מור, בוקר ושות' - משרד עו''ד
  
 

בתי המשפט
ב ד ל ת י י ם      ס ג ו ר ו ת
בית משפט לעניני משפחה ירושלים תמש000000 
בפני: כב' השופטת נילי מימון
סגנית נשיא לענייני משפחה במחוז ירושלים  

בעניין: א. ג. א. 
  
נ  ג  ד
 
 י. ג. א. 
 

 

מיני-רציו:
* תביעה לפירוק שיתוף ולאיזון משאבים עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג. במסגרת פסה"ד ביהמ"ש מרחיב לעניין החלתו של מוניטין אישי כנכס בר איזון. בנסיבות, ביהמ"ש מוצא לנכון להפעיל את שיקול הדעת אשר ניתן עפ"י סעיף 8(2) לחלוקה ביחס שונה, שאינו שוויוני, את נכסי הצדדים, ולהפחית 144,000 ₪ מחלקו של הנתבע, נוכח "כושר ההשתכרות העתידי" של הנתבע.
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – נכסי קריירה
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים
.
תביעה לפירוק שיתוף ולאיזון משאבים עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג. התובעת והנתבע (להלן – הצדדים) נשואים מאז 1999 ומנישואיהם נולדו שני ילדיהם. מועד הקרע נקבע בהסכמה חיום הגשת התביעות. רכיבי הרכוש של הצדדים הינם: דירה, מיטלטלין, זכויות סוציאליות מכונית וחשבון עו"ש משותף. במסגרת פסה"ד הרחיב ביהמ"ש לעניין החלתו של מוניטין אישי כנכס בר איזון. לאור טענות התובעת כי במהלך שנות נישואיה לתובע ויתרה על התפתחותה האישית והמקצועית לטובת הטיפול בכל ענייני הבית וצורכי המשפחה ואפשרה לתובע לרכוש "נכסי קריירה" כישורים, מומחיות, ניסיון ומוניטין אישי בתחום עבודתו הביטוחי, המיתרגמים לכושר השתכרות גבוה ויש לקבוע את גדר זכאותה בהם.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק, בין היתר, כי:
דירת המגורים המשותפת: אין מקום לעכב את פירוק השיתוף בדירה לתק' ארוכה מכח סעיף 40א' לחוק המקרקעין או מכח ההוראה המקבילה שעוגנה לאחרונה בתיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג בסעיף 6א לחוק. לפיהם, אם מצא ביהמ"ש כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש למכור את דירת המגורים, מכירת הדירה תעוכב, כל עוד לא נוכח ביהמ"ש כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע. שכן, שימוש בהוראות חוק אלה לעיכוב פירוק השיתוף בין בני הזוג השותפים ייעשה במקרי הכרח ובמשורה ובאיזון המתבקש בין הזכויות המתנגשות. מחד זכות חוקתית, הגנה על הקנין. ובנוסף זכותו הקבועה בחוק של כל שותף לפרק את השותפות בכל עת עפ"י הוראת סעיף 37 לחוק המקרקעין. ומנגד – זכות הקטינים ובן הזוג במשמורתו הם נתונים, למגורים הולמים אשר אף היא גלומה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותה חלק מ"כבוד האדם" וכן בהוראות החוק לעיל. בענייננו, התובעת תוכל לדאוג למגורים הולמים לה ולקטינים בחלק שתקבל ממכירת הדירה מה גם שבנוסף מקבלים הקטינים חלק מהוצאות המדור מהנתבע. תמורת מכירת הדירה, לאחר תשלומי הוצאות מכירת הדירה מסים ומשכנתא, תחולק שווה בשווה בין הצדדים.
הדירה רשומה על שם שני הצדדים, לכל אחד מחצית. טענת התובעת כי הוריה שילמו עבור הדירה חלק מסכום הרכישה, וכי הצדדים התגוררו תקופה בדירת ההורים ובכך חסכו תשלומי שכר דירה ומשכך רכשו ההורים זכויות בדירה – איננה מתקבלת. ראשית – אין הדברים ממוקדים לא ברור מהו הסכום הנטען שניתן, שנית – אין כל ראיה לעניין הענקת הסכום, שלישית – הדירה נרשמה ע"ש הצדדים, משכך ברור כי אף אם נתנו ההורים סכומים לעזר ברכישת הדירה התכוונו ליתן מתנה ולא לרכוש חלק בדירה. על כן נדחית טענה זו.
מוניטין: נושא המוניטין האישי – כושר השתכרות, עבר התפתחויות בשנים האחרונות (ביהמ"ש מביא סיקרה נרחבת בעניין). בהלכות חדשות שהוצאו לאחרונה התייחס ביהמ"ש העליון בחיוב להכרה בזכויות של בן הזוג במוניטין האישי של בן זוגו. ואולם, חרף השינוי הנחזה על פניו כשינוי בתפיסה העקרונית, באמרות בפסקי הדין בע"מ 5879/04 (השופט רובינשטיין) ובע"מ 4623/04 (המשנה לנשיאה השופט ריבלין) ניתן להבחין בהסתייגות מפני הכרה מלאה בזכויות בן הזוג במוניטין האישי של בן זוגו. התבטאויות בפסקי הדין לפיהם ההכרה במוניטין אישי – כושר השתכרות, תבוא כאשר יש "מסה קריטית" היכולה להצביע על מוניטין שנצבר, (השופט רובינשטיין) או כאשר יש הקרבה מצד אחד מבני הזוג תוך ויתור על התפתחות הקריירה או כושר ההשתכרות שלו עצמו לטובת קידומו של בן זוגו – מראות כי היחס למוניטין האישי איננו כאל כל נכס אחר.
אמרות שונות של בתי המשפט מובילים לכך שבסופו של יום לא התייחסו אל המוניטין האישי – כושר ההשתכרות, כאל נכס ככל נכס אחר שיש לכוללו בנכסי האיזון. ונראה שתכליתו ומטרתו של הכללת מוניטין אישי בנכסי האיזון על פי אמרות אלה באה לעשות צדק, לפצות, ליצור שוויון כלכלי.
תיקון מס' 4 הכניס אי בהירות באשר למהותו של "כושר השתכרות עתידי" האם הינו נכס מנכסי האיזון עפ"י סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, או שהמסקנה מהכללתו במפורש במסגרתו של סעיף 8(2) – לפיו יכול שיהווה שיקול בבוא ביהמ"ש להכריע האם לחלק את נכסי בני הזוג ביחס אחר מאשר מחצית – היא שאיננו נכס בר איזון. ביהמ"ש מביא בהרחבה דעות לכאן ולכאן ואף מציעה פרשנות שונה מהמקובלת לסעיף 5 ו-8(2) לחוק.
ואולם, בסופו של דבר, ביהמ"ש אינו מוצא לנכון להכריע בשאלה האמורה. משום שלשיטתו, הדרך הנכונה בנסיבות, היא להפעיל את שיקול הדעת אשר ניתן עפ"י סעיף 8(2) לחלוקה ביחס שונה, שאינו שוויוני, את נכסי הצדדים, נוכח "כושר ההשתכרות העתידי" של הנתבע.
מהראיות עולה, שבחינת כושר ההשתכרות "הטהורה" של כל אחד מהצדדים דומה. מבחינת רכישת השכלה, ותפקיד במקום העבודה יש שוויון בין הצדדים. דא עקא, שמבחינת קידום ופיתוח הקריירה, התובעת מוגבלת יותר ואיננה חופשית לפתח קריירה כפי שביכולתו של הנתבע, זאת נוכח היותה המטפלת העיקרית בילדים. לא זו אף זו, בפועל ולמעשה השתכרותו של הנתבע היא פי שלושה לערך מהשתכרות התובעת והשתכרות זו צפויה להיות גם בעתיד. נסיבות אלה מהוות נימוקים מיוחדים להפעלת שיקול הדעת עפ"י סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
ביהמ"ש סבור, כי בנסיבות דנן ראוי ורצוי לקבוע את אופן ההתחשבות בכושר ההשתכרות העתידי בקביעת סכום חד פעמי ולא בתשלומים עיתיים אשר יקשרו את הצדדים זה לזה בעתיד וימנעו פירוק חד וחלק של הנישואין וניתוק זה מזה שעה שהצדדים עויינים ומסוכסכים. עוד הוא סבור, כי יש לערוך את חישוב הסכום לתקופה של 4 שנים. מאחר ובעוד ארבע שנים יהיו הקטינים בני 14 ו-10, גילאים בהם יהיו פחות תלויים בטיפולה הפיזי השוטף של התובעת ובצורך להיות במחיצתה הקרובה מרבית העת.
הפער במשכורות כיום הוא של 15,000 ₪. ואולם, בהתחשב בתנודות עתידיות בשכר של שני הצדדים, בחיוב המזונות של הנתבע ובכך שהנתבע בא לנישואין עם תואר במינהל עסקים, ובכושרו האישי הטבעי כמפקח רכישה, יעמוד ההפרש החודשי על 3,000 ש"ח כך שהסכום לארבע שנים יעמוד על 144,000 ש"ח. לפיכך נקבע כי מחלקו של הנתבע לפני עריכת איזון המשאבים יופחת סך של 144,000 ש"ח לטובת התובעת.

פסק דין

התביעה שבפני הינה תביעה לפירוק שיתוף ולאיזון משאבים עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן – חוק יחסי ממון בין בני זוג) אותה הגישה התובעת, אשתו של הנתבע.

התובעת והנתבע (להלן – הצדדים) נשואים מאז 1999... מנישואיהם נולדו שני ילדיהם, ר. ילידת 00... וי.  יליד 04...

התביעה

על פי התביעה, הנתבע הגיע לנישואים כסטודנט חסר מקצוע, רכש במהלך הנישואים, על חשבון זמנה והשקעתה של התובעת מקצוע בעידודה ובהשקעה מאומצת מצידה וכן בעזרת הוריה ובהמלצותיהם, התקבל לעבודה רווחית ביותר. לטענת התובעת, משתכר הנתבע כיום מעל 40,000 ₪ ברוטו וכן הוא מקבל הטבות נוספות ממקום עבודתו השוות בערך כ – 5,000 ₪.

התובעת, לטענתה, משתכרת כרבע מהכנסות הנתבע ואין היא יכולה להקצות מאמצים להתפתחות ולהתקדמות עקב הצורך לטפל בילדיהם.

עוד מוסיפה וטוענת התובעת כי שני הצדדים הגיעו לנישואים כשהם שווים במעמדם הכלכלי וביכולתם האישית (למרות שהתובעת מציינת כי היא הגיעה עם "נקודת פתיחה" טובה יותר מבחינת מעמדם הכלכלי של הוריה), התובע השקיע את כל מאמצו בעבודה והתקדם מבחינת הקריירה, בעוד היא, כאמור לשיטתה, השקיעה בעבודתה תוך טיפול במשק הבית ובקטינים, דבר שהביא לפערי השתכרות גבוהים בינה לבין הנתבע וספק אם תוכל היא לסגור פער זה, ועל כן טוענת התובעת כי יש להוון את הפער הנדון ולהכפיל אותו בהיוון מלא עד להגיע הצדדים לגיל פנסיה.

