מור, בוקר ושות' - משרד עו''ד
  
 

בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א
 ‏03 אוקטובר 2011
תמ"ש 7272-03-10

 
בפני כב' השופטת שפרה גליק
התובעים 1.   מ.ש
2.   ק.צ. (קטינה)
3.   ד.צ. (קטין)
4.   י.צ (קטין)
נגד
הנתבע ר.צ.,
 

פסק דין


עניינו של פסק הדין שבפני הוא הכרעה בתביעת מזונותיהם של שלושה קטינים ואמם (להלן- "התובעת"), התובעים מזונותיהם מאביהם, הנתבע.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ביום 18.3.99. מנישואיהם נולדו שלושת הקטינים התובעים, בשנים 1999, 2002 ו- 2006.

2. התובעת הינה ... ב..., ובעת הגשת התביעה היא כבת 44 שנים, ואילו הנתבע הינו ... מחלקה, ויש לו גם פרקטיקה פרטית. הנתבע בן 62 שנה.

3. לשני הצדדים היו אלה נישואים שניים.

4. ביום 28.2.2011 (במהלך הדיונים) התגרשו הצדדים.

5. קודם נישואיהם חתמו הצדדים על הסכם ממון שאושר לפני נוטריון.

6. לטענת התובעת, הנתבע היה אובססיבי כלפיה, הפגין כלפיה קנאה ורכושנות באופן מופרז, ובודד אותה חברתית. בשל התנהגותו זו נקלעו יחסי הצדדים למשבר. במהלך ניהול התביעה, אף הפרידו הצדדים מגוריהם והתובעת רכשה בית בסמיכות למקום מגורי הנתבע, ב... במימון של הלוואה גדולה מובטחת במשכנתא.

7. עוד טענה התובעת, כי לנתבע הכנסות גבוהות מאד שאפשרו לכל בני המשפחה ליהנות משפע חומרי ומרמת חיים גבוהה ביותר, אשר התאפיינה בצריכת נכסים וזכויות בהיקף עצום, לרבות בית מגורים ב...., מכוניות חדישות לכל אחד מבני הזוג, נסיעות משותפות מרובות לחו"ל ברחבי העולם מספר רב של פעמים במהלך השנה, חופשות בארץ 4 פעמים בשנה ורכישות בחו"ל לבני המשפחה.

8. התובעת הינה .....המשמשת כממלאת מקום של .....", בנוסף היא משמשת כ...., ומכל העבודות הללו היא משתכרת 12,000 ₪ נטו לחודש. התובעת אינה עוסקת בעבודות פרטיות, אך היא מלמדת ומעבודתה זו היא משתכרת כ- 300 ₪ לחודש, וכן כ- 3 פעמים בשנה נהגה להרצות מטעם ..... ועבור כל הרצאה היא מקבלת סכום ש"ע ל- 600$.

9. התובעת ציינה בתביעתה כי הינה הבעלים של דירת מגורים ברח' ...., ועבור השכרת הדירה מקבלת התובעת דמי שכירות חודשיים בסך של כ- 3,300 ₪ לחודש, אם כי בפועל, כך ציינה בתביעתה, לא קיבלה בחודשים האחרונים שכ"ד כיון שהדיירים הפסיקו לשלם.

10. התובע פירטה בתביעתה את צרכי התובעים אותם היא דורשת עקב המשבר, ובהם תבעה עבור עצמה - 14,712 ₪ לחודש, לקטינה התובעת 2, סך של 6,788 ₪ לחודש, לקטין התובע מס' 3, סך של 7,017 ₪ לחודש ולקטין התובע מס' 4 סך של 7,061 ₪ לחודש.

11. מנגד, כפר הנתבע ברוב טענות התובעת שבכתב תביעתה, ואף טען כי יש בתביעה משום נסיון לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט.

12. הנתבע טען כי התובעת אינה זכאית למזונות בשל התנהגותה, וכן כי הפסידה זכותה זו למזונות.

13. הנתבע הוסיף וטען בהגנתו כי מעולם לא הפסיק לזון ולשלם את הוצאותיהם ומלוא צרכיהם של הקטינים, אשר בהם הוא מטפל, ולטענתו הוא דמות הורית יציבה ומרכזית הרבה יותר מאמם, התובעת. לטענתו לא היתה כל עילה להגשת התביעה.

14. עוד טען הנתבע כי סכומי המזונות הנתבעים עבור הקטינים הינם מופרזים, ובפועל צרכיהם אינם מגיעים לסכומים הנטענים.

15. הנתבע הוסיף וטען כי התובעת שמרה לעצמה במהלך שנות הנישואין את הכנסותיה, וחסכה אותן בחשבון נפרד.

16.  הנתבע הכחיש את טענות התובעת כי יש לו פרקטיקה פרטית ענפה, וטען כי אין לו כמה ...., אלא הוא מקבל לעיתים ......

