מור, בוקר ושות' - משרד עו''ד
  
 

בתי המשפט
 בדלתיים סגורות
בית משפט לעניני משפחה ירושלים  
לפני: כבוד השופט איתי כץ תאריך: 30.10.2008

בעניין: ט' ל'
ט' פ' (קטינה)
ט' א' (קטינה) 
     ע"י ב"כ עו"ד 
 נ  ג  ד 
             ט' ז' 
    

מיני-רציו:
* בני זוג שהתחתנו בחו"ל, ולאחר מכן עלו לארץ, יחול עליהם משטר שיתוף בזכויות החל על בני זוג "ישראליים"; על אף שלא קיימת בענייננו חבות במזונות האישה מחד וזכאות למזונות מאידך הן על פי הדין האישי הדתי והן על פי חוק המזונות האזרחי, היא זכאית למזונות מכח דיני החוזים.
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – הדין החל
* משפט בינלאומי פרטי – ברירת הדין – נישואין שנערכו מחוץ לישראל
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – שיתוף בנכסים
* משפחה – מזונות אישה – הדין החל
* משפחה – מזונות ילדים – הדין החל
* משפחה – מזונות ילדים – שיעורם
.
הכרעה בארבע תביעות: תביעת משמורת (תמ"ש 13272/06) ,תביעת משמורת שכנגד (תמ"ש 13272.1/06), תביעה רכושית (תמ"ש 13270/06) ותביעת מזונות (בתמ"ש 13271/06). התובעת 1 (להלן: "התובעת") והנתבע הינם בני זוג שנישאו בנישואין אזרחים באנגליה ב-1986 ועברו להתגורר בישראל בשנת 1996. הנתבע יהודי והתובעת נוצריה קתולית. מנישואי בני הזוג נולדו להם שתי בנות, הן התובעות 2 ו-3 (להלן: "הקטינות").
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
תביעות המשמורת: ע"פ הסכמת הנתבע נקבע כי משמורת הקטינות תהא אצל האם.
התביעה הרכושית: הדין החל על הצדדים הוא הדין הישראלי. עפ"י הפסיקה והספרות, יש לייחס לבני זוג העולים ארצה ממדינה זרה, בה היה מקום מושבם בשעת עריכת הנישואין, הסכם מכללא שלפיו הם מסכימים כי יחול עליהם משטר שיתוף בזכויות החל על בני זוג "ישראליים" . בשל העובדה שבני הזוג נישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון, הרי שענייני הרכוש ידונו בהתאם להוראות חוק זה והסדר איזון המשאבים שבו. כאשר ככלל, ייעשה איזון המשאבים בהתאם לקבוע בסע' 5 לחוק , לאחר פקיעת הנישואין, בין אם מחמת גירושין ובין אם מחמת מותו של מי מבני הזוג. מאחר ושני הצדדים מסכימים לביצוע האיזון כבר בעת הזו על אף שנישואיהם טרם פקעו, אין מניעה ליישם בענייננו כבר בעת הזו את מנגנון איזון המשאבים. מועד הקרע נקבע כמועד הגשת התביעה, וביהמ"ש קבע לענייני הנכסים והחובות ברי האיזון.
מזונות התובעת: לעניין החבות במזונות בן זוג, מפנה סע' 17 (א) לחוק המזונות למקום מושבם המשותף של הצדדים כאשר הכוונה היא לא למקום מושבם בעת עריכת הנישואין אלא למקום מושבם החדש בעת הגשת התביעה ובענייננו – ישראל; הדין העברי אינו מכיר בחובת הנתבע לשאת במזונותיה של התובעת בשל העובדה שהיא אינה יהודייה. בד בבד, חוק המזונות אף הוא אינו מטיל על הנתבע חבות במזונות התובעת שכן הוא אינו חל על הנתבע באשר יש לו דין אישי. נמצא כי לא קיימת חבות במזונות מחד וזכאות למזונות מאידך הן על פי הדין האישי הדתי והן על פי חוק המזונות האזרחי.
עם זאת, על אף תקפות הנישואין על פי כללי המשפט הבינלאומי , ניתן להחיל במקרה דנן את דיני החוזים ובחינת הזכות למזונות אפשר שתיעשה אף לאור עקרון תום הלב. בנסיבות ענייננו נמצא, כי אין מדובר במקרה שעל בית המשפט ליתן סעד למניעת חרפת רעב בדמות פסיקת מזונות מכח עקרון כבוד האדם. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שהצדדים חיו יחד במשותף, כזוג נשוי, במשך תקופה לא מבוטלת של כעשרים שנה במהלכה הביאו יחד לעולם שתי בנות. בכל אלו יש להעיד על קיומו של הסכם מכללא לערבות הדדית של הצדדים, וקבלת החובות והזכויות הנובעות מעצם חייהם במשותף. בנסיבות העניין, נפסקו לתובעת מזונות בסך 1000 ₪ לשנה. ממועד הגשת התביעה ועד ליום 01/10/08, המזונות יהיו בגובה המזונות הזמניים ששולמו (סכום גבוה יותר).
מזונות הקטינות: חובת הנתבע לזון את בנותיו הקטינות נגזרת בענייננו מחוק המזונות האזרחי. עפ"י חוק זה, מבלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא, לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב. אולם לאור גובה הכנסותיה של התובעת, ביהמ"ש לא חייבה ליטול חלק במזונות הקטינות.