עפ"י התביעה, הצדדים ניהלו ומנהלים מאז נישואיהם מסגרת של חיים משותפים. גידול הילדים, כלכלת בני הזוג ואחזקת הבית המשותף התנהלו על מי מנוחות בשיתוף גמור תחת קורת גג אחת ועל כן קמה לה חזקת שיתוף בכל הנכסים של הצדדים. 

לטענת התובעת, היה ברור לה כי בהקריבה את אפשרויותיה ושאיפותיה למען מתן אפשרות לנתבע להקדיש כל זמניו לעסקיו, משמשת היא כשותפה מלאה בכל אותם נכסים וזכויות אשר יצבור הנתבע.

לטענת התובעת, בתחילה גרו הצדדים בדירת הוריה ובכך חסכו במשך מספר שנים דמי שכירות בשווי של עשרות אלפי שקלים בכל שנה, ולאחר רכישת הדירה, אף השתתפו הורי הצדדים במימונה, כך שלהורי התובעת זכויות מוסריות וצודקות של לפחות 35% מהזכויות בדירה, וחלוקת הנכס צריכה להיות רק לאחר החזר של שליש משווי הדירה להוריה.

בסיום תביעתה עותרת התובעת למתן צו המורה לנתבע לגלות חשבונותיו, כולל זכות העיון בכל החשבונות והמסמכים, ולחילופין, התבקש בית המשפט להורות על פירוק שיתוף מלא בין הצדדים, תוך מתן הוראות על שמירת הרכוש בהתאם לסעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, עד להעברת הזכויות המגיעות לתובעת על פי זכותה לאיזון משאבים, על פי כל דין.

ביחס לדירת הצדדים טוענת התובעת כי בהתאם לסעיף 40א לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969, יש להורות על פירוק השיתוף בדירה רק עם הגעת הבן הקטן לגיל 21, כאשר עד אז ימשיכו התובעת והילדים לגור בדירת הצדדים, ובהמשך, לאחר גיל 21, תיערך התמחרות בין הצדדים והדירה תימכר למרבה במחיר בין בני הזוג, כשתחילת ההתמחרות תהיה על בסיס הערכת שמאי מוסכם שימנו הצדדים.

ההגנה

הנתבע טוען כי למועד התגבשות התביעה טרם מולאו הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג  הקשורות לאיזון משאבים וכי התביעה לא מראה עילה ו/או סיבה כלשהי מדוע יש לפרק את השיתוף ברכוש.

הנתבע מכחיש את טענות התובעת ביחס לעבודתו. לטענתו, כאשר נישאו הצדדים היה הוא בעל תואר ראשון במנהל עסקים והתחיל לעבוד כשלושה חודשים לאחר הנישואין בחברת הביטוח בה הוא עובד עד היום. לעבודתו התקבל לאחר שקרא מודעה בעיתון לפיה דרושים לחברת הביטוח בוגרי מנהל עסקים שישמשו כמפקחי רכישה. הוא פנה לחברה, שלח קורות חיים, עבר שתי בחינות השמה, קורס מפקחי רכישה במכללה לביטוח ולאחר תקופת הכשרה אינטנסיבית החל בעבודתו. לתובעת ולהוריה, לדבריו, לא היה כל קשר לקבלתו לעבודה והתובעת אף לא השקיעה מאומה בלימודיו ואף לא תרמה מאומה לקידום עבודתו.

לטענתו, עובר לנישואי הצדדים עבדה התובעת כבודקת ביטחונית ברשות שדות התעופה ולאחר נישואיהם, החלה התובעת בעידודו ובכספו ללמוד הנדסת מחשבים והוראת לימודי מחשבים בחוג משולב במכללת ... . לטענתו, באותה העת היה הוא המפרנס העיקרי במשפחה ולאחר שסיימה התובעת את לימודיה, עזר הוא, באמצעות קשריו, לקבלתה לעבודה ב... . הנתבע אף מכחיש את טענת התובעת לפיה הגיעה היא עם "נקודת פתיחה" כלכלית טובה יותר.

לטענת הנתבע, הוא אינו משתכר פי 6 מהשכר הממוצע במשק, כפי שניסתה התובעת להציג. יחד עם זאת, אישר הנתבע כי הוא מקבל רכב והוצאות מכשיר נייד ממקום עבודתו. את יתר ההטבות הוא מקבל לדבריו כאשר מדובר בהוצאות מתפקיד.

הנתבע אומר כי בזמן הקרוב הוא אמור לעזוב את תפקידו הנוכחי בחברה ואף אם מדובר בקידום בעבודה מבחינתו, ילווה השינוי ירידה בהכנסתו, שכן לא יקבל חלק מעמלת הסוכנים אותה הוא מקבל כיום. לגירסתו, בעקבות המשבר הכלכלי בעולם ובעקבותיו המיתון בישראל, חלה ירידה דרסטית במכירות ביטוחים, ובעקבות הירידה ברווחיות החברה קוצצו תנאי השכר.

לדברי הנתבע, הכנסותיה של התובעת הינן כמעט כהכנסותיו והטיפול בקטינים, נעשה על ידו.  לשיטתו, התובעת היא זו שפיתחה קריירה מצליחה במקום עבודתה והיא זוכה לחוזה אישי משודרג, הטבות, קידום, שבחים ועוד. לטענתו, הלימודים והמוניטין שזכתה לו התובעת בזכותו, עולים על שווי כושר הכנסתו.

לטענת הנתבע, הרכוש המשפחתי כולל דירת מגורים בת 4.5 חדרים ומכונית פולו ... מודל ... לצדדים אין חסכונות. אמנם היו סכומים שנצברו לצורך פרעון מוקדם של המשכנתא, אך בהמשך הם הועברו לבנק למשכנתאות ורמת החיים של הצדדים היתה נמוכה על מנת לחסוך כסף להחזר המשכנתא.

ביחס לדירת הצדדים טוען הנתבע, כי אין מקום להשאיר את הדירה בידי התובעת עד להגעת בנם הקטין לגיל 21 שכן זכותו הטבעית לשקם את חייו; הדירה רשומה בלשכת המקרקעין בחלקים שווים על שמות הצדדים ובהתאם לכך יש לחלקה ואם יש להורי התובעת תביעה כלשהי, יתכבדו הם ויגישו תביעה עצמאית. את מכירת הדירה מציע הנתבע לבצע באמצעות באי כח הצדדים שיתמנו ככונסי נכסים כמקובל ואשר ימכרו את הדירה כפנויה בשוק החופשי למרבה במחיר.

עוד טוען הנתבע כי חזקת השיתוף לא חלה על הצדדים וכי התובעת זכאית לקבל איזון נכסים נכון ליום האיזון או ליום פקיעת הנישואין אך לא לעתיד.  

דיון

הצדדים דנן נישאו כאמור ביום 1999... ומשכך חל עליהם המשטר הרכושי המעוגן בחוק יחסי ממון בין בני זוג, ומשכך  הם חוסים בצילו של הסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני לחוק הקובע שיתוף אובליגטורי דחוי לעת פקיעת הנישואין מחמת גירושין או פטירה של אחד מבני הזוג.

כלל הבסיס הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג הנו כי מועד עריכת איזון המשאבים יהיה במועד פקיעת הנישואין – (סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג). אלא שמקום בו בני זוג ניהלו הליכים משפטיים ביניהם, עובר לפקיעת הנישואין, הוחל 'נוהג' משפטי של הקדמת מועד האיזון, בדרך כלל למועדים של פירוד בין הצדדים או הגשת כתבי בי דין.

ביום 5.11.2008 נכנס לתוקפו תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג אשר עיגן את האפשרות להקדים את מועד ביצוע איזון המשאבים טרם פקיעת הנישואין. מכלל הקדמת ההסדר, למדים אנו מקרים אשר המחוקק שיווה לנגד עיניו, כ"מצדיקים" הקדמת מועד האיזון, ומשכך, מהווים מעין מבחני מועד קרע. וכך נקבע בסעיף 5א לחוק:

5א. (א) הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן:
(1) חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים האלה:
(א) הליך להתרת נישואין;
(ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11;
(2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה; בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג.
(ב) בית המשפט או בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת בכתב, לקצר את התקופות.

תקופות אלה אף ניתנות לקיצור עפ"י שיקול דעת בית המשפט במקרים של חשד לאלימות מצד בן זוג כלפי בן זוגו התובע הקדמת עריכת איזון המשאבים.

כאמור, בסעיף 5א פורטו נסיבות מסוימות אשר בהתקיימן, ניתן יהא להקדים את ביצוע איזון המשאבים עוד קודם לפקיעת הנישואין, כאשר תנאי לכך, כאמור בסעיף 5א (א), הוא הגשת בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים והתקיימותו של אחד מהתנאים המפורטים בסעיף. בקשה שכזו הוגשה בענייננו ואף קיומו של קרע בין בני הזוג, כדרישת סעיף 5א(א)(2) - קיים (ראה דבריו של הנתבע בתמ"ש 1931/09 בפרוטוקול בית המשפט מיום 5.5.2009 בעמוד 11 בשורות 5-8: ".. במשך שנתיים אחרונות היה נתק נפשי מאשתי, לא דיברה איתי ולא כלום... אמרה לי שאני מקסים ושהיא לא מסוגלת לתת לי מה שאני רוצה...") וכיוון שכך, ניתן לערוך איזון משאבים בין הצדדים כבר עתה.

עוד יוטעם כי לעניין המועד הקובע בו יערך איזון המשאבים הסכימו ביניהם באי כח הצדדים בסיום שמיעת ההוכחות כי: "מוסכם שהיום הקובע הוא יום הגשת התביעות" (שורה 2 בעמוד 2 לפרוטוקול). (3.2.09).

הרכוש

מרכיבי הרכוש של הצדדים הינם: דירה, מיטלטלין, זכויות סוציאליות (ביטוח מנהלים, קופות גמל, קרן השתלמות וכדו'), מכונית וחשבון עו"ש משותף.

עם תחילת מועד שמיעת ההוכחות נרשם מפי באי כח הצדדים: "הגענו להסכמה לפיה כל הרכוש הקיים ושנצבר במהלך חיי הנישואין יחולק שווה בשווה בין הצדדים. קרנות השתלמות קופות גמל ביטוחים ופנסיות ככל שנצברו בתקופת הנישואין, עד ליום הגשת התביעות (היום הקובע) יחולקו, לאחר תשלום מס, בעת שניתן יהיה לממשם שווה בשווה בין הצדדים. הרכב ימכר ותמורתו לאחר תשלום הוצאות בגין מכירתו תחולק שווה בשווה בין הצדדים. עד למכירה התובעת תשתמש ברכב. כל צד יטען טענותיו באשר לבקשת התובעת שפירוק השיתוף בבית ידחה עד שהבן הקטן של הצדדים יגיע לגיל 18, התובעת והילדים ימשיכו לגור בבית, והנתבע יופטר מתשלום דמי מדור עבור הילדים.  [שורות 6-16 בעמוד 1 לפרוטוקול].

ברם, לאחר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים כלעיל היה חוסר הסכמה בענין טענה לחלוקת זכויות עתידיות – "מוניטין", ועל רקע זה חזרו בהם הצדדים מהגעה להסדר כולל.

ובהעדר הסכמה כוללת כאמור, נדרשת הכרעה בכל אחד מהרכיבים דנא. 