17. הנתבע הוסיף ופירט כי צרכי הקטינים מופרזים ואין להם בסיס וביקש לדחות את תביעת התובעת.

18. הנתבע לא צירף להגנתו הרצאת פרטים.

19. ביום 15.9.2010 נתתי החלטה בה קבעתי את מזונותיהם הזמניים של התובעים. באותה עת עדיין התגוררו הצדדים יחד. לא פסקתי את מזונות התובעת, ופסקתי לכל קטין סך של    2,000 ₪ למזונותיו הזמניים, וכל זאת מלבד הוצאות החינוך של הקטינים, שכן הנתבע הצהיר כי הוא נושא ממילא בכל הוצאות החינוך של הקטינים.

20. בינתיים (בתאריך 1.11.2010) עזבה התובעת את הבית הרשום על שמו של הנתבע ורכשה בית בבעלותה. היא הגישה בקשה (בקשה מס' 3) בה התבקשתי לעדכן את המזונות הזמניים ולהוסיף עלות דמי מדור והוצאות מדור, שכן התובעת טענה שההחזר החודשי שלה בגין המשכנתא עומד על סך 9,250 ₪ "שהוא הוצאה חודשית נמוכה מדמי שכירות לבית זה או לבית אחר באזור, בוודאי נמוך משווי דמי השכירות של בית המגורים הנוכחי...", ובנוסף, לטענתה, הוצאות אחזקת המדור עומדות על סך של 5,160 ₪ לחודש.

 התובעת צירפה לבקשתה גם את חוזה המכר של דירתה ב...., אותה מכרה בסך בשקלים של 910,000 ₪.

21. ביום 11.1.2011 ניתנה החלטתי בה דחיתי את טענות התובעת להוסיף על דמי המזונות שנפסקו את הוצאות המדור. בין היתר קבעתי בהחלטתי כי התובעת נטל, לעניות דעתי, משכנתא גבוהה (2,350,000 ₪) מזו הנחוצה לה, ואיני רואה לחייב בסכום זה את הנתבע.

22. להשלמת הרקע אוסיף כי הקונפליקט בין הצדדים היה חריף ביותר, והמחלוקות שהתגלעו ביניהם עסקו גם בשאלות הרכוש והמשמורת על ילדיהם. נאלצתי לפסוק גם בתיקים אלה, והמומחית שמונתה מטעם בית המשפט, הפסיכולוגית הקלינית גב' הדרה בר, אף מונתה למתאמת בין הצדדים.

 מכל מקום, נראה שהדי הסכסוך נשמעו למרחוק, וככל שיכולתי להתרשם חלחל הסכסוך, למרבה הצער, גם אל באות-כח הצדדים.

23. בנסיבות אלה איפוא, העליתי חרס בידי להביא הצדדים לפשרה, וכך איפוא ניתנת הכרעתי שבכאן.

דיון

כללי

24. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959 (להלן- "חוק המזונות"), קובע כי: "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".  היקף המזונות ודרכי סיפוקם ייקבעו לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב.

 על ה"מתח" הקיים כביכול בין צרכי הקטינים מחד גיסא, ליכולתו של החייב מאידך גיסא, ראה ע"א 302/80 אגלזיאס נ' אגלזיאס, פ"ד לז(4) 529.

25. ככלל, מחייבת הפסיקה את החייב במזונות לא רק על פי השתכרותו בפועל, אלא גם על פי כושר השתכרותו ו/או הכנסתו מנכסים, והדברים ידועים.
 ראה בענין זה: ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147; ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721.

26. עוד קבעה הפסיקה כי באשר ל"יותר מן המינימום ההכרחי, חייבים שני ההורים, כל אחד לפי כוחו הכלכלי, והבסיס לכך הוא דיני הצדקה..." (ראה ע"מ(חי) 957/90 פלונית נ' פלוני, פ"מ תשנ"ד(1) 198, מפי כב' השופט יעקבי-שווילי; כן ראה ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449).

27. לצורך קביעת רמת המזונות שעל כל אחד מההורים לשאת בהם מדין צדקה, ראוי לבחון את יכולתו הכלכלית של כל אחד מהם, וכך אעשה בהמשך פסק דיני. עם זאת, ראוי להבהיר -
"שאין מזונות הילדים מתרבים והולכים לפי עושרו של האב, ובמקביל להתגדלות ולהתרבות היכולת של האב (כשם שאשה "עולה עמו", עם בעלה), אלא, שנוסף על הצרכים ההכרחיים, פוסקים לילד יותר ברווח ובנחת, ולא בצמצום ובצער, כאשר האב בר הכי מבחינה כלכלית ... אכן אם הילד הורגל לרמת חיים גבוהה, אין להמעיט מרמה זו..." (ראה ע"מ(חי) 957/90, שם).

 כן ראה ע"א 4523/90 קאהן נ' קאהן (קטינה), פ"ד מה(5) 529.