פסק דין
כללי
1. בפני ארבע תביעות שבין הצדדים: תביעת משמורת (תמ"ש 13272/06) ,תביעת משמורת שכנגד (תמ"ש 13272.1/06) ,תביעה רכושית (תמ"ש 13270/06) ותביעת מזונות (בתמ"ש 13271/06).
2. התובעת 1 (להלן: "התובעת") והנתבע הינם בני זוג שנישאו בנישואין אזרחים באנגליה ביום ....1986 ועברו להתגורר בישראל בשנת 1996.
3. הנתבע הינו יהודי . התובעת הינה נוצריה קתולית.
4. מנישואי בני הזוג נולדו להם שתי בנות : פ' ט' ילידת... 1998  וא'  ט' ילידת ...2003, הן התובעות 2 ו-3 (להלן: "הקטינות").


תביעות המשמורת
1. ע"פ הסכמת הנתבע (כמפורט בס' 35 לסיכומי הנתבע וכן ראה בעניין הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה ביום 5.9.07)  הנני קובע כי משמורת הקטינות תהא אצל האם וכי הסדרי הביקורים יהיו ע"פ המלצות פקידת הסעד שכאמור קיבלו תוקף של החלטה (ראה לעניין זה בעמ' 149 שורה 18 לפרוטוקול מיום 24.3.08). מאחר והתובעת טוענת, כי קיימים קשיים בישום הסדרי הביקור ומאידך טוען הנתבע כי עשויות להיות תקופות בהן לא יהיה לו מקום מגורים משלו ומבקש כי הסדרי הקשר באותן תקופות יתואמו בינו לבין התובעת, הנני מורה כי הסמכת פקידת הסעד ע"פ הוראות סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, תמשך למשך שנתיים מהיום.

התביעה הרכושית
6. התובעת עותרת בתביעתה לשורה של סעדים וביניהם מתן חשבונות, גילוי מסמכים ומתן פרטים , הצהרה על שותפות ,שמירת זכויות, ובעיקר:  "ליתן כל סעד אשר יביא לחלוקה ו/או לפירוק השיתוף ו/או לאיזון מלא ושווה של כלל הזכויות המשותפות לרבות אלו המפורטות בתביעה זו, לחייב את הבעל בהשבה של כל זכות , אשר הוצאה על ידו מתוך הרכוש המשותף, כאשר היא נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתה ועד השבתה" (סע' 59 ז' לכתב התביעה). כן היא עותרת  לקבוע לה פיצוי בגין איזון נכסי העתודה הכלכלית בין בני הזוג לרבות מוניטין מקצועי וכלכלי.
טענות התובעת
7. התובעת טוענת כי חיי הנישואין אופיינו בתלותה המוחלטת בנתבע ששלט באופן בלעדי על הוצאות המשפחה והקפיד לרשום את נכסי המשפחה על שמו. לטענתה, הנתבע הבהיר לה כי עסקיו ורכושו הם שלו בלבד וכי לה אין כל חלק בהם. בחקירתה הנגדית מיקדה התובעת את טענתה באומרה כי כוונתה במילים: "נכסי המשפחה" היא לכספים ששולמו לנתבע על ידי חברת "א'..." בה עבד (עמ' 43 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש' 20-23; להרחבה בעניין עיסוקיו של הנתבע ראה להלן).
8. לטענתה, המשבר בינה ובין הנתבע אירע כשנה וחצי טרם הגישה את התביעה, אז נודע לה כי הנתבע מנהל קשר רומנטי עם אישה אחרת במשך תקופה ארוכה.
9. התובעת טוענת כי לאורך חיי הנישואין היא אפשרה לנתבע להתפתח מבחינה מקצועית וכלכלית; לדבריה, במהלך תקופת חייהם באנגליה היא היתה, זו שפרנסה את המשפחה ואפשרה לנתבע ללמוד ולצבור ניסיון וקשרים עסקיים וגם לאחר שהגיעו ארצה, היא המשיכה לעבוד מחוץ לבית ולתרום לכלכלת המשפחה. נוכח כך היא טוענת כי הן על פי הדין האנגלי- מקום מושבם של הצדדים בעת נישואיהם, והן לפי הדין הישראלי, היא זכאית למחצית מכלל הרכוש שהצטבר במהלך החיים המשותפים ובכלל זה: מניות והחזקות של הנתבע בחברת "א'..." וכל זכות שתגיע לו עם פרישתו מהחברה (יצוין כי הנתבע פרש מן החברה כפי שיפורט להלן); פטנטים שפיתח הנתבע וכן סימן מסחר שפיתח (להלן: "I SKY"); זכויות סוציאליות; אחזקות כספיות של הנתבע מכל מין וסוג; תכולת בית מגורי הצדדים ברח' .... ב... (מדובר בבית אותו שכרו הצדדים למגוריהם אולם הם אינם מתגוררים בו עוד כיום-הנתבע עזב את הבית עובר להגשת התביעה ואילו התובעת עברה להתגורר עם שתי הקטינות בדירה שכורה ברח' ... ב....); נכסי עתודה כלכלית ומוניטין שצבר הנתבע.