מטלטלין

על פי הוראת סע' 10 לחוק המיטלטלין, התשל"א – 1971, (להלן: חוק המטלטלין) רשאי בית המשפט לצוות על חלוקת המיטלטלין בעין, או בדרך של מכירתם וחלוקת הפדיון בין הצדדים, או בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת בנסיבות העניין.

לפיכך, ומשאין חולק כי המיטלטלין שבדירה משותפים לשני הצדדים, יחולקו ביניהם שווה בשווה למעט המיטלטלין המשמשים את הקטינים אשר יישארו לעמוד לרשותם. באי כח הצדדים ינהלו ביניהם מו"מ לצורך חלוקה בהסכמה של המיטלטלין הנמצאים בדירה. לא ישכילו הצדדים להגיע להסכמה, ימכרו המטלטלין והתמורה תחולק שווה בשווה ביניהם.


זכויות מעבודה – זכויות סוציאליות וכדו'

זכויות סוציאליות, קופות גמל, ביטוחים, קרנות השתלמות וכל סכום נוסף המגיע בגין עבודת כל אחד מהצדדים, ככל שנצברו מיום הנישואין ועד ליום 3.2.2009 הינם נכסים בני איזון. אם ניתן לממשם היום – ימומשו והכספים יחולקו שווה בשווה בין הצדדים לאחר תשלום מס. במידה ולא ניתן לממשם היום, יחולקו בין הצדדים שווה בשווה בעת מימושם, לאחר תשלום מס.

לצורך ביצוע האמור יתן כל צד יפוי כח בידי בא כוחו של הצד השני לבירור מלוא הזכויות של הצד השני.

רכב

לצדדים מכונית מסוג פולו ... מודל ... ובאחזקת הנתבע רכב אותו הוא מקבל ממקום עבודתו. הרכב המשותף יימכר ותמורתו, לאחר תשלום הוצאות בגין מכירתו, תחולק שווה בשווה בין הצדדים. עד למכירה תשתמש התובעת ברכב.

דירה

הדירה הינה דירה משותפת לצדדים. על פי דיני השיתוף הכלליים לכל אחד מבני הזוג הזכות לבקש את פירוק השיתוף בכל עת. (ר' סעיף 37 לחוק המקרקעין וס' 10 לחוק המטלטלין התשל"א-1971).
עם זאת, משמדובר בבני זוג עם ילדים קטינים, כבמקרה דנא, ישנו הסדר מיוחד שקובע ס' 40א' לחוק המקרקעין, אשר על פיו:
 
40א. (א) החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע.

הוראה דומה מקבילה עוגנה לאחרונה בתיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג בסעיף 6א לחוק הקובע:


6א. ראה בית המשפט או בית הדין כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש למכור דירה המשמשת למגורי בני הזוג או למגורי ילדי בני הזוג הקטינים ובן הזוג המחזיק בהם, לא יורה על ביצוע המכירה והיא תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט או בית הדין כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצורכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצורכיהם, לתקופה שיקבע.

ואולם שימוש בהוראות חוק אלה לעיכוב פירוק השיתוף בין בני הזוג השותפים ייעשה במקרי הכרח ובמשורה ובאיזון המתבקש בין הזכויות המתנגשות. מחד זכות חוקתית, הגנה על הקנין הקמה מכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. "אין פוגעים בקניינו של האדם". ובנוסף זכותו הקבועה בחוק של כל שותף לפרק את השותפות בכל עת עפ"י הוראת ס' 37 לחוק המקרקעין. ומנגד – זכות הקטינים ובן הזוג במשמורתו הם נתונים, למגורים הולמים אשר אף היא גלומה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותה חלק מ"כבוד האדם" וכן הוראות החוק בס' 40א' לחוק המקרקעין ובסעיף 6א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג, כמצוטט לעיל, אף כי הזכות הקבועה בסעיפים אחרונים אלה הינה למעשה זכות זמנית ולא קבועה, זכות לעיכוב פירוק השיתוף ולא למניעתו.

ומשנחזור לעניננו, באיזון בין הזכויות המתנגשות בנסיבות דנן אין מקום לעכב פירוק השיתוף בדירה לתקופה ארוכה.

תהא זו פגיעה קשה בזכות הקנין של הנתבע ובזכותו לפירוק השיתוף ברכוש המשותף והעיקרי שלו והוא אף יזדקק למקום מגורים אותו יוכל לרכוש בתמורת מכירת דירת הצדדים.

התובעת תקבל מחצית מתמורת הדירה כששווי הדירה עפ"י הערכת הצדדים הוא  1,200,000 ש"ח, וסכומים נוספים עפ"י פסק דין זה, ותוכל לדאוג למגורים הולמים לה ולקטינים כאשר בנוסף מקבלים הקטינים חלק מהוצאות המדור מהנתבע.

לאור האמור אני מורה על פירוק השיתוף בדירה בדרך של מכירתה כפנויה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר. תמורת הדירה, לאחר תשלומי הוצאות מכירת הדירה מסים ומשכנתא, תחולק  שווה בשווה בין הצדדים.

הדירה רשומה על שם שני הצדדים, לכל אחד מחצית. טענת התובעת כי הוריה שילמו עבור הדירה חלק מסכום הרכישה, וכי הצדדים התגוררו תקופה בדירת ההורים ובכך חסכו תשלומי שכר דירה ומשכך רכשו ההורים זכויות בדירה – איננה מתקבלת. ראשית – אין הדברים ממוקדים לא ברור מהו הסכום הנטען שניתן, שנית – אין כל ראיה לענין הענקת הסכום, שלישית – הדירה נרשמה ע"ש הצדדים, משכך ברור כי אף אם נתנו ההורים סכומים לעזר ברכישת הדירה התכוונו ליתן מתנה ולא לרכוש חלק בדירה. על כן נדחית טענה זו.

חשבון העו"ש

הלכה פסוקה ומושרשת היא, כי כספים המצויים בחשבון משותף, חזקה שהם שייכים לשני בעלי החשבון בחלקים שווים וכי עצם פתיחתו של חשבון משותף מצביעה על כוונת שיתוף (ראה ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין פ"ד מו(5) 661 וכן ראה - ע"א 155/73 שרון נ' ליבוב ואח' פ"ד כח (2) 673; ע"א 679/76 סלי נ' עזבון שפר פ"ד לב (12) 785, 789 מול האות ה'; ע"א 575/78 ברנהיים נ' פרנקל פ"ד לג (3) 137, 139 מול האות ה'; ע"א 584/82 קריינר נ' דניאלי פ"ד מ(1) 561, 565 מול האות ב'; ע"א 655/89 מטלון נ' כץ פ"ד מה (3) 845, 848 מול האות ז').

בסיום שמיעת ההוכחות ולאחר שקודם לכן אישר הנתבע כי משך מפרעות ממשכורתו (שורות 23 -24 בעמוד 11 לפרוטוקול) וכי הוציא הוצאות למימון הגנתו בתביעה דנן מהחשבון המשותף (שם, שורות 25-27 עד שורות 1-2 בעמוד 12 לפרוטוקול) הודיעו ב"כ הצדדים: "מוסכם שהצדדים ימשיכו להפקיד משכורתם בחשבון המשותף,כל הוצאה מעבר ל – 2,000 ₪ לא תוצא ללא הסכמת הצד השני" (שורות 23-24 בעמוד 13 לפרוטוקול). 

בהיות החשבון משותף ומשברור כי חשבון זה משמש לצורכי בני הבית, על הצדדים להתחלק ביתרה, אם חיובית אם שלילית, נכון למועד הקרע, בחלקים שווים ביניהם.

עם זאת אין על התובעת לשאת בתשלום עבור הוצאות אישיות מובהקות של הנתבע, ולעניננו אין עליה לשאת בתשלום עבור יצוג משפטי של הנתבע.

משכך, מנכסי האיזון בחשבון הסופי יקוזז מחלקו של הנתבע מחצית הסכום ששילם עבור היצוג המשפטי.
ע"מ 821/05 שא נ' שג [פורסם בנבו] (מיום 12.11.06).

מוניטין

הנתבעת טוענת, כי במהלך שנות נישואיה לתובע ויתרה על התפתחותה האישית והמקצועית לטובת הטיפול בכל ענייני הבית וצורכי המשפחה ואפשרה לתובע לרכוש "נכסי קריירה" - כישורים, מומחיות, ניסיון ומוניטין אישי בתחום עבודתו הביטוחי, המיתרגמים לכושר השתכרות גבוה, וכדברי התובעת בסעיף 9 לתצהיר עדותה הראשית: "בעוד שי. השקיע את כל מאמציו בעבודה. אני חילקתי את זמני בין השקעה בעבודה, השקעה בבית ובמשק הבית וכן בילדים ובמשפחה. כך שי. עבד בעבודה אחת, והיא קידום הקריירה שלו, בעוד שאני פיצלתי את זמני, את מרצי ואת השקעתי בין שלוש משרות – משפחה, עבודה חיצונית ובית". 

לפיכך, היא טוענת, גם לה חלק ב"נכסי הקריירה" שרכש התובע ויש לקבוע את גדר זכאותה בהם.

מנגד, מחד גיסא – טוען התובע כי התובעת במודע בחרה שלא להתקדם מבחינה מקצועית בעבודתה ובקידומה האישי ובין היתר הוא מסתמך על דבריה בסעיף 7 בתצהיר עדותה הראשית בתיק תמ"ש 1931/09 ולפיהם: "אני יכולה לעבוד עבודה נוספת ולהגדיל את הכנסתי אולם בשל הטיפול בילדים אני נאלצת להפסיד עבודה נוספת..".

מאידך גיסא לדבריו, אף התובעת למדה בתקופת הנישואין הנדסת מחשבים והוראת לימודי מחשבים, עובדת ב...בחוזה אישי לרבות הטבות קידום ושבחים.

אשר לתובע – אין חולק כי במהלך שנות נישואיו לנתבעת התפתח הוא רבות מבחינה מקצועית. התובע אינו עצמאי בתחום הביטוח, כי אם שכיר, והשאלה העומדת לדיון הינה האם לנתבעת זכויות במוניטין האישי שרכש.

רקע היסטורי

אכן, נושא המוניטין האישי – כושר השתכרות עבר התפתחויות בשנים האחרונות. עד לתקופה האחרונה ניכרה הססנות בענין ההכרה במוניטין אישי להבדיל ממוניטין עסקי כנכס בר איזון או כנכס שייכלל בנכסים לחלוקה בהתיחס לבני זוג אשר חל עליהם משטר "חזקת השיתוף", רבים מפסקי הדין לא הכירו במוניטין אישי כנכס בר איזון.