הכנסות הנתבע

28. צודקת ב"כ התובעת בטענה כי יש משמעות לעובדה שהנתבע לא הגיש הרצאת פרטים. בסיכומיו הבהיר הנתבע כי "אכן לא צירף הרצאת פרטים, וטען כי יש ביכולתו לשאת בצרכי ילדיו כפי שיפסק, וכל עוד מדובר כמובן בחיוב סביר העולה מרמת החיים ונסיבות הצדדים" וכי "אין בכך כל יהירות או עשיית דין עצמית". בחקירתו הנגדית אף הסביר הנתבע כי לא צירף מידע זה משום שלטעמו הגשת התביעה נועדה "לדלות מידע אודות מצבו הכלכלי – מידע שהתובעת לא היתה זכאית לו..." (ראה הטענה בסעיף 13 לסיכומים).

 בכל הכבוד – אין בידי לקבל טענה כזו. מן הראוי היה שהנתבע לא יפעל על פי טקטיקה מפולפלת אלא ימלא מצוות תקנה 262(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המחייב כי "לכתב ההגנה תצורף הרצאת פרטים".

29. יתרה מזאת, משלא הוגשה הרצאת פרטים, או שלא נמסרו פרטים מהותיים בה, תחול תקנה 264 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי:
"בעל דין שלא מסר פרט בהרצאת הפרטים והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית, יראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד בענין הנדון, ולענין זה לא די בהכחשה סתמית".

אוסיף ואציין כי גם הרצאת הפרטים שצורפה לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע לוקה בחסר בעיני, שכן הפירוט הוא מתחמק: כך למשל בפריט 8, הכותרת היא "התעסקותו והכנסותיו של בעל הדין ב- 12 החודשים שלפני התביעה ברוטו ונטו... לפי מקורותיהם", והנתבע משיב "כמפורט בתצהיר ובנספחים". פריטים 10, 11 ו- 12 המתייחסים לרכושו של בעל הדין ודירת מגוריו לא נענו כלל, או שיש הפניה סתמית "כמפורט בכתבי הטענות", וכך באשר לפריט 13 באשר לחשבונות הבנקים, והלכה למעשה לכל הנדרש בהרצאת הפרטים.

30. הפסיקה התייחסה במפורש לענין של הסנקציה הנקוטה בתקנה 264 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, במקרה בו בוחר הנתבע שלא ליתן פרטים או למסור אותם בצורה לקויה.
 ראה בענין זה ע"א 376/85 סטרולזון נ' סטרולזון, פ"ד מ(1) 637 בעמ' 642.

31. לכאורה איפוא יכולה הייתי כבר כאן לקבל את עמדת התובעת באשר להכנסתו הגבוהה של הנתבע ועל רכושו הרב, ואולם גם בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני תומכת במסקנה זו.

32. הנתבע, כאמור לעיל, הינו ......, ועומד בראש ..... הוא נותן ייעוץ ב.... ובעלים במשותף של חברה למחקרים .... כן משמש הנתבע כ....., הוא נותן הרצאות מטעם חברת ...., ואף יש לו חברה בשם ......

33. בחינת הכנסות הנתבע עפ"י התשתית הראייתית שהונחה בפני מצביעה על הנתונים שאפרט להלן:

34. הכנסות מחברת ....
הכנסתו החודשית הממוצעת של הנתבע בשנת 2009 בחברת ..... עמדה על סכום של כ- 60,000 ₪ נטו. בענין זה העיד רו"ח נתנאל זומר (ראה חקירתו הנגדית בעמ' 23 לפרוטוקול). להלן אביא מתשובותיו בחקירה:
"ש. מה שיש לנו פה זה רווח מצטבר מאפריל 2009, כי רק אז החברה התחילה לפעול, ועד סוף 2010. איך אתה יכול לעמוד מאחורי מכתב שהכנסות החברה הן 30,000 ₪ לחודש.
ת. מה שכתבתי התייחס לשנת 2009, וב- 2009  הכנסות החברה הן לפי הסכום הזה. ב- 2010 יש 400 ומשהו     אלף ₪.
ש. אתה מאשר שכל הרווח 645,745 זה רווח מהכנסה.
ת.  אין הכנסה אחרת.
שאלת בימ"ש: האם 645,745 ₪ זה רווח לשנים קודמות, היינו לשנת 2009 ?
ת.  לא. מפנה לדף השני. זה יוצא אוטומטית כך מהמחשב. זה מחשב הכל ומוציא את זה בצורה הזו.
שאלת בימ"ש: אז צריך להוסיף למה שאתה אמרת על ה- 8 חודשים עוד 245,000 ₪?
ת. לא. אם לוקחים את כל ה- 600,000 ₪ צריך לחלק אותם ל- 20 חודשים, ואז יוצא  60,000 ₪ לחודש".