טענות הנתבע
10. בכתב ההגנה טען הנתבע כי נישואי הצדדים היו "על הנייר" בלבד, ללא כל כוונת שיתוף וכי הם  לא צברו רכוש משותף כך שלשיטתו אין התובעת זכאית לחלק כלשהוא ברכושו. הנתבע הכחיש את טענות התובעת בעניין תלותה בו כביכול. לטענתו, התובעת מעולם לא פרנסה אותו ובתקופת חייהם באנגליה כל אחד מהם עבד למחייתו. כשהגיעו לארץ, דרישותיה הכספיות של התובעת אילצו אותו להיקלע לחובות והם חיו מאשראי, מהלוואות ומצבירת חובות (סע' 3.1 לתצהיר עדותו הראשית). לדבריו, התובעת השתכרה היטב מעבודה כמורה לאנגלית אולם הותירה את כל הכנסותיה בידיה ולא נטלה חלק בפרנסת המשפחה (סע' 3.7 לתצהיר עדותו הראשית).
11. למרות טענתו בסע' 15 לכתב ההגנה לפיה לא התקיים בין הצדדים שיתוף כלל וכי כל הזכויות המגיעות לו ממקום עבודתו האחרון בחברת "א'..." שייכות לו באופן בלעדי,  הרי כבר בשלבים המוקדמים של הדיון הסכים הנתבע כי כל הכספים והזכויות שנצברו במהלך הנישואין יחולקו שווה בשווה בין הצדדים ואף התובעת הסכימה לכך.
12. חזית המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב חובות שהנתבע טען לניכויים במסגרת איזון המשאבים. אלה נוצרו לטענתו לצורך פיתוח וטיפול בפטנטים פרי פיתוחו, חובות שנוצרו תוך כדי פעילותו העסקית וחובות שנוצרו למימון רמת החיים הגבוהה שניהלו הצדדים בתקופה מסוימת (ראה סעיף 59 ז' לכתב התביעה שהובא במלואו לעיל ובחקירתה הנגדית של הנתבעת בעמ' 41 לפרוטוקול הדיון מיום 02/01/08, ש'  5-9).
13. התובעת טוענת כי החובות להם טוען הנתבע כלל אינם קיימים. לגרסתה,  ככל שאכן מדובר בחובות אמיתיים, אזי אלו נוצרו ללא ידיעתה וללא הסכמתה והם חובות אישיים של הנתבע שלא נלקחו לטובת התא המשפחתי ונובעים מניהול חיי נהנתנות של הנתבע לרבות כספים שהוציא על חברתו ומשום כך-הם אינם משותפים ואינם ברי-איזון. עוד טוענת התובעת לפעולות של הברחת כספים שבוצעו על ידי הנתבע (סע' 116 , 118 , 120-121 לתצהיר עדותה הראשית וסע' 134 לסיכומיה). כן היא טוענת כי נצברו על שמה חובות שהיש לקבוע כי הינם משותפים ולכללם במסגרת איזון המשאבים. 
עד כאן טענות הצדדים.
14. לעניין הסעדים הנתבעים בעניין מתן חשבונות וגילוי מסמכים בהקשר לנתבע, סבורני כי אלו מוצו כבר תוך כדי ההליך ואכן הצדדים לא התייחסו אליו בסיכומים , כך שאיני רואה להידרש להם עוד במסגרת פסק דין זה. הדיון להלן יתמקד אפוא בסעד העיקרי הנתבע כאמור לעיל (ראה בסע' 6 לעיל), דהיינו בשאלת מסת הנכסים העומדים לאיזון  תוך שימת דגש על הטענות לחובות והלוואות.
15. לצורך הבנת הרקע לדיון בשאלת הזכויות והחובות של הצדדים יש להקדים בתמצית מספר מילות רקע. הדברים מפורטים בהרחבה בסיכומי ב"כ הנתבע ועיקרי התיאור שם שאני סבור שאינם שנויים במחלוקת הם כדלקמן:
16. בשנת 1983 הגיע הנתבע לאנגליה במטרה ללמוד מוסיקה ואף עבד כנגן.
17. הצדדים נישאו כאמור בשנת 1986 ואין חולק כי הם לא צברו כל רכוש באנגליה.
18. לאחר שבני הזוג הגיעו לישראל בשנת 1996, הם התגוררו בדירות שכורות במקומות שונים יחד עם שותפים ולאורך כל התקופה עד היום, לא היתה בבעלותם דירה.
19. לאחר הגיעם ארצה, ניסה הנתבע להתפרנס ממוזיקה , אך ללא הצלחה.
20. בשנת 1997 ייסד הנתבע יחד עם שותף העונה לשם ...., את חברת "א' בע"מ" בה פיתחו סיב אופטי לסימון בטחוני של כבישים (להלן: "החברה הישנה"). עם ייסוד החברה הישנה , משך הנתבע משכורת של 3,500 ₪ מידי חודש אשר הגיעה לימים לסך של 5,000 ₪. (סע' 4.4 לתצהיר עדותו הראשית של  נתבע; יצוין כי טענה זו לא נסתרה על ידי התובעת וראה לעניין זה עמ' 45 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש' 1-2).
21. בין השנים 1999-2000, נקלעה החברה הישנה לקשיים כלכליים אשר הובילו לקריסתה דבר שיצר לנתבע חובות והפסדים בסכומים של מאות אלפי שקלים. (טענה זו זכתה לאישור מפיה של התובעת, ראה  בעדותה  בעמ' 44 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש' 11-12).
22. בחלוף שנה מהפסקת פעילות החברה הישנה , איתר הנתבע משקיעים ובראשם -מוריס קאהן, אשר רכשו את החברה על נכסיה והתחייבויותיה. שם החברה שונה בתחילה  ל- A... ולאחר מכן ל- "א' ט' בע"מ" (להלן: "החברה החדשה").