בשנים 1990 עד 1995 ואף יותר מאוחר דחו מרבית בתי משפט דרישות להכרה במוניטין אישי, מהטעם:

שהם מהווים חלק בלתי נפרד מכישוריו האישיים של אדם ואינם ניתנים לחלוקה - הבעל היה מדען, (מא) (ח"י) 623/91 רום נ' רום, פ"מ תשנ"ב(3) 181);
מהטעם שאין לשעבד את הבעל לאישה ע"י חלוקת הכנסותיו בעתיד – הבעל היה רופא שיניים (תא (ת"א) 257/90 גוזנר נ' גוזנר [פורסם בנבו] תק-מח 97(2) 626;
מהטעם שהאישה אשר היה לה חלק בקידומו של הבעל נהנתה מקידומו זה בחיי הנישואין - הבעל היה רופא מנתח פה ולסת ראש מחלקה ומרצה בכיר וכן כי אין להעמיד את כישוריו של הבעל למכירה ולשעבדו (תא (י-ם) 415/94 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] תק-מח 99 (1) 33364) (מיום 9.2.99).
מהטעם שמכלול תכונות אישיות איננו מהווה "נכס" במובן חוק יחסי ממון בין בני זוג ואין ניתן "למכור" תכונותיו האישיות של האדם – הבעל היה גניקולוג ידוע (תא (י-ם) 701/95 ברגר נ' ברגר [פורסם בנבו] (מיום 11.9.00).
מהטעם שאין לקבוע כנכס בר איזון נכס שיכולת המימוש והפרדתו מהיחיד איננה ניתנת למימוש   לאור ההשלכות הקשות ואי הצדק בקביעה זו (לדוגמא אדם בעל מוניטין אישי השווה ממון רב ונכסים פיסיים פחותים בשוויים יצא וידו על התחתונה שכן יישאר עם המוניטין, אך ללא נכסים פיסיים) (תמ"ש (חיפה) 5860/99 פלונית נ' פלוני תק-מש 2003 (4) 478. (מיום 22.12.03).

בדומה לכך נקבע כי כושר ההשתכרות אין לכוללו  בנכסי האיזון שכן המדובר בפיתוח אישי וכישורים אישיים – דובר בידועים בציבור בית המשפט דחה טענה בדבר חזקת השיתוף. לבעל היה עסק להתקנת דודי שמש והאישה רכשה במהלך הנישואין תואר דוקטור בחינוך ועסקה כיועצת זוגית וסקסולוגית ומנחת תוכנית טלביזיה (תמש 24981/04 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] תק-מש 2007(4) 522), (השופט ויצמן), (מיום 30.12.07).

וכאשר האישה לא הוכיחה את השקעתה במתן אפשרות לבעל ללמוד ואף לא הוכח מוניטין אישי (תמ"ש (י-ם) 28915/04 ש.ל.ו. נ' א.ו. [פורסם בנבו] תק-מש 2007(1) 73). (מיום 4.2.07).

פסקי דין נוספים הכירו כעקרון במוניטין אישי – כושר השתכרות כנכס בר איזון, תוך שקבעו כי ההכרה לצורך חלוקת שווי המוניטין האישי תהיה בנסיבות בהן נוצר אי שוויון זועק ופגיעה קשה באחד מבני הזוג, וכאשר הוכחה הקרבה וויתור של בן הזוג החלש כלכלית לפיתוח קריירה אישית והתקדמותו המקצועית של בן זוגו.

תביעות נוספות נדחו, על אף ההכרה העקרונית כי יש להתחשב במוניטין אישי לצורך חלוקת הרכוש, כאשר הפער במוניטין האישי של בני הזוג לא היה קיצוני. כן לא הוכח שהבעל הקריב קידומו לטובת קידום אשתו, האישה רכשה תואר ראשון ושני ודרגות קצונה במשטרה, הבעל עסק במחשבים, ללא שרכש תואר פורמלי. (תמ"ש 5704/01 ר.א. נ' א.א. [פורסם בנבו] תק-מש 2003(4) 534). (מיום 4.12.03).

כך נפסק בעניינם של בעל שפיתח פטנטים העוסקים בסיב אופטי לסימון כבישים אשר הקים חברה שנקלעה לחובות ונמכרה, הבעל השתלב בחברה חדשה, הבעל המציא מספר פטנטים. נקבע כי לא הוכח ויתור מצד האישה לטובת ההתפתחות המקצועית של הבעל (השופט כץ) (תמ"ש (י-ם) 13270/06 ט.ל. נ' ט.ז. [פורסם בנבו] תק-מש 2008(4) 153). (מיום 30.10.08).
וכאשר סיום הלימודים של הבעל והמוניטין הושלמו ונרכשו טרם הנישואין (השופט אלבז) (תמ"ש 13811/03 ש.י. נ' ד.י. [פורסם בנבו] תק-מש 2005 (3) 212). (מיום 17.8.05), וכן כשהמקצוע נרכש לפני הנישואין (השופט דרורי)  (ע"מ (י-ם) 638/04 ח.ר. נ' ר.ר. [פורסם בנבו] (מיום 23.1.05).
ואף במקום בו הבעל צבר תוארים אקדמאיים והאישה היתה בעלת תואר שני בפסיכולוגיה וקליניקה פרטית, גם כאן לא הוכרו מוניטין אישיים לחלוקה כיוון שהפער במוניטין של בני הזוג לא היה משמעותי ולא הוכחה הקרבה של האישה לקידום הקריירה של הבעל (השופט מרכוס).   תמ"ש 13111/98 [פורסם בנבו] (מיום 28.8.05).

לעומת זאת בתמ"ש (י-ם) 24461/01 [פורסם בנבו] (מיום 16.11.03) (השופט הכהן) נקבע כי מגיעות לאישה זכויות במוניטין של מרפאה של הבעל שהיה פרופ' לרפואת שיניים, מנהל מחלקה בבית חולים ובעל מרפאה, אולם לא אובחן בפסק הדין המוניטין האישי מהמוניטין העסקי.

המלומד רוזן צבי ז"ל אשר דעתו היתה שיש לכלול את המוניטין האישי בין נכסי בני הזוג חיווה דעתו כי מוצדק לעשות כן מקום שבן זוג הקדיש חייו למשפחה וויתר לטובת בן זוגו על פיתוח קריירה משלו ומוניטין משלו ופעל מתוך ציפייה כי העתיד צופן בחובו תגמול על הקרבתו.
רוזן צבי, דיני המשפחה בישראל, בין קודש לחול, עמ' 479.

ור' שחר ליפשיץ על נכסי עבר, על נכסי עתיד ועל הפילוסופיה של חזקת השיתוף, עמ' 732.

לאחרונה חלה תפנית בהתיחסות הן לשאלה העקרונית והן למימושה.

בהלכות חדשות שהוצאו לאחרונה התייחס בית המשפט העליון בחיוב להכרה בזכויות של בן הזוג במוניטין האישי של בן זוגו ובפסק דין מפתח קבע כך:

"התפתחותו המקצועית של האדם מהווה פרק מרכזי בסיפור חייו.. תכופות, שלובה ההתפתחות המקצועית של כל אחד מבני-זוג בזו של האחר, עד כדי שהשתיים מספרות יחד סיפור אחד. "בנייתן המשותפת של קריירות היא לרוב אחד המיזמים החשובים ביותר בנישואים, ויכולת ההשתכרות המוגברת היא הנכס המשמעותי היחיד, או למצער המשמעותי ביותר, מן הבחינה הכלכלית בנישואים רבים..." (דגן, בספרו הנ"ל, בעמ' 477). בני זוג עשויים לוותר על השכלה או על משרה, לעבוד או ללמוד שעות מעטות יותר, להקריב פוטנציאל לקידום ואף לוותר לחלוטין על קריירה, כל זאת כדי שיוכל בן הזוג האחר להתפתח בעצמו, למען טובתו-שלו, למען טובתו של הקשר הזוגי ולמען טובתה של המשפחה. לעיתים, נוטל על עצמו אחד מבני הזוג את עיקר עבודות הבית והטיפול בילדים (זה יכונה להלן: בן הזוג הביתי), בעוד שבן הזוג האחר יוצא לעבודה מחוץ לבית לשם פרנסת המשפחה (וזה יכונה להלן: בן הזוג החיצוני).
....
כושר השתכרות הוא נכס השייך לאדם (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, 519-518). הוא היכולת לעשות וליצור דבר-מה בעל ערך אובייקטיבי. הוא מושפע ממשתנים רבים ומגוונים, בהם כשרונותיו האישיים של האדם, המקצוע שבו בחר, השכלתו, ניסיונו והמוניטין האישי שרכש. חלק מכושר ההשתכרות אינו בא לאדם מן הטבע. הוא אינו טבוע בצופן הגנטי שלו. הוא פרי שקידה ומאמץ, למידה והתנסות. רכישתם של חלק מאלה, בעיקר רכישתה של השכלה, מצריכה זמן וכסף. הללו, בדרך כלל, עומדים לבני הזוג באופן מוגבל, והקצאתם תלויה בשיקולים שונים. כל זוג וסיפורו-שלו. העיקר הוא, שבני הזוג עשויים לעמול יחד למען יגבר כושר ההשתכרות של אחד מביניהם, לרווחת המשפחה כולה. ה"קריירה" של אותו פרט לא נועדה אך לשם הערך האינדיווידואלי הטמון בה, אלא גם לשם הערך הקולקטיבי – פרנסתו של בן הזוג השני ופרנסתה של המשפחה כולה. אכן, הזמן ה"משפחתי" הוא אחד, והוא נוצר בשניים. היכולת של כל אחד מבני הזוג להשיא את יכולת ההשתכרות שלו תלויה לא מעט בתרומת-זמן (ומשאבים אחרים) מצדו של בן הזוג האחר.  
....
לפי דרכה של הלכת השיתוף, אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות נכסי הקריירה של בן הזוג האחר, זאת בעבור התמיכה והעזרה שהוא העניק לו, לאמור: בעבור חלקו של הקשר הזוגי בשיפור כושר השתכרותו.
...
התחשבנות על תרומה אינדיווידואלית אינה עולה בקנה אחד עם אופיים הרווח של הנישואין. ככל שצדדים רוצים להיכנס למסגרת של נישואין ולקבוע הסדר אחר ביניהם, עליהם להסכים על כך מפורשות. במסגרת אותו "הסכם מכללא", כך נראה, אין זה סביר לומר שבן-זוג אחד הסכים לוותר מעצמו ולסייע בפיתוח כושר ההשתכרות של בן-הזוג האחר, מבלי שהובטח לו ליהנות מכך במקרה של גירושין" [בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (מיום 26.8.07).

הנה כי כן בא פסק דין זה והתיר את הספקות בקובעו כי אכן מוניטין אישי - כושר השתכרות,  הינו נכס בר חלוקה בין בני זוג לעת גירושין או פירוד, עם זאת וכמפורט להלן גם מפסק דין זה עולה כי קיימות עדיין הסתייגויות לעצם ההכרה והמימוש.

הלכה זו שנקבעה ע"י המשנה לנשיאה השופט ריבלין עסקה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א (מיום 19.4.04) אשר אישר את פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה (ת"א – יפו) בתמ"ש 37181/97 (מיום 26.11.02). בפסק דין זה עמדת השופט גרניט היתה כי יש לצמצם את הפער בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג, הבעל רו"ח האישה יועצת חינוכית, וקבע תשלומים עיתיים לאישה לאחר הגירושין.
בית המשפט המחוזי (השופטת שטופמן) בשבתו כערעור, בע"מ 1033/03 – דחה את הערעור על פסק דינו של השופט גרניט. ובית המשפט העליון בבע"מ 4623/04 הנ"ל אישר את פסקי הדין של בתי המשפט המחוזי והמשפחה, אולם קבע סכום חד פעמי בסך 250,000 ש"ח, בשלושה תשלומים על פני שלוש שנים.