35. אם הבנתי נכון, הכנסותיו נטו של הנתבע כוללות הן את הכנסותיו כעצמאי והן את הכנסותיו כשכיר. תמיכה לכך נמצא בתשובותיו של רו"ח זומר לחקירה הנגדית. כך גם השיב רו"ח זומר כי הכנסתו נטו של הנתבע לאחר המס מכל המקורות היא 707,000 ₪ (ראה חקירתו הנגדית בעמ' 24 לפרוטוקול), ואכן הסכום החודשי הממוצע מביא אותנו לסך חודש של כ- 59,000 ₪ נטו.

36. רו"ח זומר אף הוסיף והשיב (עמ' 25 לפרוטוקול) כי הכנסות הנתבע לשנת 2010 לא עלו "מהותית". להלן אצטט מתשובותיו:
"ש.  אתה יכול להגיד אם ב- 2010 ההכנסות עלו?
ת.  לא מהותית. המחזור לא עלה מהותית. יש את דו"ח והפסד של 2010".

37. עוד אציין כי הנתבע ציין בחקירתו כי יש לו גם הכנסה משכר דירה (ראה חקירתו הנגדית בעמ' 63 לפרוטוקול), כך שהמסקנה הסבירה אפוא היא שהכנסתו החודשית השוטפת הממוצעת של הנתבע עומדת על סכום של כ- 60,000 ₪ נטו.

38. אין בידי לקבל את עמדת הנתבע בסיכומיו בה הוא כופר בהכנסתו הנטענת בסך 60,000 ₪. ב"כ הנתבע מצרפת לסיכומיה דו"ח שסומן נספח א'2, ומנסה להישען עליו, ואולם הדבר נעשה בניגוד לסעיף 5 להחלטתי בה הוריתי על הגשת הסיכומים ואסרתי על צירוף נספחים, וכמובן שפרוצדורה של צירוף מסמכים לסיכומים (כאלה שלא הוגשו כראיות במהלך המשפט) שגויה מן היסוד ואף אסורה.

ראה בענין זה: ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פ"ד לח(4) 309; רע"א 4481/90 ישראל אהרון נ' פרץ בן גיאת חב' להנצחה בע"מ, פ"ד מז(3) 427, בו נאמר (בעמ' 439): "... פרקליט אינו רשאי להציג לבית המשפט בסיכומים מסמך שלא הוגש לבית המשפט במהלך הדברי ם הרגיל, ובא-כוחו של אהרון עבר על לאו מפורש זה".
כן ראה: ע"א 759/81 דליה ברש נ' גד ירדני, פ"ד מא(2) 253; ע"א 583/89 כראדי נ' דן, פ"ד מה(3) 133; ע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא, פ"ד מג(1) 714.

39. מלבד ההכנסה השוטפת של הנתבע, כפי שניתחתי לעיל, נראה כי לנתבע גם רכוש לא מועט: הוא גר בבית ב...., יש לו זכויות בדירות נוספות מהן הוא מקבל שכר דירה, יש לו חסכונות וזכויות סוציאליות. הדברים האמורים לעיל נתמכים גם בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע. ראה באשר להכנסות משכר דירה של 2 דירות ב... ו- 2 דירות ב... של הנתבע (הזכויות משותפות לנתבע ולאחותו), וכן הכנסות מפקדונות, סעיפים 18-21 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע.

40. נוכח עדותו של ע"ת 2, רו"ח יעקב רוני דבורי, כי החישוב של ההכנסות מכל המקורות כולם (ראה עמ' 23, 25 לפרוטוקול) עומד על סך 60,000 ₪ לחודש, הרי שגם ההכנסות מרכוש נכללות בהכנסתו השוטפת של הנתבע.

41. נוכח העדר הפרוט בהרצאת הפרטים של הנתבע, ונוכח התשתית הראייתית שהונחה בפני, אני קובעת אפוא כי הכנסתו החודשית נטו של הנתבע עומדת על סך 60,000 ₪ בחודש.

42. קביעת הכנסתו החודשית הפנויה של הנתבע מחייבת על פי עמדת הפסיקה את הפחתת הוצאתו הישירה הריאלית של הנתבע למדור, היינו שכר דירה או תשלום משכנתא בפועל.
 בענין זה ראה: תמ"ש(ת"א) ג.א. נ' ג.י (7.3.07) (פורסם במאגר "נבו").

43. ואולם, למרבה הצער, אין פירוט בהרצאת הפרטים של הנתבע ואף לא בכתב הגנתו, מהי ההוצאה הישירה למשכנתא שמשלם הנתבע. כאמור לעיל, מן הראוי שהסכום יפורט בהרצאת הפרטים ואין לדרוש מן השופט כי יבור לו הבר מן התבן ויערוך חישובים מחישובים שונים מתוך דפי החשבון של הצדדים.