23. הנתבע השתלב בחברה החדשה (לטענת התובעת-כמייסד שותף ולטענת הנתבע- כטכנולוג שכיר) ועסק עבורה בהמצאת ופיתוח פטנטים . עם השתלבותו בחברה החדשה, הוענקו לו אופציות ומניות כעובד מן המניין.
24. ביום 15/03/03 ובאישור בעלי החברה, המחה הנתבע חלק ממניותיו לפרופ' ר' ופרופ' ז' מהאוניברסיטה העברית ולאחיו ש' ט'. על פי הנטען, הדבר נעשה על מנת למנף את פעילות החברה ולזכות בתמיכה של אנשי מקצוע בכירים דוגמת השלושה הנ"ל . מניות אלו הוחזקו בנאמנות בידי עו"ד כ', נאמן החברה (הסכמי הנאמנות- מוצגים ת/10 ת/11).
25. משכורתו החודשית של הנתבע מן החברה עמדה על סך של כ- 7,873 דולר ברוטו שהיו שווים בשעתו לסך בשקלים של  34,326 ₪ ברוטו (ראה עדותו של מר א' כ' סמנכ"ל הכספים בחברה בעמ' 21 לפרוטוקול מיום 02/01/80, ש' 15-10; להלן: "מר כ'" . יצוין כי  הנתבע צירף תלושי שכר ). ממשכורת זו נוכו מיסים , גולם שווי הרכב שהועמד לרשות הנתבע וזכויות סוציאליות (שם, ש' 25-21 ). לטענת הנתבע, שכרו נטו לאחר הניכויים הנ"ל, עמד על סך שבין 10,000-12,000 ₪ לחודש (סע' 4.11 לתצהיר עדותו הראשית).
26. במאמר מוסגר יוער כי התובעת טענה שמשכורתו של הנתבע עמדה על סך של כ- 8,300 $ לחודש בצירוף הפרשות סוציאליות, מכונית צמודה, תשלום הוצאות, בונוסים, מענקים מניות ואופציות (סע' 52 לתצהיר עדותה הראשית). בחקירתה הנגדית ולאחר שהעלתה בעלמא טענה חדשה לפיה הנתבע השתכר 10,000$ לחודש, שינתה התובעת את שתי גרסאותיה דלעיל וטענה: "נראה לי שהסכום של 8,300 $ זה סכום ברוטו" (הדגשה שלי-א.כ; עמ' 12 לפרוטוקול מיום 24/03/08, ש' 15-16) .
27. במהלך תקופת עבודת הנתבע בחברה החדשה , שדרגו בני הזוג את רמת חייהם במספר רמות; הם עברו להתגורר בשכירות בבית מרווח בן תשעה חדרים עם בריכה שחיה ב...והנתבע שכר לעצמו נהג מונית במשכורת חודשית הואיל ולא היה לו בזמנו רישיון נהיגה.
28. תקופת העסקתו של הנתבע בחברה החדשה היתה מיום 01/01/03 ועד 15/03/06 דהיינו כשלוש  שנים ושלושה חודשים עד שהתפטר ממנה. על פי תנאי העסקתו, המשיך הנתבע לקבל מהחברה שכר במשך שישה חודשים נוספים קרי, עד ליום 15/09/06 בלי שעבד בפועל בחברה (ראה חוזה ההעסקה של הנתבע – מוצג ת/3 ).
29. בהמשך להודעת ההתפטרות של הנתבע, נערכו ונחתמו בינו ובין החברה שני הסכמים: הסכם פרישה (מוצג ת/1) והסכם אי תחרות (מוצג ת/2). במסגרת הסכמים אלו, היה על הנתבע למכור חזרה לחברה את כל מניות החברה שהוקצו לו, כולל אלו שהמחה לצדדים שלישיים וכן, נאסר עליו לעסוק בתחום התמחותו במשך שלוש שנים בתמורה לדמי אי תחרות בסך של 120,000 $ בתשלומים של 10,000 $  במשך שנה . אין חולק שהנתבע לא קבל בפועל את כספי אי התחרות והוא אף אינו צפוי לקבלם בעתיד (ראה עדותו של  מר כ' , בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש' 12-14) בהקשר זה יצוין כי הנתבע טוען שלא חתם על מסמכי אי התחרות לאחר שעורכי דינו ייעצו לו שלא לעשות כן מן הטעם שהוא עלול לעבור בכך עבירה פדרלית. התובעת טוענת כי העובדה שהנתבע לא מקבל את כספי אי התחרות מלמדת על כך שהוא הפר את התנאי שלא לעסוק באותו תחום ויש להניח שיש לו עבודה בתחום שהינה רווחית במידה כזו הגורמת לוותר  על  הכספים המגיעים לו על פי ההסכם (סע' 60 לתצהיר עדותה הראשית).
30. משווי המניות שאמור היה הנתבע לקבל מן החברה חדשה, במסגרת פרישתו נוכו החזרי הלוואות שנטל מן החברה; הלוואה על סך של 80,000$ שנטל עם תחילת העסקתו והלוואה בסך של 100,000$ שנטל בחודש 10/2004 (הסכמי ההלוואות- מוצגים ת/8 ו-ת-9) בתוספת ריבית.
31. אין חולק כי הסכום ששולם בפועל לידי הנתבע  במסגרת עסקת הפרישה, הסתכם בסך של 282,175 $ ובשקלים- 1,245,000 ₪. 