קביעה דומה עוד קודם לבע"מ 4623/04, נעשתה ע"י השופט רובינשטיין בבע"מ 5879/04 (מיום 2.8.04) אשר דן בערעור על פסק דינו של השופט יעקבי-שווילי בע"מ 527/04 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (מיום 13.5.04), בשבתו בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה בחיפה (השופטת קינן), תמ"ש (חיפה) 5860/99 הנ"ל מיום (22.12.03) לפיו נדחתה תביעה לחלוקת שווי של מוניטין אישי אותו תבע בעל כאשר דרש השתתפות בפירות הכנסות שיהיו לאשתו לאחר שלמדה משפטים וכלכלה בתקופת הנישואין.
השופטת קינן דחתה את התביעה בציינה כי משך עבודת האישה היה קצר למדי אף שלימודיה היו בתקופת הנישואין, ולא הוכח שצברה מוניטין בתקופת הנישואין.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הערעור, עם זאת ציין בין השאר, כי קושי במדידת מוניטין אישי איננו סיבה להוצאת נכסי קריירה מכלל השיתוף בנכסים.
השופט רובינשטיין נקט אישר את פסקי הדין, עם זאת קבע כי כעקרון יש להתחשב במוניטין אישי לצורך חלוקת הנכסים בין בני זוג ואף הביע דעתו כי אין בקושי של הערכת שווי המוניטין כדי להוציא את נכסי הקריירה אל מחוץ לנכסי האיזון או השיתוף, אם כי באותו ענין לא התקבלה התביעה נוכח המצב העובדתי שם.
בע"מ 5879/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט(1) 193.

מנגד, בבג"ץ 4178/04 הותירה הנשיאה בייניש את השאלה - האם נכסי "הון אנושי" או כושר השתכרות הינם בגדר נכסים בני איזון - בעיון. עם זאת ציינה, כי עפ"י סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג ניתן לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים, וזאת בנסיבות מיוחדות אשר כיוון שלא נקבעו בחוק יש לבוחנן במשקפת של כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו.
בבג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים ואח'. [פורסם בנבו] (מיום 13.12.06).

השופטת ארבל בדחותה בקשת רשות ערעור ובאשרה את פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה (תמ"ש 9721/95) (השופט גרמן) שאושר בבית המשפט המחוזי בת"א (בע"מ 1068/06) אשר הכיר במוניטין של עו"ד שפתח משרד עורכי דין שנתיים לאחר הנישואין, התפתחותו לרמה גבוהה והפיכתו לנכס ופוטנציאל להכנסה ויצירת מוניטין לעצמו, הביעה דעתה כי אכן מוניטין אישי יש לכוללו בנכסי האיזון או השיתוף, תוך שהסתמכה על דברי המשנה לנשיאה ריבלין בהלכת בע"מ 4623/04 ודברי השופט רובינשטיין.
בע"מ 3664/07 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] מיום 10.12.07.

בעקבות בע"מ 4623/04 ניתנו מספר פסקי דין שהלכו עפ"י הנחייתו.

תמ"ש (י-ם) 610/07 א.א. נ' א.י. [פורסם בנבו] (מיום 6.7.09) (השופט הכהן), דובר ברופא בעל קריירה מרשימה מנהל חדר מיון, בעל חברה למתן חוות דעת ואישה חסרת השכלה משמעותית. נקבעו תשלומים עיתים לאישה בגין תרומתה לקריירה של בעלה.

בתמ"ש (י-ם) 22600/03 מיום 29.6.08 (השופט גרינברגר), הבעל היה סטודנט לרפואה עת נישאו הצדדים והאישה אחות. הבעל הפך לפרופסור מומחה ורופא בכיר. נאמר שם כי אף שעפ"י פסיקת בית המשפט העליון יש לכלול מוניטין אישי בנכסי האיזון, באותו ענין טרם ניתן לאזן בין נכסי הצדדים מאחר והצדדים טרם התגרשו.
(השופטת אספרנצה אלון) בתמ"ש (קריות) 699/07 (מיום 10.5.09) קבעה פיצוי לאישה בגין נכסי מוניטין אישי עסקי של הבעל, בעל חברה, בגין ידע נסיון ומוניטין שצבר.
ובתמ"ש 15485/03 [פורסם בנבו] (מיום 6.1.08) (השופט טפרברג) בו נעשה שימוש בשיקול הדעת הנתונה בס'
8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג לחלוקה לא שוויונית של נכסי בני הזוג, הבעל היה בעל תואר בתחום המחשבים והאישה עדיין למדה מדעי המחשב, נקבע פיצוי חד פעמי בחישוב של שכר לימוד לשנתיים שאז יהיה שוויון בהשכלה של הצדדים.

עם זאת פסקי דין במספר לא מבוטל המשיכו בהסתייגותם מהכללת מוניטין אישי – כושר השתכרות בנכסי האיזון בנימוקים שונים.

כאשר דובר באמנית מהטעם שכישוריה הינם כישורים אישיים ואינם נתונים לחלוקה (השופטת גליק) תמ"ש 4520/05 [פורסם בנבו] (מיום 28.3.08).


בנסיבות בהן היה הבעל רופא בכיר בבית חולים והאישה סטודנטית למשפטים, נדחתה התביעה לזכויות במוניטין האישי כיוון שהבעל רכש את מקצועו כרופא וסיים לימודיו עוד לפני הנישואין. אף לא הוכח שהאישה היתה מנועה מלפתח קריירה משל עצמה או שנכפה עליה ויתור משמעותי מבחינה מקצועית (תמ"ש (י-ם) 21342/04 א.ש. נ' ד.ש. [פורסם בנבו] תק-מש 2008(2) 551). (מיום 24.6.08).

כך כשהבעל היה יזם מנהל פרוייקטים והאישה סיימה תואר דוקטור בתקופת הנישואין אולם לא הוכחו כל הקרבה או ויתור מצד הבעל ברכישת תואר הדוקטור של האישה, לא זו אף זו, הבעל הוא זה אשר הכנסותיו היו גבוהות לעומת אלה של האישה (תמ"ש (י-ם) 12651/06 פ.מ. נ' פ.מ.מ. ואח', [פורסם בנבו] (מיום 3.11.09).

ובמקרה בו על אף הפער המשמעותי בין ההשתכרות הנוכחית והעתידית של הבעל לבין זו של האישה נדחתה תביעה לחלוקה במוניטין כיוון שלא ניתן היה לאמר שמקור הפער היא פרי תמיכת קשר הנישואין - הבעל עם תואר של הנדסת חשמל, האישה עורכת דין, (השופטת מילר) (תמ"ש (ת"א) 12453/05 ג.א. נ' ג.א. [פורסם בנבו] (מיום 24.8.09).
וכן בתמ"ש 44221/05 [פורסם בנבו] (מיום 30.11.08) (השופטת מילר).

מנגד, השופטת וסרקרוג בבית המשפט המחוזי בחיפה בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה בהסתמכה בין השאר גם על ההלכה שנקבעה בבע"מ 4623/04, קבעה לתובעת פיצוי בגין נכסי קריירה של בן הזוג בסך של 200,000 ש"ח.
בע"מ 740/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] תק-מח 2008(4) 5438 (מיום 6.11.08).

האם מוניטין אישי – כושר השתכרות הינו אכן נכס ככל נכס בר איזון אחר

מוניטין אישי - כנכס

חרף האמור עד כה והשינוי הנחזה על פניו כשינוי בתפיסה העקרונית, באמרות בפסקי הדין בע"מ 5879/04 (השופט רובינשטיין) ובע"מ 4623/04 (המשנה לנשיאה השופט ריבלין) ניתן להבחין בהסתייגות מפני הכרה מלאה בזכויות בן הזוג במוניטין האישי של בן זוגו. התבטאויות בפסקי הדין לפיהם ההכרה במוניטין אישי – כושר השתכרות, תבוא כאשר יש "מסה קריטית" היכולה להצביע על מוניטין שנצבר, (השופט רובינשטיין) או כאשר יש הקרבה מצד אחד מבני הזוג תוך ויתור על התפתחות הקריירה או כושר ההשתכרות שלו עצמו לטובת קידומו של בן זוגו – מראות כי היחס למוניטין האישי איננו כאל כל נכס אחר.

וכך נאמר ע"י המשנה לנשיאה השופט ריבלין: "הפתרון לכל מקרה יקבע לפי האיזון הפרטני בחייהם של בני הזוג שיבואו בפני בית המשפט" ו- "הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו" (פסקאות 11 ו- 23 לפסק הדין בבע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית הנ"ל).

כך גם דברי השופטת ארבל – באמצה את האמור בבע"מ 5879/04 ובע"מ 4623/04 כי חלוקה של נכסי קריירה תיעשה בעיקר בהתקיים במקרים מובהקים של פער ממשי וברור בין כושר ההשתכרות של כל אחד מהצדדים. וכשאחד מבני הזוג ויתר ויתור משמעותי מבחינת התפתחותו המקצועית, "פסיקת מוניטין תיעשה במקרים מתאימים".
בע"מ 3664/07 פלוני נ' פלונית. [פורסם בנבו] (מיום 10.12.07).

מוניטין – כפיצוי, צדק חלוקתי, שוויון כלכלי

בחינה לעומקם של פסקי הדין אשר דנו במוניטין אישי – כושר השתכרות, הן בעבר והן פסקי הדין האחרונים,  מעלה, שמדובר לכאורה בפיצוי בגין תרומת בן זוג לפיתוח הקריירה, ההשתכרות וכושר ההשתכרות של בן הזוג האחר, וכן בעקרון של "צדק חלוקתי" כך שבן זוג אחד לא יצא מקופח מהנישואין ולא יווצר מצב של פער כלכלי משמעותי בין בני הזוג לקראת החיים שלאחר הגירושין.

כבר בפרשת נפיסי צויין כי "הוראות הדין הקובעות את אופי המשטר הרכושי הינן בבואה לתפישות חברתיות בדבר צדק חלוקתי. תכליתה של חזקת השיתוף הינה הגשמת צדק חברתי המבוסס על שוויון המינים והכרה ששני בני הזוג תורמים כל אחד עפ"י צרכו במידה שווה למשפחה".
דנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי, פ"ד נ(3) 573.

כאן המקום לציין כי אכן פרשת נפיסי כמו גם בע"מ 4623/04 הנ"ל פסק דינו של השופט ריבלין - עניינם משטר "חזקת השיתוף", אולם ההלכה שהשתרשה היא כי אין לקבוע הלכות שונות וגדרים שונים בהתיחס למשטר "חזקת השיתוף" ומנגד למשטר "איזון המשאבים" וכי הרציו, התכלית והמטרה בענינים העקרוניים בשני משטרים אלה דומים ויש להחילם באופן דומה על שניהם.
ר' ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי, פ"ד מח(3) 685.
ע"מ 821/05 ש.א. נ' ש.ג. ואח' [פורסם בנבו] (מיום 12.11.06).
ע"מ (חיפה) 363/06 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (מיום 8.2.07).

בבע"מ 4623/04 הנ"ל נאמר, כי "התפישה המתאימה לחלוקת "נכסי הקריירה", גם בגדר הלכת השיתוף, דומה לזו הגלומה בהסדר איזון המשאבים. יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף" (פסקה 21 לפסק הדין).
וכן דברי השופט טפרברג בתמ"ש (באר שבע) 15485/03 ב.א. נ' צ.אל [פורסם בנבו] תק-מש 2008 (1) 66.