44. מכל מקום ומתוך עיון בדפי החשבון בבל"ל, נראה כי ההחזר עומד במירב על 2,500 ₪, לפיכך אני קובעת כי הכנסתו החודשית הפנויה של הנתבע אינה נופלת מ- 57,500 ₪, וכמובן יש בידו גם רכוש נוסף, כפי שפירטתי לעיל, דירות, זכויות פנסיוניות והבית ב.....

הכנסות אם הקטינים (התובעת)

45. בתצהיר עדותה הראשית (סעיף 15 הימנו), טוענת התובעת כי הכנסתה החודשית הממוצעת עומדת על סך של 13,000 ₪ נטו לחודש.

 למרבה הצער, גם התובעת כמו הנתבע, לא טרחה לפרט בצורה מסודרת בהרצאת הפרטים שצורפה לתצהיר עדותה הראשית, את הכנסותיה והוצאותיה ברוטו ונטו כנדרש עבור כל חודש, והסתפקה באמירה "פירוט ההכנסות בתצהיר עדותי הראשית ובתלושי המשכורת והאישורים המצורפים ת/1 ו- ת/2".

אני חוזרת ומדגישה כי הוראות המחוקק אינן "המלצה" בלבד, ויש למלא את מצוות התקנות ככתבן וכלשונן. שופט היושב בדין אינו צריך להרכיב משפטי מצבט על חוטמו, להפעיל חשבונית או מחשב ולשים עצמו כמנהל חשבונות, ולחשב חישובים תחת הצדדים. אין זאת אלא שגם כאן יש נסיון של התובעת להתחמק ממתן פרטים מדוייקים.

46. בדיקת התשתית הראייתית אשר הונחה בפני מצביעה על כך ששכרה הממוצע נטו של התובעת ב- 2010 עומד על סך חודש ממוצע של כ- 15,000 ₪.

 עלי להבהיר כי התובעת לא הביאה בחשבון בכתב הגנתה את ההלוואה המנוכה משכרה, ויתכן שמשום כך טענה ששכרה נטו עומד על כ- 13,000 ₪, ואולם הפסיקה חזרה וקבעה כי בחישוב הכנסתו נטו של אדם יש להביא בחשבון אך ורק את ניכויי החובה (כלומר מס הכנסה וביטוח לאומי), ולא את ניכויי הרשות.
 בענין זה ראה ע"מ(י-ם) 135/99 ו- 136/99 פלוני נ' פלונית, מפי כב' השופט עזרא קמא (1.5.2000) (פורסם במאגר "נבו").

 זאת ועוד, ממילא יש לתובעת הכנסה נוספת מאוניברסיטת תל אביב (ראה ת/2 וכן עדותה), היינו כ- 400 ₪ נטו לחודש. 

47. המסקנה: הכנסתה החודשית של התובעת עומד על סך של 15,400 ₪.

48. כדי לבחון את הכנסתה הפנויה של התובעת עלי לנכות, כאמור, את ההוצאה הישירה של התובעת לדיור, היינו שכר דירה או משכנתא.

 האמירה שיהיה ניכוי ההוצאה למשכנתא, מסווגת לעיתים בפסיקה כ"מדור רעיוני". ראה בענין זה ע"א 803/85 ברזילאי נ' ברזיאלי, (31.12.85) (פורסם במאגר "נבו"), בו נקבע כי תשלום המשכנתא הוא אמצעי להבטחת המדור, ואולם ברור לי ש"מדור רעיוני" לא יכול להיות מלאכותי, ולא כל תשלום משכנתא, גבוה ככל שיהיה, יכול להתחשב ברכיב זה לניכוי לצורך קביעת ההכנסה הפנויה.

 אני סבורה שאותו חלק החזר חודשי של משכנתא מעל גובה של שכ"ד אלטרנטיבי סביר, יסווג כחלק הוני, ולא ניתן על ידי הפחתת אותו חלק הוני שבהחזרי המשכנתא "להקטין" בצורה מלאכותית את ההכנסה הפנויה.

 ראה בענין זה רע"א 6152/97 ממו נ' ממו (13.1.98) (פורסם במאגר "נבו"), בו נקבע העקרון שתשלום המשכנתא יכול להחשב כאמצעי להבטחת המדור, אך אין לטעות בכך שכל סכום משולם הוא, כאמור, אמצעי כזה, וכבר פסקתי גם כך בעבר.
 ראה: תמ"ש(חד) 2185/00 ב.ז.ש. נ' כ.ש. (23.11.06) (פורסם במאגר "נבו").

49. התובעת מבקשת ממני להעמיד את "המדור הרעיוני", היינו המשכנתא שהיא משלמת, על סך 10,000 ₪ לחודש (ראה ההודעה על הגשת השלמת טיעון מטעם המבקשים, בבקשה מס' 3 בתיק זה), ואילו הנתבע נשען על פסק דיני (תמ"ש(חד) 1180/04 (שם), וטוען שהסתמכות כזו תהיה בבחינת עשיית עושר לא כדין.

