מור, בוקר ושות' - משרד עו''ד
  
 

בית משפט לענייני משפחה בטבריה
 
תמ"ש פלוני נ' אלמונית
 
בפני  כב' השופט  אסף זגורי
התובע: פלוני
 

נגד

הנתבעת: 
אלמונית
 

מיני-רציו:
* התקבלה בקשה דחופה למתן צו פירוק שיתוף בדירת מגורי הצדדים. הדיון עסק בשאלות הבאות: א. באיזו נוסחת האיזון יש לנקוט בדיון בבקשה למתן צו פירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג? ב. מהו מעמד הזכויות המשמשות בנוסחת האיזון? ג. האם יש להסתפק בנוסחת איזון בין זכויות, או שמא יש לערוך איזון קונקרטי ("איזון בין מועדים"); ד. השימוש בנוסחאות האיזון כמילוי תוכן של הדיבור "עשיית צדק" כאמור בסעיף 8(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה; ה. השפעת עיתוי הדיון במתן צו פירוק שיתוף בשלב מקדמי של ההתדיינות, כאשר הבקשה לצו זהה לסעד של התביעה העיקרית.
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – פירוק שיתוף בדירת בני-הזוג
.
בקשה דחופה של התובע ליתן צו לפירוק שיתוף בדירת המגורים של הצדדים. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה עיקרית לפירוק שיתוף בדירה. הנתבעת מבקשת להמתין עם פירוק השיתוף עד להכרעה בתביעתה הנזיקית והכספית, שהגישה כנגד המבקש ו/או בשל מצבה הבריאותי של הנתבעת.
.
ביהמ"ש קיבל את הבקשה, מהטעמים הבאים:
בפירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג, קבעה מטוטלת הפסיקה מספר נוסחאות איזון. חלקן בין זכויות מדיני הקניין ודיני המשפחה וחלקן בין עקרונות משפטיים ותכליות ספציפיות. כיום נוסחת האיזון הרווחת והמחייבת היא נוסחת האיזון שנקבעה ע"י כב' השופט רובינשטיין בהלכת פלוני (בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלוני) "המדובר איפוא בהשעיית זכותו הקניינית של בעל דין להשתחרר משותפות כפויה (זכות הקבועה בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין), אך פגיעה זו נעשית לתכלית ראויה (הגעה להסדר כולל וסופי בין הצדדים), ועל ביהמ"ש לוודא שהיא נעשית אך במידה שאינה עולה על הנדרש, ובאופן המשרת את התכלית האמורה. השכל הישר יהא יועץ טוב בכגון דא".
לגישת בימ"ש זה, בכל הנוגע למגבלות החוקתיות המעכבות את פירוק שיתוף, יש "לשתול" לתוך נוסחת האיזון הנ"ל, גם את הזכות לעכב פירוק שיתוף בהתאם להוראת סעיף 40א' לחוק המקרקעין, והוראת סעיף 6א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ובלבד שלא מדובר במקרה שבו אין ילדים קטינים לבני הזוג ומקום שבו בת הזוג משתכרת די למחייתה ולא נפסקים עבורה דמי מזונות.
ניתן להיווכח מפסיקת ביהמ"ש העליון, כי בעידן ביהמ"ש לענייני משפחה, נתון לבימ"ש זה מתחם נרחב של שיקול דעת שיפוטי בכל הנוגע לקביעת המועד הראוי שבו יורה על פירוק השיתוף ובכל הנוגע לבחינת דרישת שותף במקרקעין "לפרק השיתוף בכל עת" כמשמעות תיבה זו בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין.
לגישת ביהמ"ש, התמזגות השיח השיפוטי בדבר איזון בין זכויות (גישת כב' השופט רובינשטיין) ובדבר יישוב בין עקרונות על מהמשפט הפרטי (גישת כב' השופט לוי, בהלכת פלוני), יחד עם העובדות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, מולידה ומובילה הפעלת שיקול דעת שיפוטי-ערכי ופרטני בביהמ"ש לענייני משפחה שעניינו, בסופו של יום, מסתכם ב"איזון בין מועדים". האיזון בין מועדים מכניס "בדלת האחורית" שיקולים נוספים, מתחום דיני המשפחה, ובהם: הזכות למדור והזכות להסדרת הסכסוך בהוגנות, בשלמות ובזמן סביר – ומעמידם מבחינה היררכית, לכאורה לפחות, מתחת לזכות הקניינית לדרוש את פירוק השיתוף בכל עת, אם לא לצדה ממש. כלומר, השיח השיפוטי העלה שיקולים מתחום דיני המשפחה לרמה חוקתית, המאפשרת פגיעה בזכות הקניין בהתאם למבחני פסקת ההגבלה שבחוק היסוד כבוד האדם וחירותו. כלומר, ההחלטות האפשריות, בין קוטב ההחלטה בדבר פירוק שיתוף מיידי בדירת המגורים של בני הזוג לבין קוטב ההחלטה בדבר עיכוב פירוק השיתוף או דחייתו לזמן מסויים, היא תנועה משולבת המוכפפת לערכים ולנסיבות גם יחד.
ביישום לענייננו, לאחר בחינת התכליות המרכזיות שקבעה הפסיקה בשאלת פירוק השיתוף, ועריכת איזון בין הזכויות המתחרות במקרה הקונקרטי, ביהמ"ש מגיע למסקנה, כי השעיית הזכות הקניינית של התובע לפרק השיתוף – כאשר אין קטינים המעורבים בסכסוך, כאשר אין מאבק על זכויות רכושיות אחרות, מקום שבני הזוג פרודים ומנוי וגמור עליהם להתגרש ושעה שהתובע את פירוק השיתוף נמצא מחוץ לדירה מעל שנה ומחצה וכאשר כל שעומד מנגד היא תביעה נזיקית בגין טענות של הפרת חוזה או התחייבות בן הזוג – אינה סבירה, שעה שהיא לא משרתת תכלית ראויה ויש בה משום פגיעה בזכות הקניינית של פירוק השיתוף מעבר לנדרש. ככזו, אין ההשעייה חוקתית ואין לאפשר אותה. לפיכך ובכל הנוגע למאזן בין זכויות, ההכרעה היא לטובת התובע; בנוסף, גם האיזון בין המועדים, בחינה במבט כללי תוך שילוב של התכליות הכלליות מחד גיסא והנסיבות הקונקרטיות מאידך גיסא, גם היא מובילה למסקנה כי אין לעכב את הפירוק עד אשר תוכרע התביעה הנזיקית ו/או בשל מצבה הבריאותי של הנתבעת.
ביהמ"ש הוסיף, כי אין בזהות הסעדים (הבקשה אל מול התביעה העקרית) כדי לחסום את ביהמ"ש מליתן הכרעה בבקשה הדחופה כבר כעת. הבקשה למתן צו פירוק השיתוף, הינה חריג בסדרי הדין הנוהגים ויש לראותה כעתירה לצו פירוק שיתוף שאינו זהה לעתירה לפסק דין.
מכל מקום, בענייננו, העובדות, כולן, מוסכמות בין הצדדים והטענות בדבר פירוק שיתוף מיידי בדירת המגורים או דחייתו למועד אחר, אינן אלא טענות ברובד המשפטי.משכך הם פני הדברים, אין טעם להימנע ממתן החלטה לפירוק שיתוף שכמותה כהכרעה בתובענה כבר בשלב זה וביהמש רואה בבקשה, כבקשה למתן החלטה לפירוק שיתוף ולא כבקשה לסעד זמני. ככזו, היא ראויה להתקבל, שעה שניתן לצדדים יומם והנתבעת לא הצביעה על כל טעם שאמור לעכב את ההכרעה השיפוטית בתביעה (ללא קשר לתוצאת ההכרעה).
מלאכת "האיזון בין הזכויות", הכפפתן לעקרונות העל של המשפט ועריכת "האיזון בין המועדים" כאמור לעיל, מילאה תוכן את הדיבור: 'עשיית משפט צדק', בהתאם להוראת סעיף 8(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, עד כי יש בכך לאפשר מתן צו לפירוק השיתוף כבר בשלב מקדמי זה.
לאור כל האמור לעיל, ביהמ"ש הורה על פירוק השיתוף בדירה.