ומשנחזור לבחון את השאלה העומדת לדיון הרי שאמרות שונות של בתי המשפט מובילים לכך שבסופו של יום לא התיחסו אל המוניטין האישי – כושר ההשתכרות, כאל נכס ככל נכס אחר שיש לכוללו בנכסי האיזון. בתי המשפט ציינו תכליות ומטרות העומדות בבסיס ההתחשבות בכושר ההשתכרות והמוניטין האישי שהם "צדק חלוקתי", "פיצוי", "שוויון הזדמנויות" ביציאה לחיים עצמאיים של כל אחד מבני הזוג לאחר הפירוד.

נאמר בהתיחס לצורך בהתחשבות במוניטין אישי ש"על בתי המשפט במלאכת השומה לחתור לכך שעמדת המוצא של "בן הזוג הביתי" בצאתו לחיים חדשים תשתפר כפי שהוא עצמו סייע לשיפור עמדת המוצא של בן זוגו".

בתמ"ש (ת"א) 70030/98 [פורסם בנבו] (מיום 19.1.00) (השופט שוחט) השתמש בית המשפט ברעיון זה ודיבר על שוויון הזדמנויות לכל אחד מבני הזוג, לאפשר לכל אחד מהם "לעמוד על הרגליים" לאחר הפירוד. וכדבריו: "לא עוד חלוקה שווה בשווה אלא חלוקה שוויונית של נכסי העתודה הכלכלית של בני הזוג במטרה להקנות לכל אחד מהם סיכוי שווה בעתיד. השוויון ייעשה לא בחלוקה שווה של הנכסים אלא חלוקת הנכסים תיעשה באופן שיקנה שוויון הזדמנויות לכל אחד מבני הזוג לבנות את עתידו".

בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"מ 740/08) דיבר במפורש על "פיצוי" בגין הפער הכלכלי בין האישה לבעל שנוצר בתקופת התמקדותה והשקעתה במרחב הביתי.
וכן בתמ"ש 65511/96 פלונית נ' פלוני (השופט גייפמן) (מיום 25.7.01).
והמשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין אף הוא ציין את הצורך לאזן בכסף או שווה כסף את הפער שנוצר בין בני הזוג. (בבע"מ 4623/04).

כך שתכליתו ומטרתו של הכללת מוניטין אישי בנכסי האיזון על פי אמרות אלה באה לעשות צדק, לפצות, ליצור שוויון כלכלי.
ר' ביקורת על תפיסה זו – חנוך דגן קנין על פרשת דרכים, עמ' 477 ה"ש 149.

ואכן, חרף ההכרה העקרונית במוניטין האישי – כושר ההשתכרות כנכס בר איזון, כאשר בא בית המשפט לקבוע בחלק האופרטיבי את החלוקה של המוניטין האישי בין הצדדים – לא הורה ככלל  כי יש לחלקו שווה בשווה בין בני הזוג ככל שנצבר בתקופת הנישואין, כי אם קבע סכום עפ"י אומדנה, לפיצוי בן הזוג הטוען להכללת המוניטין האישי בנכסי האיזון.

כך בבע"מ 4623/04 ניתן סכום בסך 250,000 ש"ח לאישה ובבע"מ 740/08 (מיום 16.11.08) ניתן פיצוי בסך של 200,000 ש"ח לאישה.

והשאלה היא - אם מדובר בנכס בר איזון, בנכס הוני, הרי שהיה מקום להכלילו בכל מקרה בנכסי האיזון ולחלקו שווה בשווה בין בני הזוג, ולא רק כשיש "מסה קריטית" המצביעה על מוניטין שנצברו, ולא רק "במקרים המתאימים" ולא רק לצורך "צדק חלוקתי" או לדאגה ל"שוויון הזדמנויות" ויציאה לחיים כלכליים לאחר גירושין בצורה שוויונית.
(ר' בענין זה הרצאתה של השופטת פרדו קופלמן – לשכת עורכי הדין בת"א (דצמבר 2008)).

מוניטין האם נכלל בס' 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג

אם אכן בנכס ובנכס בר איזון עסקינן כי אז יש לכוללו בכל מקרה בנכסי האיזון עפ"י סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג שאז בעקרון שוויו, ערכו, יחולק שווה בשווה בין בני הזוג.

ואולם בית המשפט ציין כי אין להתייחס ל"נכסי קריירה" כאל "נכס" במובן הרגיל.
וכלשונו "ברי, כי המונחים "שיתוף" ו"בעלות" אינם חלים במלוא היקפם על "נכסי קריירה", אין בן הזוג האחד בבחינת "בעלים" של מקצת מכושר ההשתכרות של בן הזוג האחר. ענייננו אינו בהחלת חזקת השיתוף כפשוטה, אלא בבחינת התוצאות הנובעות מן ההגיון הגלום בה ביחס ל"נכסי הקריירה".
בע"מ 4623/04 הנ"ל.

הנה כי כן, בחינת התכלית והיסוד להתחשבות במוניטין האישי על פי אמרות בפסיקה מורה על התשתית המונחת בבסיס ההכרה שהיא הצורך במתן פיצוי, בשוויון הזדמנויות, בצדק כלכלי, ולא ראיה דווקנית של המוניטין האישי כ"נכס" אשר את שוויו יש לחלק בין הצדדים ע"י הכללתו בנכסי האיזון.

ואכן, מטרת וכוונת המחוקק בתיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, בתקנו את סעיפים 5 ו-8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג היתה כי מוניטין אישי – כושר השתכרות, ילקח בחשבון ובשקולי בית המשפט כאשר נעשית החלוקה בפועל של הנכסים - כאשר נערך האיזון בנכסים, וכאחת  מההכוונות להפעלת שיקול הדעת לחלוקה לא שוויונית של הרכוש בהתחשב בכושר ההשתכרות העתידית של בן זוג.

המחוקק בתקנו את סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ובציינו נכסים ספציפיים בגדרם של  הנכסים הנכללים בנכסי האיזון, ובקובעו שנכסי האיזון הם "לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות" - לא כלל בנכסים הספציפיים שציין לצד נכסי האיזון, את המוניטין האישי – כושר ההשתכרות העתידי.

המוניטין האישי – כושר ההשתכרות העתידי, נכלל ע"י המחוקק בסעיף 8(2) לחוק המדבר בסמכותו של בית המשפט לסטות מחלוקה של מחצה מחצה של נכסי האיזון ומסמיך את בית המשפט לקבוע איזון על פי יחס אחר ומוסיף בתקנו את סעיף 8(2) "בהתחשב בין היתר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג".

עולה כי כן מהתיקון של סעיפים 5 ו-8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, כי כושר השתכרות עתידי נכלל דווקא בסעיף 8(2) בו הוסמך בית המשפט לחלק את הנכסים שלא שווה בשווה בהתחשב ב"כושר ההשתכרות העתידי", בעוד "כושר השתכרות עתידי" לא נכלל ספציפית בנכסים ה"רגילים" בהתיחס אליהם נערך איזון המשאבים עפ"י סעיף 5 לחוק וכאשר בתיקונו של סעיף 5 הוספו מפורשות נכסים אחרים ספציפיים אותם יש לכלול בנכסי האיזון והם כאמור – זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות – ולא נכלל בהם  כושר השתכרות עתידי.

כלומר, לכאורה, המחוקק לא התיחס ל"כושר השתכרות עתידי" כאל נכס מנכסי האיזון כי אם כאל נכסי חיצוני להם, בהתיחס אליו ניתן להפעיל שיקול דעת לחלוקה לא שוויונית של נכסי בני הזוג, עפ"י סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ככל נכס עתידי אחר שהינו נכס חיצוני לנכסי איזון משאבים באשר ככלל לא נרכש בתקופת הנישואין.

מגמה זו עולה גם מהאמור בדיוני ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת ומלומדים שהופיעו בפניה, ונראה שאופן תיקון החוק והכללת "כושר השתכרות עתידי" דווקא בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג - קרי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט לחלוקה ביחס אחר ולא שוויוני של הנכסים בין בני הזוג - ואי הכללתו במסגרת סעיף 5 הקובע את נכסי האיזון כשהתיקון מוסיף פירוט של נכסים ספציפיים לסעיף 5 לנכסי האיזון בהם לא נכלל "כושר השתכרות עתידי" – נעשתה לאחר שיקול ודיון ובמכוון.
פרוטוקול מס' 336 מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט א' כסלו תשס"ח 11.11.07.

היועצת המשפטית של הוועדה עו"ד תמי סלע, העלתה את הבעיה של הכללת כושר השתכרות עתידי לסעיף 5 קרי הכללתו בנכסי האיזון, למול הכללתו בסעיף 8(2) כלומר כשיקול להתחשבות  באשר לחלוקה לא שוויונית של הנכסים.

וכך נאמר בוועדת החוקה חוק ומשפט ע"י היועצת המשפטית של הועדה:

יש נושא שעלה והוא נכנס דרך סעיף 8, הנושא של נכסי קריירה. זה משהו שהיה לגביו לאחרונה פסק דין בחזקת השיתוף. נכסי קריירה מתוך הנכסים המשותפים שנמצאים בחלוקת רכוש, דבר שגם היה לפני כן בפסיקה ונכתבו עליו הרבה מאמרים. יש מגמה מתחזקת להכניס גם את נכסי הקריירה מתוך תפיסה שאם יש חלוקת תפקידים מסויימת בין בני המשפחה ובן זוג אחד מפתח את הקריירה שלו ויש לו כל מיני נכסים, זכויות עתידיות של פנסיה וביטוחים שנובעים מזה שבאמת בן זוג אחד הקדיש את הזמן למשפחה ולטיפול בילדים ואחד התפתח מבחינה מקצועית, אז צריך לתת לזה ביטוי גם בחלוקת הרכוש.
...
בקריאה הראשונה הענין הזה נכנס – בזמנו העלה את זה חבר הכנסת מלכיאור שלא נמצא כאן היום – לסעיף 8 שהוא סעיף שמאפשר רק בנסיבות מיוחדות, בהתחשב בשיקולים נוספים, וכתבנו שם בין היתר בקיומם נכסים עתידיים ובחלוקה שלהם. קראתי את המאמרים ואת פסק הדין החדש חשבתי שאם רוצים להכניס את השיקול הזה, יותר נכון להכניס אותו דרך הסעיף הראשי שהוא סעיף 5 שמדבר על חלוקת הרכוש. כלומר, מה כלל נכסי בני הזוג שעומדים לאיזון משאבים ולהגדיר את זה באופן שיהיה ברור כמו שהיום חזקת השיתוף חלה גם על נכסי קריירה.