2. במסגרת ההליכים בין הצדדים שהתנהלו בפני, הוטל לבקשת התובעת במסגרת בש"א 53647/06 בתמ"ש 13270/06- התביעה הרכושית, עיקול על הסכום הנ"ל.  בהחלטתי מיום 06/07/06 שניתנה על פי הסכמת ב"כ הצדדים, הוריתי על המרת העיקול בהפקדת הסכום הנ"ל בחשבון נאמנות ע"ש ב"כ הצדדים עד להכרעה בתביעה. 
33. סכום זה (להלן: "כספי הנאמנות") הוא הנכס העומד במרכזו של ההליך דנן (ראה טענות התובעת בסע' 7לעיל). הנתבע טוען כי תחילה יש לנכות מכספים אלו  סכומים שונים בגין חובות שצבר ורק לאחר מכן לחלק הסכום הנותר שווה בשווה בין הצדדים.   התובעת מבקשת לקבל מחצית מכספי הנאמנות ללא כל ניכוי מקדמי. כמו כן טוענת התובעת שהיא זכאית לחלק יחסי ממחצית הסכום המגיעה לנתבע וזאת לדבריה בשל הברחת כספים על ידו וסכומים שהעביר לחברתו (סע' 70-74 לתצהיר עדותה הראשית). 
3. בהחלטות שניתנו לבקשת מי מהצדדים לאורך ההליך, אישרתי תשלום סכומים שונים דחופים מתוך כספי הנאמנות : תשלום לשלטונות המס בגין מס הכנסה על כספי הפרישה בשיעור של 20%; דמי מזונות זמניים שנפסקו לטובת התובעת והקטינות; כספים למחייתו של הנתבע ולאיפוס יתרות חובה בחשבונות הבנק שלו; חוב שכ"ט של הנתבע למשרד עו"ד ריינהולד כהן בגין טיפול ברישום פטנטים שהחל לפתח ושכ"ט למשרד עו"ד אהרונסון-אבולעפיה- אמודאי ושות' בגין ייצוג הנתבע בעסקת הפרישה מחברת "א'" והוצאות הזמנת מסמכי בנק (בש"א 58973/07). 
35. נכון למועד הגשת הסיכומים, הסכום שנותר מכספי הנאמנות לאחר ביצוע התשלומים כמפורט לעיל  עומד על סך של 152,334$ )ראה סע' 27.3 לסיכומי הנתבע וסע' 318 לסיכומי התובעת(. 
דיון
המסגרת הנורמטיבית
36. בני הזוג נישאו זל"ז כאמור בשנת 1986 בנישואים אזרחיים באנגליה וכעבור עשור, בשנת 1996, עברו להתגורר בישראל.
37. סעיף 15 לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן:"חוק יחסי ממון") קובע:
" על יחסי ממון בין בני זוג יחול חוק מקום מושבם בשעת עריכת הנישואין, אולם רשאים הם בהסכם לקבוע ולשנות יחסים אלה בהתאם לחוק מושבם בשעת עשיית ההסכם".
4. בדנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי פ"ד נ(3)  573 אמר כב' הנשיא (כתוארו אז) א' ברק:
"עם בואם לישראל של בני זוג אשר נישאו מחוץ לישראל לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון ושמתקיימים בהם בישראל התנאים לשיתוף בנכסים, רואים אותם כמסכימים לקיים ביניהם בישראל משטר של שיתוף בנכסים. הסכמה זו דוחה תחולתם של דיני ברירת דין והיא הקובעת את המשטר לחלוקת הרכוש ביניהם".
39. בהקשר זה כותב  מ' שאוה בספרו הדין האישי בישראל, מהדורה רביעית מורחבת, בעמ' 870:
"הרציו העולה מפסק דינו של הנשיא ברק , המבטא את הלכת הרוב בד"נ נפיסי הוא שיש לייחס לבני זוג העולים ארצה ממדינה זרה , בה היה מקום מושבם בשעת עריכת הנישואין, הסכם מכללא שלפיו הם מסכימים כי יחול עליהם משטר שיתוף בזכויות החל על בני זוג "ישראליים" (כלומר בני זוג שנישאו כשמקום מושבם בשעת עריכת הנישואין היה בישראל) בנסיבות דומות. כיוון שעל בני זוג "ישראליים" שנישאו לאחר כניסת החוק לתוקפו היינו לאחר ה-1 לינואר 1974 יחול- בהעדר הסכם ממון הקובע אחרת- הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחול גם על בני זוג בסיטואציה זו הסדר איזון המשאבים"  (ההדגשות שלי-א.כ).
40. לאור האמור, ובשל העובדה שבני הזוג נישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון, הרי שענייני הרכוש ידונו בהתאם  להוראות חוק זה והסדר איזון המשאבים שבו.
41. ככלל, ייעשה איזון המשאבים בהתאם  לקבוע בסע' 5 לחוק , לאחר פקיעת הנישואין, בין אם מחמת גירושין ובין אם מחמת מותו של מי מבני הזוג. 
42. משמעות ביצוע האיזון במועד פקיעת הנישואין הינה כפולה : א. האיזון יבוצע בפועל רק בהגיע אותו מועד היינו, כל עוד בני הזוג עודם נשואים זל"ז לא ייעשה כל שינוי במצבת נכסיו וזכויותיו של מי מהם ב. ערכם של הנכסים ברי האיזון יחושב על פי ערכם נכון למועד פקיעת הנישואין .