הדיון עסק בשאלות הבאות:
א. באיזו נוסחת האיזון יש לנקוט בדיון בבקשה למתן צו פירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג?
ב. מהו מעמד הזכויות המשמשות בנוסחת האיזון?
ג. האם יש להסתפק בנוסחת איזון בין זכויות, או שמא יש לערוך איזון קונקרטי (יכונה להלן "איזון בין מועדים").
ד. השימוש בנוסחאות האיזון כמילוי תוכן של הדיבור "עשיית צדק" כאמור בסעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995.
ה. השפעת עיתוי הדיון במתן צו פירוק שיתוף בשלב מקדמי של ההתדיינות, כאשר הבקשה לצו זהה לסעד של התביעה העיקרית.
חקיקה שאוזכרה :
 חוק היסוד : כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב – 1992 (סעיפים 3, 8).
 חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (סעיף 37(א), סעיף 40א').
 חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995.
 חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (סעיפים 5, 6א').
 תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

פסקי דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
 ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש, פ"ד מו(3) 205, 210-211
 בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] (אתר הרשות השופטת – 7/6/07).
 רע"א 1017/97 רדילביץ' נ' מודעי, פ"ד נב(4) 625
 בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלונית [נבו]  ע"א 3458/01 בר אל נ' בר אל, פ"ד נה(5) 856
 ע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון ואח', פ"ד מה(4) 225
 רע"א 2059/98 וולטה יצוב קרקע בע"מ נ' .S.R.P מדיטרניין בע"מ, פ"ד נב (4) 721, 732

פסקי דין של בתי משפט המחוזיים שאוזכרו:

 רמ"ש (מרכז) 5316-01-09 י.ד. נ' י.ר. ואח', [נבו]
 בר"ע [ת"א] 1138/03 נ. הנ. נ' ב.ג. [נבו].
 בר"ע (י-ם) 3284/07 פלמן נ' פלמן [נבו].

פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שאוזכר:
 תמ"ש (קריות) 8963/04 פלונית נ' אלמוני [נבו].