 כאמור לעיל, בענין זה אני מעדיפה את עמדת הנתבע על פני עמדת התובעת וקובעת כי המדור הרעיוני יחושב לסך של 3,000 ₪ לחודש, שהוא דמי השכירות לשכירת דירה מתאימה לתובעים בהרצליה (סדר גודל של עד 6,000 ₪ לחודש), בהפחתת דמי השכירות שיכולה היתה לקבל מדירתה בראשל"צ בסך כ- 3,000 ₪ לחודש, היינו הניכוי יהיה 3,000 ₪ לחודש במירב.

50. המסקנה המתבקשת איפוא כי הכנסתה הפנויה של התובעת 12,400 ₪ לחודש.

51. כאמור לעיל, בנוסף לאמור לעיל גם לתובעת זכויות בנדל"ן שרכשה, זכויות פנסיוניות וסוציאליות.


צרכי הקטינים

52. ב"כ התובעת מנסה לשכנעני בסיכומיה כי הוצאות הקטינים לחודש הינן בסכום חודשי של למעלה מ- 7,000 ₪, לא כולל חינוך, מדור והוצאות אחזקת מדור (ראה סעיף 46 לסיכומים), ואילו הנתבע בסיכומיו מבקש לשכנעני כי אפסוק למזונות הקטינים "סכום מינימלי" (ראה סעיף 83.2).

 פסיקתם של מזונות קטינים, בדומה לכל תביעה כספית אחרת, היא ענין להוכחות, ואדגים איפוא עתה את רכיבי התביעה השונים ובאיזה מידה הוכחו אלה.

53. עוד עלי להקדים ולומר כי עיון ברשימת הצרכים של הקטינים מראה כי הם נוסחו בהפרזה לא מועטה, כך מזון וכלכלה לכל אחד מהתובעים בסך 900 ₪ לחודש, ביגוד והנעלה בסך 800 ₪ לחודש, מסעדות 500 ₪ לחודש, הוצאה לחוגים כ- 600 ₪ לחודש, נסיעות לחו"ל כ- 800 ₪ לחודש, ועוד.

54. ואולם, מלבד ענין שרטוט הצרכים במכחול עז, כאמור לעיל, לא מצאתי לצרכים הנטענים (בשיעור ממוצע לכל קטין, סדר גודל של כ- 7,000 ₪ לחודש), כל תמיכה בתשתית הראייתית שהונחה בפני. מן הראוי היה שהתובעת, בתצהיר עדותה הראשית, תצרף סימוכין במופרד ובמובחן לכל פריט תביעה, והיא לא עשתה כן.

 לא סביר בעיני שתחת לפרט ולתמוך כל פרט נתבע בראיות, תפנה אותי התובעת לדפי החשבון ודפי התנועה של כרטיס האשראי, ושתצפה כי אערוך חישובים ואבדוק ממוצעים. זה תפקידה של התובעת, ולכאורה אם לא עשתה כן, דין תביעתה להידחות.
 ראה בענין זה ע"א 1/69 סבן כהן נ' סבן, פ"ד מ(1) 69.

 משנה תוקף יש לדברים שלעיל נוכח העובדה כי בחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי הבת קארין היתה חודשיים בלבד בצופים (ראה חקירתה הנגדית בעמ' 23 לפרוטוקול), וכך באשר לחוג מדע ושחמט, הודתה התובעת כי דניאל הלך לחוגים אלה רק עד הגשת התביעה (ראה חקירתה הנגדית בעמ' 33 לפרוטוקול).

55. מכל מקום ובנסיבות הקיימות, אני מחליטה שלא לדחות את התובענה אלא לפסוק מזונותיהם של הקטינים על דרך ה"אומדנא".


 על יכולתו של השופט היושב בדין להעריך צרכי קטינים ראה: ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822; ע"א 246/69 אלעל נ' אלעל, פ"ד כג(2) 305; ע"א 680/82 נחום נ' נחום, פ"ד לז(4) 667; ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29.

 אמנם המדובר בפסקי דין אלה על מזונות מינימום, אך דרך האומדנא בנסיבות הקיימות, ובעיקר בפסיקת מזונות, נראית להיות נכונה.

56. בבואי לפסוק מזונותיהם של הקטינים, אני נתקלת בשתי בעיות שעלי להכריע בהן, האחת, שרכיב המדור לא נתבע כלל ועיקר, שכן בעת הגשת התביעה עוד התגוררו הצדדים יחד, ולטענת הנתבע הוא שילם את כל הוצאות הקטינים ולא היה מקום לחייב אותו במזונותיהם הזמניים מיום הגשתה של התביעה.

57. באשר לפסיקת המדור, אמנם הנתבע בהגינותו לא העלה בסיכומיו את הטענה כי רכיב זה לא נתבע כלל, אך טען מאידך שהיה באמצעיה של אם הקטינים לספק להם מדור גם מבלי לרכוש את הבית שרכשה, בסכום המלאכותי הגבוה של המשכנתא שנטלה.