43. אופן ביצוע איזון המשאבים מוסדר בסע' 6 (א) לחוק כדלקמן:  "לצורך איזון המשאבים לפי סע' 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שווים;  משווי הנכסים האמורים של כל בין זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו , למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שווים". הווה אומר, לאחר שבית המשפט קובע מהי מסת הנכסים בני האיזון של כל אחד מבני הזוג בהתאם להוראות סע' 5(א)(1)-(3) לחוק, יש לנכות משווים את החובות בני הניכוי של אחד מן הצדדים ולאחר שהתקבלו שני סכומי שווי נטו, של נכסי האיש ושל נכסי האישה, יש לחשב את ההפרש בין הסכומים ולבצע איזון ביניהם באופן שמחצית מן ההפרש מגיעה לבן הזוג שסכום הנטו של נכסיו קטן יותר.
44. בענייננו יש לבחון האם הוכח קיומם של חובות וככל שהתשובה לכך תימצא חיובית- אזי יש לבחון האם מדובר בחובות בני ניכוי או שמא מתקיים לגביהם הסייג המנוי בסיפא של ס' 6(א) לחוק: "למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שווים".
5. הלכה פסוקה היא כי חובות בעלי אופי אישי מובהק או חובות שנוצרו תוך הפרת אמון מצד בן הזוג שיצר אותם, דוגמת הברחת נכסים או הוצאות על פילגש, אינם מהווים חובות בני איזון (ראה לעניין זה ע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי, פ"ד מט (5) 163; ע"א 677/71 דויד נ' דויד, פ"ד כו(2) 457 וכן פסק דינה של חברתי, כב' השופטת מימון בתמ"ש 6852/97 פלונית נ' אלמוני, [פורסם בנבו]).
6. בנוגע לנטלי ההוכחה יאמר, כי לצורך הוכחת עצם קיומם של החובות, אלו שהתובעת טוענת לגביהם כי אינם קיימים כלל,  רובץ נטל ההוכחה על כתפי הנתבע באשר הוא המבקש לגרוע ממסת הנכסים העומדים לחלוקה בין הצדדים. היה ויעלה כי הנתבע הרים נטל זה ובית המשפט ישתכנע בקיומם של החובות הנטענים , אזי ההנחה היא כי מדובר בחובות משותפים, בני איזון , וככל שבפי התובעת טענות כי מדובר בחובות שאינם בני איזון, אזי יוטל נטל ההוכחה בעניין זה על  כתפיה (ראה בע"א 5598/94 ננקשווילי הנ"ל).

מן הכלל אל הפרט:
47. בענייננו מסכימים שני הצדדים לביצוע האיזון כבר בעת הזו על אף שנישואיהם טרם פקעו (כאמור לעיל ,מתנהל הליך בעניין התרת נישואיהם בפני כב' סגנית הנשיא, השופטת  מימון). כיוון שכך, אין מניעה ליישם בענייננו כבר בעת הזו את מנגנון  איזון המשאבים.
מועד הקרע
48. הצדדים לא התייחסו במפורש לשאלת מועד הקרע אולם ניתן לזהות מטענותיהם שני מועדים אפשריים לעניין זה;  התובעת טענה כי המשבר בין הצדדים החל כשנה וחצי טרם הגשת התביעה אולם,  איני סבור כי נקודת זמן זו הינה נקודת האל-חזור במערכת היחסים ביניהם אלא דווקא מועד הגשת התביעה כשחיזוק לכך אני מוצא בעובדה שהנתבע עזב את בית המשפחה זמן קצר לאחר שהתובעת הגישה את תביעותיה (ראה בסע'  13.10 לסיכומי הנתבע).
49. לאור האמור אני  קובע כי המועד הקובע לצורך איזון המשאבים הוא מועד הגשת התביעה, ה-  12/06/06 (להלן: "מועד הקרע"/"המועד הקובע").
הנכסים הנכללים באיזון
תמורת המניות -כספי הנאמנות
50. המדובר בכספים ששולמו לנתבע במסגרת עסקת הפרישה שסכומם המקורי הגיע ל-282,175$ (כמפורט בסע' 31 לעיל).  השיתוף בסכום זה אינו שנוי במחלוקת.
מניות ה-UPSIDE
51. הנתבע לא מחזיק עוד כיום במניות של חב'  א' החדשה וכל החזקותיו בחברה, כולל מניות שהמחה לצדדים שלישיים, נמכרו כאמור במסגרת עסקת הפרישה. (ראה לעניין זה עדותו של מר כ', סמנכ"ל הכספים של החברה, בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש' 10 ובעמ' 19 ש' 4-6 ,שעדותו היתה מהימנה עלי ולא נראה כי הוא בעל אינטרס כלשהוא בתוצאות ההליך).
52. על אף שלא נותרו בידי הנתבע מניות של  החברה, עדיין יש לו זכות לחבילת מניות UPSIDE כך שבמידה והחברה  תונפק בעתיד בארץ ובעולם, יהא הנתבע זכאי לקבל את שווי מניות אלו המוחזקות בידי החברה . לטענת הנתבע, שווי מניות אלו אינו ידוע וערכן הולך ופוחת מידי שנה בשיעור של 10% (סע' 5.6 לתצהיר עדותו הראשית). השיתוף בזכות זו אינו שנוי במחלוקת.