החלטה בדבר פירוק שיתוף בדירת מגורים

 א.        רקע להליך הנוכחי וטענות הצדדים:
1.         בפני בקשה דחופה של התובע ליתן צו לפירוק שיתוף בדירת המגורים של הצדדים ברחוב *** בעיר **** (להלן: "הדירה").
2.        הבקשה הוגשה במסגרת תביעה עיקרית לפירוק שיתוף, שהוגשה עוד בחודש יולי 2010. יש לציין, כי סעדי הבקשה הדחופה (מתן צו פירוק שיתוף בדירה) זהים למעשה לסעדי התביעה העיקרית.
3. עיקר טעמי הבקשה (והתביעה העיקרית) נעוצים באלה:
 א. הקרע החמור שאירע בחיי הנישואין ואשר לא ניתן עוד לאיחוי הוא הנותן, כי הפרידה בין הצדדים הינה עניין מוגמר (סעיף 17 לכתב התביעה) ;
 ב. המגורים הנפרדים של הצדדים, כך שהנתבעת מתגוררת ועושה שימוש בלעדי בדירת הצדדים, בעוד התובע נאלץ לשכור לעצמו דירה ולשלם דמי שכירות חודשיים (סעיף 9 לבקשה למתן החלטה מיום 24/10/10) ;
 ג. הצורך אליבא דמבקש לפעול למכירת הדירה בהקדם בטרם יחלו הליכים משפטיים אשר יגרמו להצטברות חובות שנוצרו בשל הצורך לקיים שני משקי בית נפרדים (סעיפים 23-25 לכתב התביעה);
 ד. סירובו של התובע להמשיך בשיתוף ביחס לדירה (סעיף 25 לכתב התביעה);
 ה. אין לנתבעת כל הגנה היכולה להצדיק עיכוב ו/או מניעה של פירוק השיתוף (סעיפים 4 ו-13 לבקשה הדחופה מיום 24/10/10);
 ו. אין ילדים קטינים שיש לדאוג למדורם החליפי;
4. מעיון בתגובה ובכתב ההגנה עולה, כי רצונו של התובע לפרק את הנישואין והשיתוף בדירה, באו לנתבעת בהפתעה גמורה. טענותיה של הנתבעת בכתבי טענותיה ובדיון שנערך בפניי היו אלה:
 א. הנתבעת הגישה תביעה נזיקית כנגד התובע וסכום הכספים שעל התובע יהיה לשלם לה עולה על חלקו בדירה ו/או בפדיון מכירתה.
 ב. הנתבעת טוענת כי היא רשאית לקזז סכומים אלו (בגין התביעה הנזיקית) מחלקו של בעלה בדירה (סעיף 25 לכתב ההגנה).
 ג. הנתבעת טוענת שהיא אשה חולה ויש לעכב פירוק השיתוף עד אשר תחלים ו/או עד אשר תתברר תביעת הנזיקין שהגישה כנגד התובע (סעיף 26 לכתב ההגנה);
 ד. הנתבעת מודה, שאין סיכוי לאיחוי הקרע בינה לבין התובע (סעיף 20 לכתב ההגנה).
 ה. עוד ציינה הנתבעת, כי התובע נהג שלא בתם לב, עת הסתיר מבית המשפט העובדה, כי החל מחודש מאי 2009 הנתבעת נושאת ומשלמת לבדה מלוא החזרי תשלומי הלוואת המשכנתא בגפה.
5. ביום 17/10/2010 נערך דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם ובמסגרתו ניסה בית המשפט להביאם להסכמות ביחס לתביעה זו, ללא הצלחה.
6. הצדדים חזרו על טענותיהם כאשר ב"כ הנתבעת טען, שאין לדון כלל בעתירות התובע עד להסדרת עניין האגרה בגין התביעה.
7. בית המשפט קיבל עתירה זו של ב"כ הנתבעת וקבע, כי עם פתרון סוגיית האגרה, יהא רשאי התובע כאן להגיש מחדש הבקשה ולנתבעת תהא זכות להשיב תוך 10 ימים והחלטה בעניין תינתן ללא קיום דיון במעמד הצדדים.
8. מכיוון שבאותו דיון נדונה תביעת המזונות ושעה שהנתבעת שילמה לבדה הלוואת המשכנתא, הורה בית המשפט לתובע לשלם מחצית הלוואת המשכנתא החל מחודש נובמבר 2010 ואילך, כאשר חוב התובע בגין חלקו בהחזרים ששולמו מאז הפרידה על ידי הנתבעת, יסולק מחלקו בפדיון התמורה שתתקבל בעבור מכירת הדירה בהליכי פירוק השיתוף, ככל שיתקיימו.
9. ביני לביני, שולמה האגרה עבור התביעה והתובע חידש בקשותיו לעניין מתן צו פירוק השיתוף.
10. הנתבעת אמורה הייתה למסור תגובתה תוך 10 ימים מיום 25/10/2010 ובחרה שלא לעשות כן וכעת הונח התיק לפתחי לשם מתן הכרעה.
11. עובדה נוספת הצריכה ציון מיוחד היא היעדרו של רכוש משותף אחר או לפחות היעדרם של סכסוך, תביעות או מחלוקות בין הצדדים לעניין זכויות ו/או רכוש אחר זולת דירת המגורים.
12.         עוד יוטעם, כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים לפיה, יתרת המשכנתא לסילוק הינה כ-63,000 ₪.
13. באשר  לשווי הדירה, התובע טוען לשווי של 400,000 ₪ ואילו הנתבעת טוענת לשווי של 300,000 ₪. כך או אחרת, נהיר כי מדובר בנכס המרכזי של הצדדים ואשר מכירתו תניב לשניהם יתרה חיובית לא מבוטלת.
ב.        דיון בדבר האיזונים הנדרשים:
14.   בפירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג, קבעה מטוטלת הפסיקה מספר נוסחאות איזון. חלקן בין זכויות מדיני הקניין ודיני המשפחה וחלקן בין עקרונות משפטיים ותכליות ספציפיות.

15. נוסחת האיזון המרכזית הונחה במסגרת פסק הדין של כב' השופט גולדברג במסגרת הלכת ראש חודש. נוסחה זו נזנחה קמעא, לאור תיקוני חקיקה שונים וכעת נוסחת האיזון הרווחת והמחייבת היא נוסחת האיזון שנקבעה ע"י כב' השופט רובינשטיין בהלכת פלוני, אם כי סבורני שגם בגישת כב' השופט א.א. לוי באותה הלכה יש תרומה רבה לאופן הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט לענייני משפחה בהליכים מעין אלו.

*** ראה: ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש, פ"ד מו(3) 205, 210-211
*** ראה: בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] (אתר הרשות השופטת – 7/6/07).

ב.א. איזון בין זכות הקניין לזכות המזונות והמדור של בת הזוג:

16. ראשית, עניין לנו באיזון בין מספר זכויות מתנגשות כאמור משני תחומי משפט : תחום דיני הקניין (והמקרקעין) ותחום דיני המשפחה (ויחסי ממון בין בני זוג);

 מחד, ניצבת לה זכות הקניין של כל אחד מבני הזוג לפרק השיתוף הכפוי במקרקעין בכל עת ללא שזכות זו תיפגע כחלק מהזכות של בעלים ליהנות מקניינו. זכות זו (הזכות לפרק השיתוף בכל עת) הינה זכות יסוד במשפט הפרטי וניתנה לה הגנה חוקתית.

*** ראה:  סעיף 3 לחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע, כי:
  "אין פוגעים בקניינו של האדם".

*** וכן ראה: הוראת סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 הקובעת כי :
 "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף".

*** למעמד "הזכות פירוק השיתוף" כעיקרון על בדיני הקניין והמקרקעין ראו בהרחבה : רע"א 1017/97 רדילביץ' נ' מודעי, פ"ד נב(4) 625.

*** להתייחסות אל הזכות לפרק השיתוף בדירת המגורים כאל זכות חוקתית והחלת פסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק היסוד : כבוד האדם וחירותו ראו בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו], סעיף ט"ו לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין וסעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט א.א. לוי.

17. ומנגד, ניצבת לה כאמור זכות בת הזוג למדור.
 אך האם זכות זו הינה זכות חוקתית שוות מעמד לזכות הקניין של בן הזוג הדורש את פירוק השיתוף "בכל עת"?

18. הזכות למדור היא חלק מהזכות למזונות. אם הזכות למזונות היא במעמד חוקתי, כך גם נכון לומר ביחס למעמדה של הזכות למדור שנגזרת ממנה ומרכיבה אותה.

*** לעניין זכות למזונות כזכות חוקתית ראה : רמ"ש (מרכז) 5316-01-09 י.ד. נ' י.ר. ואח', [נבו] ; אך השווה עם בר"ע [ת"א] 1138/03 נ. הנ. נ' ב.ג. [נבו].