דעתו של פרופ' שחר ליפשיץ אותה הביע בפני הוועדה היתה כי רצוי בשלב זה לכלול את "כושר ההשתכרות העתידי" בסעיף 8(2) דווקא:

בנושא של ההון האנושי אני כן רוצה לפרוס את השיקולים לכאן ולכאן, האם זה צריך להיות בסעיף 5 או בסעיף 8. כאשר זה מופיע בסעיף 8 הקלאסי, (צ"ל – ס' 5 ואכן צויין כך ע"י היועצת המשפטית – נ.מ.) כלומר, בהגדרת נכסים, ההנחה היא שהון אנושי והון אנושי הוא לא רק פנסיות אלא גם דברים אחרים.
כן. כאשר זה מופיע בהגדרת נכס, וזה תיקון להגדרת נכס, אני רוצה להסב את תשומת לבנו שאנחנו לא מדברים על פנסיות, שזה משהו שקל מאוד לחשב אותו בחישוב אקטוארי אלא אנחנו מדברים על משהו שהוא מאוד חדשני, שזאת היכולת לבדוק כיצד גדל כושר ההשתכרות של צד לנישואין. למרות שבאופן עקרוני, כמו שאמרנו, כולנו מסכימים לזה שהמשפט צריך לתת ביטוי לעובדה שכושר ההשתכרות גדל במהלך הנישואין, יש בעיות קשות ביישום של זה מכיוון שבניגוד לנכס רגיל שאתה יכול למכור ולחלק, כאשר מדברים על כושר השתכרות אתה לא יכול למכור תעודת רופא, נסיון בעבודה או יכולת השתכרות. לכן יש שאלות קשות לגבי איך בדיוק מחלקים את זה, איך מחשבים את זה ואיך אתה גורם לכך שלמרות שאתה מחלק את זה אתה נותן לבני הזוג להתגרש, כי אם אתה מחלק את זה באמצעות תשלום מהמשכורת גם אחרי שבני הזוג מתגרשים, אז בעצם לא נתת להם להתגרש.
כל זה לא בא לומר שצריך לוותר על זה אבל זאת כן תמיכה בכך להכניס את זה בצורה יותר רכה דרך שיקול דעת של בית משפט. אם זה נכס, זה מאוד ישר, אתה בא ואומר שנחלק את זה חצי חצי כאילו זה נכס רגיל. לעומת זאת, אם אתה מכניס את זה לתוך סעיף 8 כשיקול שמאפשר למשל כאשר הבית רשום חצי חצי על שם הצדדים ולאחד מהצדדים יש נכס שהוא הון אנושי ולכן הוא מקבל חלק יחסי קטן יותר בנכס הממשי כדי לתת ביטוי לעובדה שהוא יכול להתפרנס בהמשך והצד השני לא, אתה נותן יותר שיקול דעת, יותר גמישות, ולא מכריח אותנו להתיחס לזה כאל נכס בצורה גמישה, כאילו זה נכס, כלומר חצי חצי.
בנוסח הקיים כרגע. כלומר, הנוסח שהתקבל כאן בוועדה בקריאה הראשונה, אני חושב שהוא נוסח נכון שעדיין מאפשר בנושא הזה, שרק עכשיו מתחיל להתפתח, איזשהו שיקול דעת ולא מכריח את בתי המשפט להתיחס אליו כאל נכס רגיל. גם אותו פסק דין של בית המשפט העליון, הראשון והיחיד בינתיים שבפועל מימש את זה, לא נתן עדיין קריטריונים ועדיין אני מרגיש שהפסיקה היא בשלבים מאוד ראשונים ואנחנו דוחפים את זה צעד אחד קדימה מדי לבוא ולומר שזה נכס רגיל לכל דבר ותחלק אותו בזמן הגירושין כאשר אתה לא יודע כמה הבן אדם ירוויח וכאשר אתה בכל זאת רוצה להפריד את בני הזוג.
...
... תעודת עורך דין, דוקטורט, נסיון בעבודה. הבעיה שלי היא לא שבית משפט יותר טוב מאתנו בקביעה מה מהנכסים האלה אלא לעובדה שהאופן הטכני של החלוקה שלהם הוא מאוד תלוי בנסיבות של מקרה ספציפי ולכן לא נכון לתת עליו הסדר גורף, לא בגלל שנחכה אלא מכיוון שאם למשל מדובר בזוג שיש להם הרבה מאוד נכסים ממשיים, הייתי אומר שנחלק באופן לא פרופורציונלי את הנכס הממשי שיש להם, אבל נתעלם מהנכסים העתידיים כדי מצד אחד לעשות צדק כלפי בן הזוג הביתי אבל מצד שני לתת לשני בני הזוג להמשיך לחיות ביחד.
נניח שאתה מחליט שפוטנציאל השתכרות הוא נכס לכל דבר. איך אתה מחלק את זה? יש לך שתי אפשרויות לחלק את זה ושתיהן מאוד בעייתיות. אפשרות אחת היא כאשר אתה אומר שנלך לאקטואר, נברר מה פוטנציאל ההשתכרות במהלך הנישואין – נניח, אם חס וחלילה האיש היה נדרס בזמן הנישואין, כמה היו בתביעת נזיקין מחשבים את כושר ההשתכרות שלו – כמה היה כושר ההשתכרות בזמן הגירושין, הדלתא הזאת זאת התוספת לכושר ההשתכרות, אותה נגדיר כחוב. מה יקרה אם האדם הזה שאנחנו מעריכים שצמח מאוד כושר ההשתכרות שלו בפועל לא הצליח כמו שציפינו? מה יקרה אם הוא לוזר? כאשר מדובר בנזיקין יש לך חברת ביטוח שהוא יכולה לאזן בין מצליחן ללא מצליחן. הממוצע יוצא אותו הדבר. אבל כאשר מדובר על אדם אחד שאתה הערכת לפי כל מיני חישובים אקטואריים איזשהו צפי מסויים ולא הצלחת, אתה בבעיה מאוד קשה. האפשרות האחרת שרוב המדינות שכן הלכו לזה עשו אותה היתה שהן אמרו שנבדוק כמה הוא הרוויח בפועל. כלומר, למרות שלכאורה, אם זה נכס אנחנו צריכים לקבוע הכל בזמן הגירושין, נעשה איזושהי נוסחה שדומה למזונות אחרי פרידה כפי שקיימת בארצות אחרות. גם אז יש בעיה כי אם אלה מזונות אחרי פרידה, איך אתה מפריד ביניהם? הרי אנחנו רוצים שברגע שנפרדים, נפרדים.
יש כאן איזושהי דילמה בין הענין הקנייני שאומר שמי שתרם לתועלת כלכלית צריך ליהנות מזה, כלומר, בן הזוג הביתי צריך ליהנות מזה, לבין טכניקת המימוש. הטכניקה הרגילה שמגדירה הון אנושי כנכס, לא מתמודדת עם הרגישות הזאת והיא בעצם שמה את זה בסך הרגיל של נכסים ומתמודדת עם כל הבעיה של המימוש. טכניקה שאומרת בסעיף 8 שנהפוך את זה לשיקול דעת, אני חושב שמצד אחד היא כן מכריחה את בית המשפט לשים את זה בשיקולים, לשים לב שהוא לא יכול להתעלם מהעובדה שזה פרמטר שאנחנו רואים את בן הזוג הביתי כתורם לו, אבל לא מכריחה אותו ללכת לטכניקת מימוש מסויימת.

וכן עמדת ח"כ זאב אלקין כלהלן:

... ההבדל בין סעיף 5 לסעיף 8, בעיני – וכאן אני לא מסכים עם חבר הכנסת לוי – הוא מהותי כי עד כמה שאני הבנתי את ההסבר, מה שיופיע בסעיף 5 יחייב למעשה כל דיון בין בני הזוג לקחת את הדברים בחשבון. לעומת זאת, מה שיופיע בסעיף 8, הוא פתח לבית המשפט בנסיבות מיוחדות ויש כאן הבדל מאוד מהותי. זה לגבי הסיפא של הדברים.
לגבי הרישא של הדברים, אני חושב שבהחלט קיימת בעיה גדולה מאוד להכניס את זה לסעיף 5 וזאת מכל מיני סיבות, גם מסיבות עקרוניות. אני מסכים לעצם האמירה העקרונית של חבר הכנסת אורלב שבהחלט מה שלא יהיה, בהתחשב ביסוד של כשרון מולד, שני בני הזוג תרמו לקידום של אותו כשרון, אבל האם הדברים צריכים להתחלק שווה בשווה או לא לגבי הנכסים העתידיים שהם תוצאה מהקריירה? הדיון הוא מורכב ומסובך ואני לא בטוח שיהיה קל לקבוע את זה כרגע ברמה המשפטית. לכן נכון להשאיר את זה לשיקול דעתו של בית המשפט במקרים הספציפיים כאשר הדברים בולטים וניתנים להערכה. מצד שני, בעיני לא נכון למחוק את זה לחלוטין אלא להשאיר את הפתח הזה ולכן קראתי לזה הצעת פשרה.

ואכן, כאמור, זה הנוסח שהתקבל.

נוכח הניסוח של ס' 5 וס' 8 יש הסוברים שכיוון שנכסים עתידיים וכושר השתכרות נכללו בסעיף
8, סעיף שיקול הדעת לחלוקה שלא מחצית מחצית, ולא נחקקו במפורש בס' 5 המדבר בכלל נכסי האיזון, הרי שאין להתיחס אליהם כאל נכס בר איזון. נכסים אלה מהווים רקע או בסיס או סיבה בגדרו של שיקול הדעת אם לאזן את שווי הנכסים מחצית מחצית או על פי יחס אחר.

בפסק דינה של השופטת בן שחר, סברה השופטת כי על אף הניסוח האמור, ובהתאם לפסקי הדין האחרונים ובראשם פסק דינו של השופט ריבלין, כושר השתכרות עתידי כן נכלל בנכסי האיזון, ואיזכורו בסעיף 8(2) להפעלת שיקול דעת בית המשפט לחלוקה לא שוויונית של נכסי האיזון אין בו כדי להוציאו מנכסי האיזון עפ"י סעיף 5 לחוק. לדבריה לא היתה כל כוונה כזו.
תמ"ש 29122/08 א.ח. נ' א.א. תק-מש 2009(1) 439 מיום 22.3.09.

כאמור, בדיוני ועדת החוקה חוק ומשפט הובעה במפורש כוונה כזו.

פרשנות אחרת לס' 5 ו-8(2)

אכן, סעיף 8(2) ניתן לפרשנות אחרת מזו הנטענת.

דיוק במילות ולשון הסעיף מורה שמדובר ב"נכסים עתידיים" לרבות ב"כושר השתכרות".

אין איזכור או ציון שנכסים אלה או כושר ההשתכרות נרכשו בתקופת הנישואין.

"נכסים עתידיים" יכול שיכללו, למשל, בונוסים מעבודה שיתקבלו בעתיד כאשר מתקבל באותו סוג עבודה בונוס, אולם הוא עצמו לא נרכש בעת הנישואין, או בן זוג שטרם סיים לימודיו או טרם סיים רכישת מקצוע או שרק החל לימודיו או רכישת מקצוע עם הגירושין אולם כבר ניתן לצפות כושר השתכרות עתידי. כלומר, אין מדובר דווקא בכושר השתכרות שנרכש בתקופת הנישואין.

יכול גם, שכושר ההשתכרות היה מאז ומתמיד ועוד לפני הנישואין, כלומר: לא נרכש בתקופת הנישואין ומשכך איננו נכס בר איזון. כל אלה נכללים בסעיף 8(2) ולא בסעיף 5, המדבר דווקא בנכסים שנרכשו בתקופת הנישואין.