53. משהנתבע אינו מחזיק עוד במניות של חברת א', ברי  כי אין לתובעת חלק בהן. באשר למניות ה-UPSIDE הנני קובע כי ככל שהנתבע יהא זכאי לקבלן בעתיד, תהא התובעת זכאית לקבל מחצית משווין באותו מועד בכפוף לכל מה שנקבע בפסק דין זה.
פטנטים וסימן המסחר I SKY
54. כאמור לעיל, הנתבע עסק בפיתוח פטנטים הן במסגרת החב' הישנה שקרסה ולאחר מכן, במסגרת החב' החדשה ואף באופן פרטי, במקביל לעבודתו שם.
55. התובעת טוענת כי הפטנטים וסימן המסחר פותחו ונרשמו בתקופת החיים המשותפים שלה לצד הנתבע ומשכך היא זכאית לחלק בהם.
56. לצורך דיוננו, חשוב לעשות את ההבחנה כדלקמן: א. פטנטים שפותחו בחברה הישנה ונרכשו על ידי המשקיעים וכן פטנטים שפיתח הנתבע במסגרת עבודתו בחברה החדשה ב. פטנטים (ולטענת הנתבע- טרום טיוטות פטנטים) שפיתח הנתבע באופן פרטי במקביל לעבודתו בחברה ושלא במסגרתה.
57. באשר לפטנטים מן הסוג הראשון, מקובלת עלי טענת הנתבע כי אלו נרשמו לזכותה של החברה החדשה ולא על שמו באופן פרטי אלא הוא נרשם כממציא בלבד דבר שלא מקנה לו אילו שהן זכויות בהם. הואיל וכך, אין הפטנטים הללו מהווים נכסים של הנתבע, והינם למעשה נכסי החברה, וממילא אין לכללם במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג.
58. באשר לפטנטים מן הסוג השני , אלו שפותחו על ידי הנתבע באופן פרטי: אין חולק על כך שהנתבע רשם על שמו שבעה פטנטים אותם הגיש לרשם הפטנטים באמצעות משרד עו"ד ריינהולד-כהן (ראה נספח יד' לתצהירה המשלים של התובעת- אישור בקשות לרישום פטנטים על ידי הנתבע מיום 15/05/07).
7. לטענת הנתבע, מדובר למעשה בטרום טיוטות פטנטים חסרות כל ערך כלכלי, בבחינת "אות מתה". לדבריו תחזוקת טרום הטיוטות דורשת השקעת כספים רבים , דבר אשר לא יצא אל הפועל נוכח צו המניעה שהוטל על פי החלטת בית המשפט לפיו הוא מנוע מהמשך טיפול ופיתוח שלהן (בש"א 55726/06). בהמשך לכך, הציע הנתבע בכתב הגנתו להעביר את רישום הטיוטות על שמה של התובעת.
8. בהחלטתי מיום 26/11/06 בבש"א 55720/06 קבעתי, על סמך הסכמת הנתבע בדיון, כדלקמן: "לאחר ששקלתי את הדברים ואת החומר שלפני, לאור ההתפתחויות כמצוין לעיל, ולאור נכונותו של האיש לוותר לחלוטין וללא תנאי על טיוטות הטרום פטנטים לטובת האישה... הנני מורה לאיש כמבוקש להעמיד לרשות ב"כ האישה את כל החומר הרלוונטי בנוגע לפטנטים בתוך 14 יום. האישה תודיע בתוך 20 יום מהמועד בו הועמד לרשותה מלוא החומר אם היא מבקשת כי רישום טיוטות הטרום פטנטים ברשם הפטנטים יועבר על שמה, כולל כל הזכויות והחובות הקשורים בו. במידה והתשובה תהא חיובית, יהיה על האיש להעביר הפטנטים על שמה. במידה והתשובה תהיה שלילית או לא תינתן תשובה כלל, יוכל האיש לבטל את רישום טרום הפטנטים".
61. האישה בתשובתה לביהמ"ש מיום 12/12/06 השיבה בחיוב בהודיעה כי היא: "מסכימה שרישום טיוטות הפטנטים ו/או טרום הפטנטים ברשם הפטנטים יועברו על שמה". 
חשבונות בנק וזכויות סוציאליות-קופת גמל וקרן השתלמות
62. לנתבע ביטוח מנהלים שהסכום שנצבר בו הוא 275,290  ₪ וכן קרן השתלמות שהסכום שהצטבר בה הוא 80,740 ₪ (ראה עדותו של מר כ' , בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש'  3 ו-9 וכן מוצג ת/7).
63. הנתבע טוען כי לתובעת כספים רבים שחסכה מעבודתה כמזכירה בחברת ...  ותנאים סוציאליים שצברה בתקופת בעבודתה שם וכן כספים מעבודה שקבלה במזומן מבלי שהצהירה עליהם. 
9.  הלכה פסוקה היא כי זכותו של כל אחד מבני הזוג למחצית מן הזכויות שנצברו על ידי בן זוגו  החל מיום הנישואין ועד למועד הקובע , ובכלל זה זכותו למחצית זכויות סוציאליות ממקום העבודה, הינה זכות מושרשת בדין ברם, הזכות ניתנת למימוש רק בעת הבשלתה כפי שנקבע זה מכבר בפסק הדין המנחה בעניין זה בע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו (1) 602 .