*** לניתוח ההבדל בין הזכות למזונות כזכות קניין מקום בו ניתן פסק דין בתביעה למזונות,
לבין היותה נגזרת "מכבוד האדם" בטרם ניתן פסק דין בתביעה שכזו, ראה פסק דינו המאלף של כב' השופט דרורי במסגרת בר"ע (י-ם) 3284/07 פלמן נ' פלמן [נבו].

19. אם כך מתבקשת השאלה, כיצד יש לאזן בין משקל הזכות הקניינית לפרק שיתוף "בכל עת" לבין הזכות החוקתית של בת הזוג למדור, זכות הנגזרת מזכותה החוקתית למזונות?

20. ראשית, יש לציין כי חרף זכאותה החוקתית של בת זוג למדור, אין בו כדי לומר שמדובר "במדור ספציפי" (קרי באותה דירת מגורים שבן הזוג מבקש לפרק השיתוף).

21. מכאן ראיתי לנכון לבחון, האם המחוקק ראה לנכון להגן על זכותה החוקתית של בת הזוג במקרה של פירוק שיתוף בדירת המגורים.

22. לשם בחינה זו ועל מנת לקבל אינדיקציה בדבר משקל והיקף ההגנה על זכות המדור של בן/ת הזוג, אליבא דמחוקק, סבורני כי ראוי לערוך אנלוגיה בין מקרה שבו לצדדים ילדים קטינים לבין מקרה שבו אין לצדדים ילדים קטינים.
23. לשם בירור טענה זו יש להביא לשון הוראות החיקוק הרלבנטיות:
 סעיף 40א' לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 קובע:
 "החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע." (ההדגשה שלי א.ז.)
 הוראה דומה מקבילה עוגנה לאחרונה בתיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג בסעיף 6א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 הקובע:
 "ראה בית המשפט או בית הדין כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש למכור דירה המשמשת למגורי בני הזוג או למגורי ילדי בני הזוג הקטינים ובן הזוג המחזיק בהם, לא יורה על ביצוע המכירה והיא תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט או בית הדין כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצורכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצורכיהם, לתקופה שיקבע". (ההדגשה שלי א.ז.)

24. מעיון בהוראות החוק נהיר, כי המחוקק הטיל עיקר כובד המשקל כנגד פירוק השיתוף המיידי, על סוגיית הבטחת המדור לילדיהם הקטינים של בני הזוג ולבן הזוג המחזיק בהם. דומני כי מכלל ההן ניתן ללמוד על הלאו. היינו, מקום בו אין ילדים קטינים שיש להבטיח את מדורם, הרי גם אין למעשה "בן זוג המחזיק בהם". לפיכך מקום שאין ילדים קטינים, דומה כי הגנת הבטחת הסדר המגורים כפי שנקבעה בידי המחוקק, אינה יכולה לשמש מחסום ו/או עיכוב בפני העתירה לפירוק השיתוף המיידי בדירת המגורים.

25. לטעמי לפחות, המחוקק אמר דברו במסגרת ההסדרים התחיקתיים לעיל.

26. זאת ועוד, אף אם זכות בת הזוג למדור ולמזונות הינה זכות חוקתית הנגזרת מזכותה לכבוד, יש להסב תשומת הלב לנסיבות הקונקרטיות של העניין, כך שמקום בו מוכח, על פניו, כי מדובר בבת זוג עובדת, המשתכרת למחייתה, ושיש ביכולתה לספק את צרכיה הרי שגם אם יש לה זכות חוקתית למזונות (ומדור), הנסיבות הספציפיות אינן משיתות "חובת עשה" מקבילה על בן הזוג.

*** ראה בהקשר זה ניתוחו המאלף של כב' השופט דרורי בבר"ע (י-ם) 3284/07 פלמן נ' פלמן [נבו – סעיף 183 לפסק הדין].

27. בהקשר זה, "חובת העשה" לא קמה, בין אם מדובר בבני זוג יהודיים שאז רשאי הבעל להשתמש בכלל ההלכתי, לפיו "יוצאת אשתו במעשי ידיה" ובין אם מדובר ביישום הוראות סעיף 2א' לחוק לתיקון דיני המשפחה [מזונות] תשי"ט – 1959. בכל אחד מהמקרים, קבע הדין, כי יש להתחשב בהכנסות בת הזוג במסגרת חיובו של בן הזוג במזונות.

28. משכך, ניתן גם להשלים ביתר הבנה עם גריעת זכות המדור של מי מבני הזוג מהשיח השיפוטי המתנהל אודות נוסחת איזון השעיית הזכות הקניינית של בן הזוג העותר לפירוק השיתוף בדירת המגורים, אם כי סבורני שאין להתעלם מזכות זו כשלעצמה.

ב.ב. איזון בין זכות הקניין לבין זכויות מדיני המשפחה:

29. נוסחת האיזון העדכנית, (בין זכויות), כפי שנקבעה ע"י כב' השופט רובינשטיין בהלכת פלוני הייתה איפוא זו:

 "המדובר איפוא בהשעיית זכותו הקניינית של בעל דין להשתחרר משותפות כפויה (זכות הקבועה בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין), אך פגיעה זו נעשית לתכלית ראויה (הגעה להסדר כולל וסופי בין הצדדים), ועל בית המשפט לוודא שהיא נעשית אך במידה שאינה עולה על הנדרש, ובאופן המשרת את התכלית האמורה. השכל הישר יהא יועץ טוב בכגון דא"

*** ראה: בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלונית [אתר הרשות השופטת – פסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין]

30. כאמור ולגבי דידי, בכל הנוגע למגבלות החוקתיות המעכבות את פירוק שיתוף, יש "לשתול" לתוך נוסחת האיזון הנ"ל, גם את הזכות לעכב פירוק שיתוף בהתאם להוראת סעיף 40א' לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 והוראת סעיף 6א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (ובלבד שלא מדובר במקרה שבו אין ילדים קטינים לבני הזוג ומקום שבו בת הזוג משתכרת די למחייתה ולא נפסקים עבורה דמי מזונות).

31. עוד יש ליתן את הדעת לתמהיל נוסחת האיזון שנקבעה בפסק דינו של כב' השופט לוי בהלכת פלוני. נוסחה זו, ביקשה לאזן בין עקרונות יותר מאשר בין זכויות.