מכאן ניתן לדייק כי נכסים אלה "נכסים עתידיים" ו"כושר השתכרות" אינם אותם אלה שנכללו עפ"י הפסיקה בס' 5 בגדר נכס בר איזון.

על פי זה, כושר השתכרות שנרכש בתקופת הנישואין, מוניטין אישי שצמח בתקופת הנישואין, ונכסים שונים שנצברו בתקופת הנישואין, אלה כן ייכללו בסעיף 5 ובנוסף אליהם, עפ"י ס' 8(2) ניתן יהיה להתחשב לצורך חלוקת נכסי האיזון ב"נכסים עתידיים" שאינם כלולים בס' 5 וכושר השתכרות עתידי שלא נצבר בתקופת הנישואין.

אף לפרשנות זו ניתן למצוא תמיכה בנאמר בדיונים בועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת בדברי היועצת המשפטית של הועדה המתיחסת לדברים שאמר בנדון עו"ד שמעון יעקבי היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים וכדבריה:

נקודה שנייה שבאמת הרב יעקובי הצביע עליה קודם לכן, שיכול להיות שההגדרה נכסים עתידיים היא לא הגדרה נכונה אלא צריך לומר נכסי קריירה ואולם לדייק בהגדרה כדי שיהיה ברור שלא מדובר על נכסים שהתגבשו אחרי שהסתיים הקשר אלא הנכסים עצמם,נניח כושר ההשתכרות או המוניטין או אותם תארים אקדמיים שנרכשו ונרכשו במהלך שנות החיים המשותפים, אבל יש להם השלכה על יכולת ההשתכרות ועל רמת החיים גם אחר כך ולכן צריך לקחת אותם בחשבון בחלוקת הרכוש.

ובהמשך לכך דברי עו"ד יעקבי –

ההגדרה שכרגע מוצעת היא לא הגדרה מספיקה. העובדה שאחד מבני הזוג רכש נסיון, רישוי, מוניטין במסגרת חיי הנישואין כשלעצמה איננה מספיקה כדי שנבוא ונחלוק ביניהם את המוניטין והרישוי הזה. אם כבר צריך להגדיר שהדבר שיש להתחשב בו הוא מה שהצטבר כתוצאה מהנישואין והייתי אומר שני תנאים: במהלך הנישואין וכתוצאה מהנישואין. אם הדבר הזה הצטבר במהלך הנישואין אבל בלי קשר לנישואין, זה כבר מקנה לבן הזוג זכות מלאה?

סיכומו של דבר, תיקון מס' 4 הכניס אי בהירות באשר למהותו של "כושר השתכרות עתידי" האם  הינו נכס מנכסי האיזון עפ"י ס' 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, או שהמסקנה מהכללתו במפורש במסגרתו של סעיף 8(2) - לפיו יכול שיהווה שיקול בבוא בית המשפט להכריע האם לחלק את נכסי בני הזוג ביחס אחר מאשר מחצית מחצית – היא שאיננו נכס בר איזון.

ומן הכלל אל הפרט

ומשנשוב לעניננו, לאחר ששקלתי את נסיבות מקרה זה, וההכרעה אליה הגעתי, אין הכרח להכריע בשאלה האמורה לאמור האם מוניטין אישי הינו נכס הנכלל בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג,  שכן החלטתי היא כי הדרך הנכונה בנסיבות שבפני היא להפעיל את שיקול הדעת אשר ניתן עפ"י סעיף 8(2) לחלוקה ביחס שונה, שאינו שוויוני, את נכסי הצדדים, נוכח "כושר ההשתכרות העתידי" של הנתבע.

עפ"י הראיות שבפני, אכן בחינת כושר ההשתכרות "הטהורה" של כל אחד מהצדדים דומה. הנתבע היה בעת הנישואין בעל תואר ראשון במינהל עסקים ואף שלא סיים את ההליכים לקבלת רשיון סוכן ביטוח בענף פנסיוני או רשיון יועץ פנסיוני, יכול לסיימם, ועל אף שלא סיימם עובד כמפקח רכישה בעל רשיון סוכן שיווק פנסיוני מזה כעשר שנים ואף מועמד לקידום בחברה.

התובעת למדה בתקופת הנישואין הנדסת מחשבים והוראת לימודי מחשבים. התובעת החלה לעבוד ב...והינה ראש צוות בתחום ההיטק שם.

מכאן שמבחינת רכישת השכלה, ותפקיד במקום העבודה יש שוויון בין הצדדים.

דא עקא, שמבחינת קידום ופיתוח הקריירה, התובעת מוגבלת יותר ואיננה חופשית לפתח קריירה כפי שביכולתו של הנתבע, זאת נוכח היותה המטפלת העיקרית בילדים. אכן בתקופת השנה בה חלתה טיפל הנתבע בילדים לרבות לקיחתם והחזרתם ממסגרות החינוך, השתתפות בפעילויות הורים במסגרות החינוך וכד', עם זאת, לאחר שהתאוששה חזר המצב לקדמותו, התובעת היא המטפלת העיקרית בילדים ומשכך אפשרויותיה לקידומה המקצועי פחותות מאלה של הנתבע.

לא זו אף זו, בפועל ולמעשה השתכרותו של הנתבע היא פי שלושה לערך מהשתכרות התובעת.

השתכרות זו צפויה להיות גם בעתיד.

אכן הנתבע דיבר על כך שעשוי לקבל תפקיד בכיר יותר עם זאת לדבריו השתכרותו תפחת, ברם  גם אז השתכרותו תהיה גבוהה משמעותית מזו של התובעת, ובכך יש להתחשב.

יש לתת ביטוי לכושר ההשתכרות העתידי בהפרדה הרכושית שבין הצדדים בעת עריכת איזון המשאבים.

התובעת נשארת עם שני הקטינים במשמורתה, עובדת היותה המשמורנית מטילה עליה מגבלות בקידומה, וכתוצאה מכך בכושר השתכרותה, בעוד הנתבע בעל כושר השתכרות ומשתכר פי שלושה מהתובעת. נסיבות אלה מהוות נימוקים מיוחדים להפעלת שיקול הדעת עפ"י סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.


תשלום עיתי או חד פעמי

בנסיבות דנן ראוי ורצוי לקבוע את אופן ההתחשבות בכושר ההשתכרות העתידי בקביעת סכום חד פעמי ולא בתשלומים עיתיים אשר יקשרו את הצדדים זה לזה בעתיד וימנעו פירוק חד וחלק של הנישואין וניתוק זה מזה שעה שהצדדים עויינים ומסוכסכים.

הנתבע לא יהיה קשור לתובעת מההיבט הכלכלי, יהיה חופשי לעבוד ככל שירצה בהיקף משרה ככל שירצה אף להפסיק לעבוד, ולא יהיה עליו ליתן דין וחשבון או להיות נתון להתערבות התובעת בכל הנוגע לעיסוקו ועבודתו.

אף התובעת לא תהיה נתונה לגחמותיו של הנתבע במובן זה שיחליט להפסיק לעבוד או להקטין שעות עבודתו.

כימות הסכום החד פעמי יבטא את ההפרש בהכנסות העתידיות כל אחד מהצדדים, והמגבלה המוטלת על התובעת למיצוי כושר השתכרותה נוכח היות המשמורת בילדים בידיה, ונוכח הפרש גובה ההשתכרות אשר נוצר עקב מוגבלות התובעת להתקדם בקריירה נוכח היותה המטפלת העיקרית בילדים.

הקטינים בני קרוב לעשר ושש.
בעוד ארבע שנים יהיו בני 14 ו-10, גילאים בהם יהיו פחות תלויים בטיפולה הפיזי השוטף של התובעת ובצורך להיות במחיצתה הקרובה מרבית העת.
משכך יעשה החישוב לתקופה של ארבע שנים.

ההפרש בין הכנסות הנתבע לאלה של התובעת עומד היום על 15,000 ש"ח לחודש לערך , עם זאת יש צפי שהכנסות התובעת יעלו במידה מסויימת ככל שתצבור וותק, ומנגד עפ"י עדות הנתבע והעד מטעמו אופי המשרה בה מחזיק הנתבע הוא כזה שלאחר כעשר שנים ומעלה מועבר עובד מהתפקיד לתפקיד אחר. לנתבע סיכוי טוב להתקדם ולעבור למשרה נחשבת יותר כקידום אולם ההכנסה בגינה נמוכה מזו שמקבל היום. יש גם להתחשב בחיוב במזונות שהוטל על הנתבע בסך 3000 ₪ לכל ילד לחודש, וכן בכך שרכש את השכלתו עוד טרם נישאו הצדדים, ואף בכשריו האישיים במקצועו כמפקח רכישה בחברת ביטוח.

נוכח האמור יעמוד לצורך החישוב בסיס ההפרש בין הכנסות הצדדים על 8,000 ש"ח לחודש (היום הכנסת התובעת למעלה מ- 9,000 ש"ח נטו ושל הנתבע כ- 25,000 ש"ח נטו), כאמור הצפי שמשכורת התובעת תעלה עקב הסכמי שכר וותק לכ- 12,000 ש"ח והכנסת הנתבע תרד עקב החלפת תפקיד לכ- 20,000 ש"ח.

ובהתחשב בחיוב במזונות כמפורט לעיל, ובכך שהנתבע בא לנישואין עם תואר במינהל עסקים, ובכושרו האישי הטבעי כמפקח רכישה, יעמוד ההפרש החודשי על 3,000 ש"ח כך שהסכום לארבע שנים יעמוד על 144,000 ש"ח.

משכך אני קובעת כי מחלקו של הנתבע לפני עריכת איזון המשאבים יופחת סך של 144,000 ש"ח לטובת התובעת.

סיכומו של דבר: הצדדים יפעלו עפ"י פסק הדין, בהעדר הסכמות יפנו ללשכת ההוצל"פ למימושו.
הנתבע ישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד + מע"מ בסך של 5,000 ש"ח נושאי הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.


הותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

 

נילי מימון 54678313-1933/09

5129371
54678313ניתן היום כ"ה בשבט, תש"ע (9 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
נילי מימון, שופטת
סגנית נשיא
001933/09תמש630 מיה לוי
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו - הקש כאן

 

 
 

 השאר פרטי התקשרות 
 ונחזור אליך בהקדם

 

     
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:


 

 
 
 
מהי הטרדה מאיימת

 חשיבות  צוואה
 צו הגנה מתי?
 גביית מזונות באמצעות הוצאה לפועל
 הסכם ממון
הסכם גירושין
 
 
 
 
 
 פס"ד למזונות ילדים
 פס"ד לפירוק שיתוף דירה
פס"ד לאיזון משאבים של בני  הזוג
פס"ד לקביעת מוניטין  של הבעל בקריירה
 פס"ד לקביעת שווי נכסי קריירה
פס"ד למזונות אישה
 
 כתובות  בתי משפט לענייני משפחה /בתי הדין הרבניים
 אתר משרד הרווחה -פקידי הסעד
אתר הוצאה לפועל
 רשות המיסים
 אתר בית הדין הרבני
אתר בית המשפט

 
מור, בוקר ושות' - משרד עו"ד   מרכז עזריאלי, מגדל משולש קומה 28  דרך מנחם בגין 132, תל אביב  67023    טל. 03-6955644   פקס. 03-6096269

לייבסיטי - בניית אתרים