 כאמור לעיל, אני מקבלת את טענת הנתבע באשר לגובה ההוצאה הנטענת ביחס למדור, ומחשבת סך הכל ההוצאה בהתאם לקביעות פסק דיני שלעיל, בסך 3,000 ₪, החל מיום 1.11.2010 (היום בו עזבה התובעת את הבית), ולפיכך חלקם של הילדים נוכח הלכת ורד (ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599), יהיה 50%, היינו 1,500 ₪, או 500 ₪ לחודש עבור כל ילד, החל מיום 1.11.2010.

 באשר לעובדה שרכיב המדור לא נתבע בכתב התביעה, אומר כי עת עסקינן במזונות, יכול ובית המשפט יפסוק רכיב שלא נתבע.
 ראה בענין זה: תמ"ש(ת"א) 4520/03 ג.ק. נ' ג.נ. (30.10.05) מפי כב' השופטת צפת (פורסם במאגר "נבו").

58. באשר למועד תחילת החיוב במזונות, אמנם ההלכה קובעת שהחיוב בדמי מזונות יהיה מיום הגשתה של התביעה (ראה ע"א 232/89 לויאן נ' לויאן, פ"ד מג(4) 663), ואולם נוכח התשתית הראייתית שהונחה בפני אני סבורה שאכן הנתבע נשא בכל הוצאותיהם של הקטינים, עד מועד עזיבת התובעת והקטינים את בית הנתבע, כלומר עד יום 1.11.2010, וזאת בין היתר באשר:

58.1 עיון בדפי התנועה של חשבון הבנק של התובעת ושל כרטיסי האשראי, אינו מראה שהיו משיכות כספים להוצאות הבית או למזונות הילדים.

58.2 בחקירתה הנגדית, כשהתבקשה התובעת להצביע על הוצאה כזו, התייחסה לחיוב בסך 302 ₪ בסופרפארם, ובהמשך חקירתה אמרה שמשכה הוצאות על ידי שימוש בכרטיס האשראי של הנתבע (ראה חקירתה הנגדית בעמ' 32 לפרוטוקול).

58.3 גם משיכות במזומן מחשבונה לא יכלה היתה התובעת להראות (ראה תשובותיה בחקירה נגדית, עמ' 47 לפרוטוקול).

58.4 התובעת לא צירפה לתצהיר עדותה הראשית, כאמור לעיל, כל אסמכתא להוצאה כזו.

58.5 הנתבע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי ממילא נשא בכל הוצאות הילדים עת גרו הצדדים בבית, הן הוצאות אחזקת המדור, הן הוצאות החינוך והן הוצאות עבור ביגוד (ראה חקירתו הנגדית בעמ' 61 לפרוטוקול).

פסיקת המזונות

59. בנסיבות הענין, נראה לי אפוא נכון לפסוק את מזונות הקטינים תוך שימוש במכשיר ה"אומדנא" המצוי בארגז הכלים של השופט היושב בדין. עשיתי כן תוך התחשבות בהכנסות הצדדים ובהנחיות הפסיקה.
 
לשם המחשה ראה עמ"ש(מרכז) 48671-05-10 ש.ע. נ' מ.ע. (24.1.2011) (פורסם במאגר "נבו"), בו נפסקו מזונותיו של קטין בסך 2,000 ₪ בחודש, כאשר הכנסת האב היתה 15,000 ₪ נטו לחודש, והכנסת האם עמדה על כ- 4,500 ₪ נטו לחודש.

בהתחשב בפער הגדול שבין הכנסות ההורים במקרה שלפני (אפילו אם אקבל את גרסת הנתבע שהכנסתו נטו עומדת על סך חודשי נטו של כ- 43,000 ₪, עדיין זה פער עצום לעומת הכנסתה של האם), אני משיתה את החיוב במזונות על הנתבע, אך מאידך איני מוצאת מקום לחייבו בדמי טיפול. בכך תשא האם מתוך הכנסתה הפנויה.

60. אני מחייבת איפוא את הנתבע במזונותיהם של הקטינים כדלקמן:

60.1 מיום הגשת התביעה ועד יום 1.11.2010, המועד בו עזבו הקטינים עם אמם את בית הנתבע, אני מחייבת את הנתבע בכל הוצאות החינוך של הקטינים, לרבות גן, צהרון, חוגים ושיעורים פרטיים, וכיו"ב, והכל כנגד קבלות. כל סכום ששולם יהיה ניתן לקיזוז.