32. כב' השופט לוי קבע, כי זכות פירוק השיתוף בדירת המגורים מוכפפת לעקרונות מדיני המשפחה ובראשם, עיקרון האיזון הכוללני של מכלול הזכויות, החובות והתביעות של בני הזוג, עיקרון שמוצא ביטויו בהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973. בכך אין קביעתו שונה בהרבה מזו של כב' השופט רובינשטיין (כך גם קבע באותה הלכה השופט ג'ובראן וכך קבעה כב' הנשיאה בדיון הנוסף שנערך לעניין אותה הלכה).

33. אל כל העקרונות הללו ואל אופן הפעלת שיקול דעתו השיפוטי של בית המשפט הוסיף כב' השופט לוי את חובת תם הלב כעיקרון על החל במשפט הפרטי.

*** ראה סעיפים 7-9 לפסק דינו של כב' השופט לוי בהלכת פלוני לעיל.

34. כך או אחרת, ניתן להיווכח מפסיקת בית המשפט העליון, כי בעידן בית המשפט לענייני משפחה, נתון לבית משפט זה מתחם נרחב של שיקול דעת שיפוטי בכל הנוגע לקביעת המועד הראוי שבו יורה על פירוק השיתוף ובכל הנוגע לבחינת דרישת שותף במקרקעין "לפרק השיתוף בכל עת" כמשמעות תיבה זו בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969.

 מתחם זה אינו נובע לעניות דעתי אך מהוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה או מהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג. מתחם זה הוא יציר פסיקת בית המשפט העליון אשר הלכה למעשה העלתה הזכות של בן זוג "לסיום כולל של הסכסוך" לרמה של זכות חוקתית.

35. רוצה לומר, כי מכוח הפסיקה, נוצר מצב שבעידן בית המשפט לענייני משפחה, אין עוד מקום לתחולה אוטומטית של דרישת פירוק השיתוף בדירת המגורים מטעם אחד מבני הזוג.
 אמנם כל שותף יכול לדרוש פירוק השיתוף בכל עת, אך זכות זו אינה מוחלטת והיא נתונה לבקרה שיפוטית של בית המשפט לענייני משפחה בשים לב לשיקולים מתחום דיני המשפחה שהם שיקולים חוקתיים.
 דרישה אכן יכולה לבוא בכל עת, אך לא הפירוק עצמו. זכות הקניין היא חוקתית, אך כך גם זכויות הצדדים להסדרה כוללת של הסכסוך על פי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973.

36. דומני, כי התמזגות השיח השיפוטי בדבר איזון בין זכויות (גישת כב' השופט רובינשטיין) ובדבר יישוב בין עקרונות על מהמשפט הפרטי (גישת כב' השופט לוי), יחד עם העובדות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, מולידה ומובילה הפעלת שיקול דעת שיפוטי-ערכי ופרטני בבית המשפט לענייני משפחה שעניינו, בסופו של יום, מסתכם ב"איזון בין מועדים".
 השיח החדש הינו שיח שנערך בשני מישורים : המישור החוקתי והמישור הפרטני.
37. האיזון בין מועדים מכניס "בדלת האחורית" שיקולים נוספים, מתחום דיני המשפחה ומעמידם מבחינה היררכית, לכאורה לפחות, מתחת לזכות הקניינית לדרוש את פירוק השיתוף בכל עת, אם לא לצדה ממש. שכן, שיקולים אלה משמשים בערבוביה בבחינת מידתיות הפגיעה במימוש הזכות הקניינית.

38. לכאורה אמרנו ולא בכדי, שכן נכון הדבר שלא ניתן לבטל הזכות של שותף במקרקעין "לפרק השיתוף", אך הדיבור "בכל עת" מאבד מכוחו, מקום ששיקולים מדיני המשפחה ושיקולים מכוח הנסיבות מאפשרים עיכוב של הפירוק בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

 אמור מעתה, כי השיח השיפוטי העלה שיקולים מתחום דיני המשפחה לרמה חוקתית, המאפשרת פגיעה בזכות הקניין בהתאם למבחני פסקת ההגבלה שבחוק היסוד כבוד האדם וחירותו (כך לשם המחשה, ניתן לטעון כי הפגיעה בזכות הקניין היא מכוח חוק ולמעשה מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התכלית הראויה הינה חתירה להסדר כולל וסופי של הסכסוך כולו והמידתיות נבחנת על פי הערכת משך הזמן שנדרש לשם הגעה לאותה הכרעה או הסדרה סופית של הסכסוך).

39.  לעיתים דומה, כי מדובר בדיון טאוטולוגי ובאותה גברת בשינוי כותרת, שכן "האיזון בין מועדים" משול לשאלת "השעיית הזכות הקניינית לפירוק שיתוף" כפי שנקבעה בנוסחת האיזון של כב' השופט רובינשטיין בהלכת פלוני לעיל. אך ייתכן שלא היא.

40. שכן באיזון בין מועדים מכונסים תחת כנפי בית המשפט לענייני משפחה, לא רק נוסחאות האיזון, אלא גם הנסיבות הקונקרטיות של בני הזוג ומיזוג בינן לבין תכליות משפטיות כלליות. כאן לא מדובר רק באיזון בין זכויות, אלא גם באופן הפעלת "השכל הישר", כפי שנאמר מאת כב' השופט רובינשטיין בהלכת פלוני.

41. עולה מן המקובץ, כי התנועה על ציר ההחלטות האפשריות, בין קוטב ההחלטה בדבר פירוק שיתוף מיידי בדירת המגורים של בני הזוג לבין קוטב ההחלטה בדבר עיכוב פירוק השיתוף או דחייתו לזמן מסויים, היא תנועה משולבת המוכפפת לערכים ולנסיבות גם יחד;

42. הנסיבות הן אמנם תמיד ספציפיות אך גם כפופות לתכליות כלליות שנקבעו בפסיקה ובין אלה לאלה מתקיימים יחסי גומלין. יחסי הגומלין משרטטים את נתיב ההכרעה השיפוטית.

43. משראינו את הדרך בין הקטבים, נבחן את נופה ואת התחנות המרכיבות אותה.
44. התכליות המרכזיות, כפי שקבעה הפסיקה בשאלת פירוק השיתוף הן בעיקרן אלה (לאו דווקא בסדר המצ"ב):

 *  הסיכוי להגיע להסדרה הגונה וכוללת של הסכסוך בתוך זמן סביר;
 *  מורכבות הסכסוך;
 *  החלשת כוח מיקוח וסחיטה של בן הזוג האחר;
 *  הנזק העלול להיגרם מעיכוב פירוק השיתוף;
 *  השלכות על צדדים שלישיים;
 *  העלאת דרישת פירוק השיתוף בתם לב.

