה, לא זכה לפסיקה של הוצאות או שכר לטובתו; מנגד, הסך שנפסק כשכ"ט, היה על הצד הגבוה.
 
         ב.      אלא שגם אם מדובר במקרה חריג קמעא, אין חריגותו מצדיקה התערבות; לא די בכך שבית משפט זה יתכן והיה פוסק אחרת, אלא שיש צורך להראות כי הפסיקה אינה סבירה וגורמת לעיוות דין.
 
65.    א.      איני יכול לומר כי שיקולי ראש ההוצל"פ חורגים מאמת סבירות; איני יכול לומר כי עיוות הדין הוא כה מקומם עד שיצדיק התערבות, במיוחד נוכח כלל ההיקפים הכספיים בתיק.
 
         ב.      שיקולי מערכת, שיקולים "ערעוריים", ומציאות התמונה הכוללת, מצדיקים את דחיית הערעור, במקרה ספציפי זה.
 
66.     אוסיף ואומר, כי על מנת לאזן התמונה, התחשבתי בנושא שכה"ט שנפסק בהוצל"פ, גם בנושא הוצאות כלל ההליך, וגם במסגרת הסכום החד פעמי בעניין נכסי הקריירה לעיל.

התוצאה
 
67.     לעניין המזונות- הפסיקה עבור הבן כאמור בסעיף 52, והפסיקה עבור מזונות האישה כאמור בסעיף 53; מובהר כי פסיקת המזונות עבור האישה תפחת במועד הראשון הקבוע לסידור הגט.
 68.     אשר לפן הרכושי- מאומצת חו"ד המומחה, ובנוסף נפסקו סכומים חודשיים (כברירה בין מזונות אישה לנכסי קריירה), עד למועד יציאת הבעל לגמלה. כן נפסק סכום חד פעמי בגין הפרשי צבירה.
 69.     בנושא משמורת הקטין- נקבעת המשמורת אצל האב כאמור בסעיף 47 לעיל; כמובן שעל האב לדאוג לקימום וחיזוק הקשר מול האם שאחרת דלתות בית המשפט בנושא זה תפתחנה מחדש. בנושא הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ- אני דוחה הערעור; כדי לאזן בנוגע להוצאות, איני עושה צו להוצאות במסגרת פסק הדין.

5129371
54678313 70.     המזכירות תואיל לסגור כל התיקים התלויים ועומדים; פס"ד זה יהיה בר פרסום בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים.
      
ניתנה היום, כ"ח חשוון תש" ע , 15 בנובמבר, 2009 , בהעדר הצדדים.                                           

סילמן ניצן 54678313-9881/07
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו - הקש כאן

 

 
 

 השאר פרטי התקשרות 
 ונחזור אליך בהקדם

 

     
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:


 

 
 
 
מהי הטרדה מאיימת

 חשיבות  צוואה
 צו הגנה מתי?
 גביית מזונות באמצעות הוצאה לפועל
 הסכם ממון
הסכם גירושין
 
 
 
 
 
 פס"ד למזונות ילדים
 פס"ד לפירוק שיתוף דירה
פס"ד לאיזון משאבים של בני  הזוג
פס"ד לקביעת מוניטין  של הבעל בקריירה
 פס"ד לקביעת שווי נכסי קריירה
פס"ד למזונות אישה
 
 כתובות  בתי משפט לענייני משפחה /בתי הדין הרבניים
 אתר משרד הרווחה -פקידי הסעד
אתר הוצאה לפועל
 רשות המיסים
 אתר בית הדין הרבני
אתר בית המשפט

 
מור, בוקר ושות' - משרד עו"ד   מרכז עזריאלי, מגדל משולש קומה 28  דרך מנחם בגין 132, תל אביב  67023    טל. 03-6955644   פקס. 03-6096269

לייבסיטי - בניית אתרים