60.2 החל מיום 1.11.2010 ואילך, אני מחייבת את הנתבע בסכום גלובלי של מזונותיו של כל קטין בסך 3,500 ₪ לחודש. אציין כי סכום זה כולל את רכיב המדור (החלק היחסי של כל קטין) בסך 500 ₪ לחודש, ויתר הסכום כולל את כל הוצאות הקטינים באשר הן, להוציא הוצאות רפואיות חריגות, אם תהיינה כאלה חו"ח, והן הוצאות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי בו מבוטחים הקטינים (להלן- "דמי המזונות").

60.3 דמי המזונות ישתלמו לידי אמם של הקטינים החל מיום 1.11.2010 ועד הגיעם לגיל י"ח שנה, ו/או עד שיסיימו הלימודים בבית הספר התיכון, לפי המאוחר מבין השניים. בתקופת השרות הצבאי הסדיר של כל קטין יעמדו דמי המזונות על 1/3 (שליש) משיעורם הקודם.

 סכום שלא ישולם במועדו ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

60.4 במידה ששולם על פי פסיקת המזונות הזמניים סכום ביתר, הוא יהיה ניתן לקיזוז.

60.5 דמי המזונות יהיו צמודים למדד יוקר המחיה ויתעדכנו מדי 3 חודשים, ללא תשלומים רטרואקטיביים. מדד הבסיס יהיה המדד שפורסם ביום חתימת פסק הדין.

60.6 קצובת הביטוח הלאומי של הקטינים תשולם לידי אם הקטינים.

61. בפסיקת המזונות שלעיל פסקתי, לעניות דעתי, כמאמר כב' השופט יעקובי שוילי "ברווח ובנחת" (ע"מ(חי) 957/90 (שם)), אך לא התעלמתי מההלכה הקובעת כי "הכלל הבסיסי בהלכה היהודית הוא כי מזונות הילדים נקבעים לפי צרכם של הילדים ולא לפי עושרו של אביהם..." (ראה שרשבסקי, דיני משפחה, עמ' 379).

עם זאת, אין המדובר בכלל נוקשה ובהתעלמות מהכנסות האב, שהן בהחלט גבוהות ומעל הממוצע, כפי שנקבע על ידי כב' השופט דרורי ב- ע"מ(י-ם) 638/04 ו- 640/04 ת.ר. נ' ר.ר. (פורסם במאגר "נבו"):
"למעשה מוצאים דברים אלה את פתרונן לפי שיקול דעת בית הדין מתוך התחשבות במסיבות המקרה, המצב הסוציאלי והכלכלי. צרכיהם של ילדים עשויים להיות שונים זה מזה ואין להעלים עין מכך שלילדי עניים אין אותם הצרכים כמו לילדי עשירים, כי ילדי עניים צריכים לפעמים לוותר על דברים דרושים שיש לספק לילדי עשירים" (שרשבסקי, שם, בעמ' 381 – 380). היישום למקרה כמו המקרה דידן, הוא זה: "אם האב אמיד, יש גם מקום לחייבו, מדין צדקה ולא מדין מזונות, לתת לילד לא רק מה שהכרחי אלא גם מה שראוי לו וזה בוודאי תלוי גם באפשרויות הכספיות של האב". 

מזונות התובעת

62. אני דוחה תביעתה של התובעת למזונות גם מיום הגשת התביעה ועד הגירושים. אין לי ספק שלא היה מקום להגשתה של התובענה נוכח הכנסות התובעת ואפשרויותיה.

כללי

63. נפסק כאמור לעיל.

64. נוכח העובדה שקיבלתי חלק מטענות הנתבע, אני מחייבת אותו בהוצאות התביעה ושכ"ט עו"ד רק בשיעור של 10,000 ₪.

65. המזכירות תשלח פסק דיני לב"כ הצדדים.


5129371
5467831366. ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.


שפרה גליק 54678313
ניתן היום,  ה' תשרי תשע"ב, 03 באוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.
 
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

 
 

 השאר פרטי התקשרות 
 ונחזור אליך בהקדם

 

     
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:


 

 
 
 
מהי הטרדה מאיימת

 חשיבות  צוואה
 צו הגנה מתי?
 גביית מזונות באמצעות הוצאה לפועל
 הסכם ממון
הסכם גירושין
 
 
 
 
 
 פס"ד למזונות ילדים
 פס"ד לפירוק שיתוף דירה
פס"ד לאיזון משאבים של בני  הזוג
פס"ד לקביעת מוניטין  של הבעל בקריירה
 פס"ד לקביעת שווי נכסי קריירה
פס"ד למזונות אישה
 
 כתובות  בתי משפט לענייני משפחה /בתי הדין הרבניים
 אתר משרד הרווחה -פקידי הסעד
אתר הוצאה לפועל
 רשות המיסים
 אתר בית הדין הרבני
אתר בית המשפט

 
מור, בוקר ושות' - משרד עו"ד   מרכז עזריאלי, מגדל משולש קומה 28  דרך מנחם בגין 132, תל אביב  67023    טל. 03-6955644   פקס. 03-6096269

לייבסיטי - בניית אתרים