45. חשוב לציין לעניין התכלית של הסדרת הסכסוך ומורכבותו, כי לעיתים דווקא הפרדת הדיון והימנעות מדחיית פירוק השיתוף עשויות לסייע להגעה להסדר כולל והוגן.

*** ראה: בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלונית, [נבו]
*** וכן: דנ"א 5664/07 פלונית נ' פלוני [נבו]
*** וכן:  תמ"ש (ת"א) 39330/96 פלונים נ' אלמוני [נבו]

46. לאור המבואר לעיל, אבקש לבחון כעת ההכרעה בין זכויות הצדדים שלפניי בשלב ראשון ואת ההכרעה המשלבת תכליות עיקריות ונסיבות קונקרטיות בשלב שני.

ג. איזון בין זכויות בעלי הדין שבפניי:

47. דומני, כי במקרה דנן, האיזון בין הזכויות המתחרות אינו מורכב כלל ועיקר :

47.1. התובע אינו שוהה בדירה למעלה משנה ומחצה והנתבעת ניצלה הלכה למעשה הזכות למגורים בדירה במשך תקופה ארוכה, ניצול בלעדי.

47.2. בעניין הזכות למדור, הרי שלא זו בלבד שהשתכרות הצדדים דומה בהיקפה, אלא שלשניהם תיוותר יתרה נכבדה ממכירת הדירה, לאחר כיסוי הלוואת המשכנתא וכל אחד מהם יוכל להסתייע ביתרה זו לשם הסדרת דיורו. לפיכך, אפילו הייתה זו זכות שוות מעמד לזכות הקניין, הרי שפירוק השיתוף אינו פוגע בה. היפכא מסתברא, המדור של כל אחד מהצדדים יכול להיתרם מפירוק השיתוף המיידי, נוכח המפורט לעיל בדבר גובה חלקו של כל צד בדירה, ככל שתימכר.

47.3. לעניין הזכות לחתור לסיום כולל של הסכסוך, דומה כי דווקא המתנה עם פירוק השיתוף עד להכרעה בתביעתה הנזיקית והכספית של הנתבעת, היא החותרת תחת הסדרת מכלול הסכסוך. מכאן שאף בבחינת האיזון בין זכותו של התובע לסיים הסכסוך ולפרק השיתוף לבין זכותה של הנתבעת להימנע מפירוק שיתוף עד להכרעה במכלול התביעות וההליכים, דומני, כי נכון להעדיף זכות התובע.

47.4. יוער בהקשר זה, כי החלטתי זו ניזונה בין השאר מהחשש שמא דווקא עיכוב או הימנעות מפירוק השיתוף בשל התביעה הנזיקית-כספית של הנתבעת, עלולה לעוות את יכולות המיקוח עד כדי הפיכתה לסחיטה בדרך לפירוק שיתוף שוויוני בדירת המגורים ומכך על בית המשפט להימנע.

47.5. עוד סבורני, כי השעיית הזכות הקניינית של התובע לפרק השיתוף, כאשר אין קטינים המעורבים בסכסוך, כאשר אין מאבק על זכויות רכושיות אחרות, מקום שבני הזוג פרודים ומנוי וגמור עליהם להתגרש ושעה שהתובע את פירוק השיתוף נמצא מחוץ לדירה מעל שנה ומחצה וכאשר כל שעומד מנגד היא תביעה נזיקית בגין טענות של הפרת חוזה או התחייבות בן הזוג ו/או טענות מעין אלו שהועלו בתביעה הנזיקית בתיק הקשור, השעייה שכזו אינה סבירה בנסיבות העניין שעה שהיא לא משרתת תכלית ראויה ויש בה משום פגיעה בזכות הקניינית של פירוק השיתוף מעבר לנדרש. ככזו, אין ההשעייה חוקתית ואין לאפשר אותה.

47.6. לפיכך ובכל הנוגע למאזן בין זכויות, ההכרעה היא לטובת התובע.

47.7. לעניין האיזון בין המועדים, ראיתי לנכון לבחון זאת במבט כללי תוך שילוב של התכליות הכלליות מחד גיסא והנסיבות הקונקרטיות מאידך גיסא, תוך התעכבות על מספר שאלות בסיס בדרך להכרעה.

ד. השאלות המבקשות הכרעה בנסיבות הספציפיות לשם איזון בין מועדים:
48. כאמור, גם אם מבחינת התכליות הכלליות, דומה שלא נכון להשעות את הזכות של התובע לפירוק שיתוף, אין לסיים בכך הדיון.
49. כאמור, אל התכליות הכלליות מצטרפות תמיד הנסיבות הקונקרטיות של בני הזוג שעניינם נדון.
50. שתי שאלות מרכזיות מתעוררות בדרך למתן ההכרעה כנגזרת מהצורך לקיים את האיזונים לעיל כמו גם הכנסת הנסיבות הקונקרטיות לשקלול האיזון, ואלו הן:
 50.1. סוגיית עיכוב פירוק השיתוף במקרקעין, עקב תביעת הנזיקין של הנתבעת ;
 50.2. סוגיית מתן הכרעה בבקשת צו הפירוק בשלב מקדמי של ההליך, כאשר הסעד בבקשה הדחופה למתן צו הפירוק זהה לסעד של כתב התביעה העיקרי;
 נבקש כעת לשים פעמינו לעבר הכרעה בסוגיות אלה.
ה. האם יש לעכב פירוק השיתוף עד להכרעה בתביעה הנזיקית?

51. הנתבעת הגישה לאחרונה תביעה נזיקית כנגד התובע. בתביעה זו טענה הנתבעת, כי על התובע לפצותה בסך 150,000 ₪ מכיוון שלא נהג כפי שבעל סביר אמור לנהוג, בכך שנטש אותה לאנחות וחידש מערכת יחסים עם גרושתו, בכך שהפר חובתו הנגזרת "מהסכם הנישואין" ופגע בכבודה כאם וכאשה.

52. הנתבעת טוענת, כי מגיעים לה פיצויים בגין עוגמת נפש, שברון לב, צער וכאב לב שנגרמו לה בשל התנהלות התובע.

53. לא הוסבר בכתב התביעה כיצד הגיעה הנתבעת לסך של 150,000 ₪ אותו היא תובעת, אך יש לומר סכום זה משתווה עם הערכתה את מחצית שווי דירת המגורים.

54. מבלי לחוות כל דעה על התביעה הנזיקית, דומני כי היא אינה יכולה להוות מכשול מפני פירוק השיתוף.

55. היענות בחיוב לעתירת הנתבעת כאן, משולה לאמירה שיפוטית לפיה, בכל מקרה בו בן זוג חש פגוע מהתנהגות בת הזוג (ולהיפך) יוכל לטעון, כי אין לפרק השיתוף עד לקביעה בדבר זכותו לקבל פיצוי בגין הפרת התחייבות הצד שכנגד לנהוג כבן זוג זהיר וסביר. לכך אין בכוונתי להיעתר.

56. אוסיף ואומר, כי לא הוגשה כל בקשת עיקול או צו מניעה ביחס לזכויות התובע בדירת המגורים מכוח התביעה הנזיקית/כספית.
 כמו-כן, טרם מונה מומחה להכריע בנזקיה של הנתבעת ובקשר הסיבתי.

57. ואם באלה לא סגי, הרי שעיתוי הגשתה של התביעה הנזיקית/כספית (לאחר הגשת התביעה לפירוק השיתוף), ועיתוי המצאתה לצד שכנגד (לפני שבועות ספורים בלבד), אף הם עומדים לנתבעת לרועץ בניסיון להיתלות באותה תביעה כמחסום בפני פירוק השיתוף.

58. כאמור התחרות בין זכויות כפופה לעיקרון תם הלב. נוכח הנסיבות לעיל, סבורני, כי הדרישה לעכב את פירוק השיתוף עד להכרעה בתביעה הנזיקית הינה דרישה נעדרת תם לב, בנסיבות.

59. זאת ועוד, אין כל טענה, כי הנתבעת לא תוכל להיפרע מהתובע באם תזכה בתביעה הנזיקית. על פניו דומה, כי מדובר בתובע במעמד כלכלי ממוצע, שכיר במקום עבודה קבוע, בעל השכלה ובעל זכויות ממקום עבודתו, כך שאף לו תזכה הנתבעת בתביעתה הנזיקית במלוא הסעד המבוקש על ידה, גם אז היא תוכל, על פניו, להיפרע מהתובע חרף פירוק השיתוף המיידי בדירת המגורים.

60. אציין עוד בהקשר זה של עיתוי מתן ההחלטה לפירוק השיתוף, כי יש להתחשב גם במשך הזמן שבו הבעל נמצא מחוץ לדירת המגורים המשותפת כשיקול המצדיק היענות לפירוק שיתוף בדיון קדם המשפט ובשלבים מוקדמים של ההתדיינות. במקרנו אנו, התובע מצוי מחוץ לדירת המגורים למעלה משנה ומחצה. לקיחה בחשבון של חודשים ארוכים נוספים עד לסיום בירור התביעה הנזיקית, תביא לכך שהתובע לא ייהנה מקניינו תקופה של שנתיים ויותר. הדבר נראה בלתי סביר בעליל.

61. בשולי הדברים ולעניין מחלתה של הנתבעת, אף זה לא נראה לי שיקול העומד מול פירוק השיתוף, שעה שחרף המחלה, הנתבעת עובדת למחייתה, לא הוכרה כנכה חלילה על ידי המל"ל ולא הוברר כיצד פירוק השיתוף בדירה אינו מתיישב עם מצבה הבריאותי הנוכחי. אישורי המחלה שצורפו אין בהם כדי להוכיח שאין לפרק השיתוף כעת בדירת המגורים.

*** ראה בהקשר זה גם תמ"ש (קריות) 8963/04 פלונית נ' אלמוני [נבו].

62. על כן, אני דוחה הטענה, כי יש לעכב פירוק השיתוף עד אשר תוכרע התביעה הנזיקית ו/או בשל מצבה הבריאותי של הנתבעת.

ו. האם יש ליתן צו לפירוק שיתוף בשלב מקדמי של ההליך ונוכח זהות סעד הבקשה הדחופה לזהות הסעד העיקרי בכתב התביעה?
63. בע"א 3458/01 בר אל נ' בר אל [נבו] ובפסיקת כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 8873/06 לעיל חזרו בתי המשפט וקבעו, כי יש להותיר לבית המשפט לענייני משפחה את הגמישות הדיונית הנדרשת בדונו בתביעות לפירוק שיתוף.
64. האם גמישות זו מאפשרת מתן צו פירוק שיתוף בנסיבות הספציפיות של המקרה, כבר בשלב מקדמי זה?
65. לא זו אף זו, האם יש להיענות לבקשה הדחופה למתן צו פירוק שיתוף שעה שהיא זהה לסעד של התביעה העיקרית? שכן משמעות היענות בחיוב כאמור, משולה למתן פסק דין בסוגיית פירוק השיתוף כבר כעת.
66. בשני כתבי טענות אלו (כתב התביעה והבקשה הדחופה למתן צו פירוק), עתר התובע לפירוק שיתוף.

67. האם יש בזהות הסעדים כדי לחסום את בית המשפט מליתן הכרעה בבקשה הדחופה כבר כעת? סבורני כי התשובה הינה בשלילה.

68. ראשית, ובזיקה לפסיקה דומה שדנה בדמיון או זהות בין סעד זמני לסעד עיקרי, יודגש כי אין בזהות הסעד למנוע מתן החלטה בבקשה לסעד זמני.

69. שכן, כאשר בית המשפט ישוכנע כי נתקיימו נסיבות מצדיקות הענקת סעד זמני והדבר אף מוצדק מבחינת הדין המהותי, אין בזהות הסעד, כדי להצדיק הימנעות ממתן הסעד הזמני.

*** ראה: ע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון ואח', פ"ד מה(4) 225;

ראה: רע"א 2059/98 וולטה יצוב קרקע בע"מ נ' .S.R.P מדיטרניין בע"מ, פ"ד נב (4) 721, 732.

70. במקרה דנן, הבקשה הדחופה למתן צו פירוק שיתוף בדירת המגורים אינה בדיוק סעד זמני כמשמעות דיבור זה בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

71. מאידך אין מדובר גם בבקשה למתן פסק דין, שכן גם כאשר ניתנת החלטה של בית המשפט לענייני משפחה בדבר פירוק השיתוף, עדיין מדובר "בהחלטה אחרת" ותפקידו של בית המשפט עדיין לא תם בעצם מתן ההחלטה.

72. דברים נכוחים לענייננו נפסקו בהחלטת כב' השופט נ. סילמן :

"..... כאן המקום להבהיר, כי הוראה לפירוק שיתוף לא מהווה פסק דין בתיק, אלא "החלטה אחרת". תפקיד בית המשפט אינו תם בהחלטת הפירוק, אלא בגמר המכר או כינוס הנכסים. כל בית משפט רשאי בקדם המשפט, בהתאם לתקנה 143, ליתן פסק דין ; ודאי וודאי כי רשאי בית המשפט ליתן "החלטה אחרת". ואם בבית משפט "רגיל" עסקינן, על אחת כמה וכמה אמורים הדברים בבית המשפט לענייני משפחה, לאור הוראות סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה" (ההדגשות שלי א.ז.)

73. רוצה לומר כי הבקשה למתן צו פירוק השיתוף, הינה חריג בסדרי הדין הנוהגים ויש לראותה כעתירה לצו פירוק שיתוף שאינו זהה לעתירה לפסק דין.

74. מכל מקום, סבורני כי בנסיבות שבפניי, הצדדים טענו למעשה את כל טענותיהם ואין כל פלוגתא עובדתית שיש לשמוע הוכחות לגביה על מנת ליתן את פסק הדין. זכותו הסובסטנטיבית של התובע לפירוק שיתוף אינה מצויה במחלוקת כלשהי ואינה צריכה הוכחה או אישרור ראייתי והיא אף לא עומדת במחלוקת או בספק.

75. רוצה לומר כי העובדות, כולן, מוסכמות בין הצדדים והטענות בדבר פירוק שיתוף מיידי בדירת המגורים או דחייתו למועד אחר, אינן אלא טענות ברובד המשפטי.

76. משכך הם פני הדברים, לא ראיתי כל טעם להימנע ממתן החלטה לפירוק שיתוף שכמותה כהכרעה בתובענה כבר בשלב זה, ואני רואה בבקשה למתן צו הפירוק, כבקשה למתן החלטה לפירוק שיתוף ולא כבקשה לסעד זמני.

77. ככזו, סבורני כי היא ראויה להתקבל, שעה שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ניתן להם יומם ואף לאחר מכן הם הורשו לטעון כל טענה שהייתה באמתחתם בעניין זה והנתבעת לא הצביעה על כל טעם שאמור לעכב את ההכרעה השיפוטית בתביעה (ללא קשר לתוצאת ההכרעה).

78. הדיון אודות ציר הזמן וההתנגשות בין זכויות החל בכך שהעלה על הפרק את חשיבות זכות הקניין, המדור והזכות להסדרת הסכסוך בהוגנות, בשלמות ובזמן סביר.
ניתן לסיים הדיון בנקודה זו ולהוסיף לצרכי החלטות מעין אלו, את זכותו של בית המשפט לחרוג מסדרי דין ולנהוג בדרך הנראית לו כטובה ביותר לעשיית משפט צדק בהתאם להוראת סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995.

79. מלאכת "האיזון בין הזכויות", הכפפתן לעקרונות העל של המשפט ועריכת "האיזון בין המועדים" כאמור לעיל, מילאה תוכן את הדיבור: 'עשיית משפט צדק', עד כי יש בכך לאפשר מתן צו לפירוק השיתוף כבר בשלב מקדמי זה וכך בכוונתי להורות.

ז. התוצאה:

80. אשר על-כן, סבורני כי מדובר במקרה שנסיבותיו מצדיקות היענות לבקשה למתן צו פירוק שיתוף מיידי בדירת המגורים  כבר כעת והנני מוצא לנכון להורות כדלהלן:
א. ניתן בזאת צו לפירוק שיתוף בדירת המגורים של הצדדים ברח' *** בעיר ***.
ב. כל צד רשאי לממש זכות קדימה תוך 60 יום מהיום, שאם לא כן על הדירה להימכר לצד ג' המרבה  במחיר וזכות הקדימה תפוג.
ג. ממנה בזאת את השמאי ****, לשם הערכת שווי הדירה למכירה בשוק חופשי כאשר עליו לציין בנוסף את שווי המכירה בכינוס נכסים. על הצדים לשתף פעולה עם השמאי ולשאת בשכר טרחתו בחלקים שווים. על השמאי להעביר חוות דעתו לצדדים תוך 15 יום מהיום.
ד. במהלך תקופה זו אני מחייב הצדדים לשתף פעולה זו עם זה ועם השמאי בכל הנוגע למכירת הדירה לצד ג' לרבות פרסומה למכירה, הבאת מתעניינים לדירה ותליית שלטים למכירה על הבית.
ה.          ניתנת בזאת האפשרות לצדדים לעשות כל שלאל ידם לשם מכירת הדירה בעצמם אך מובהר בזאת, כי עליהם לעשות כן עד לא יאוחר מיום 1/3/2011 ואני מחייב אותם לשתף פעולה בהקשר זה.
ו. היה ולא תימכר הדירה עד ליום 1/3/2011, יודיעו הצדדים על כך לבית המשפט וככל שתהא הסכמה הם ימונו יחדיו ככונסי נכסים ובהיעדר הסכמה ימונה כונס נכסים אחר לשם מכירת הדירה לאלתר לצד ג' ותינתנה הוראות מתאימות.
ז. מפדיון תמורת מכירת הבית (בין במכירה חופשית ובין במכירה כפויה), תשולם בראש ובראשונה הלוואת המשכנתא. מחלקו של התובע בתמורה יועבר לנתבעת חוב התובע בתשלום המשכנתא בהתאם להחלטה שיפוטית מיום 17/10/10.
81.   מחייב בזאת את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 3,500₪ שישולמו מתוך חלקה של הנתבעת בתמורת מכירת הדירה לצד ג' ו/או תוך 30 יום מיום הודעתה כי בכוונתה לממש זכות קדימה ולרכוש חלקו של התובע בדירה.
המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים בפקס ובדואר רשום.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

5129371
54678313ניתנה היום,  ד' בכסלו התשע"א, 11 בנובמבר 2010, בהיעדר הצדדים.

 

אסף זגורי 54678313
אסף זגורי, שופט
חתימה
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

     
 
השאירו פרטים ואחד מנציגנו
ייצור עמכם קשר בהקדם

 

     
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:


 

 
לייבסיטי - בניית אתרים