65. לאור האמור, הנני קובע כי כל צד זכאי למחצית שווי הזכויות הסוציאליות, קופות גמל, קרנות השתלמות וכספי פנסיה, שנצברו כתוצאה מעבודתו של משנהו במהלך התקופה מיום נישואיהם ועד ליום 12/06/06 כאשר יגיע מועד מימושן.
66. כמו כן, הנני קובע כי כל אחד מהצדדים זכאי למחצית מן הכספים שנצברו על ידי הצד השני  בתקופה שמיום נישואיהם ועד ליום 12/06/06 בחסכונות בבנקים, בחברות ביטוח ובכל גוף פיננסי אחר,  וזאת,  במועד גמילתם.
67. בנוגע לחשבונות הבנק של הנתבע בבנק איגוד ובבנק דיסקונט:
10. בהחלטתי מיום 08/10/06 בבש"א 56070/06, נעתרתי לבקשת הנתבע והוריתי על שחרור סך של 40,000 ₪ מכספי הנאמנות לשם איפוס יתרות החובה של הנתבע בבנקים הנ"ל וסגירת החשבון.
69. בכתב ההגנה, שהוגש מס' חודשים לאחר ההחלטה הנ"ל,  טען הנתבע כי חשבון הבנק שלו בבנק איגוד מצוי ביתרת חובה של כ- 58,000 ₪  נכון לחודש דצמבר 2006  (הנתבע צירף אסמכתא לעניין זה- נספח 5 לכתב ההגנה). כן טען כי חשבון הבנק שלו בבנק דיסקונט מצוי אף הוא ביתרת חובה  של כ- 20,000 ₪ (צירף אסמכתא לעניין זה-נספח 6 לכתב ההגנה). הנתבע ציין  כי חלק מן החוב שולם מתוך כספי הנאמנות על פי החלטתי כאמור.
10. לא הוכח כי יתרות החובה נוצרו בשל חובות אישיים שאין לאזנם.
10. הואיל ולא הובאו בפני בית המשפט נתונים באשר לגובה יתרות החובה/זכות המדוייקות בחשבונות הנ"ל נכון למועד הקובע, 12/06/06, הנני קובע כי ככל שהיתה יתרת חובה בחשבונות הבנק הנ"ל נכון לאותו מועד, אזי זו תותר לניכוי  במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים באשר מדובר בחוב בר-איזון. ככל שהיתה בחשבונות הבנק הנ"ל יתרת זכות נכון לאותו מועד, אזי כל אחד מן הצדדים זכאי למחציתה.
10. לדיון ביתרת החובה בחשבון הבנק של התובעת-ראה להלן בפרק חובות התובעת.
תכולת הבית
10. אין מחלוקת כי תכולת בית המגורים בו התגוררו בני הצדדים ברח' .... הינה משותפת  (ראה לעניין זה סע' 38 ז' לכתב התביעה וסע' 38 ו' לכתב ההגנה).
10. הצדדים לא הביאו ראיות לעניין זה. התובעת אף זנחה סעד זה בסיכומיה ואילו הנתבע הסתפק בסיכומיו בטענות כלליות של מניית מספר מוצרי חשמל שאינן מאפשרות דיון ספציפי בעניין.
10. לאור האמור הנני מוחק ראש תביעה זה. עם זאת הנני ממליץ לב"כ הצדדים להכריע יחדיו בעניין החלוקה כדי ליתר את הצורך בהוצאות הגשת תביעה חדשה בעניין.

מוניטין ונכסי עתודה כלכלית    
10. התובעת עותרת להכיר בזכותה לקבל חלק בנכסי העתודה הכלכלית של הנתבע אשר כוללים לדבריה, מעבר לזכויות פרישה ממשיות ומוניטין מקצועי, אף את המוניטין "שלו" קרי, נראה שהיא מכוונת בדבריה למוניטין אישי וכן, הכנסותיו הנוכחיות והעתידיות, כושר השתכרותו ויכולתו לשמור על רמת חיים והכנסה בעתיד (סע' 124 לתצהיר עדותה הראשית).
10. לטענתה, המוניטין שצבר הנתבע נצבר רובו ככולו במהלך החיים המשותפים ויש להניח לדבריה כי "משתוסר חרב התביעה הרכושית" כלשונה מעל ראשו, הנתבע יפעל לממש את אפשרויותיו המקצועיות הפתוחות בפניו ולהרוויח סכומים נכבדים מעיסוקיו (סע' 126 לתצהיר עדותה הראשית). כל זאת לטענתה לעומתה, שהיא  "חיתה בצילו של הנתבע" כלשונה מבחינת התפתחותה המקצועית והכלכלית, אין לה כושר השתכרות עתידי ונכסי עתודה כלכלית (סע' 127 לתצהיר עדותה הראשית).
10. מנגד טוען הנתבע כי אין לו כל השכלה מעבר להשכלתו התיכונית ועל כן לשיטתו אין לקבל את טענת התובעת לפיה היא אפשרה לו לצאת וללמוד בעת שחיו באנגליה. לטענתו, יכולתו הכלכלית מצומצת כיום;  הוא מובטל  ולא עלה בידו למצוא עבודה אחרת , נאסר עליו לעבוד בתחום מומחיותו, הוא אינו בעל תואר האקדמי והתחום היחיד שהתמחה בו הוא מצומצם ומוגבל. לדבריו, המוניטין שלו נפגע קשות עם התפטרותו מחברת א' החדשה ואין לו הצלחות כלכליות או עסקיות שיוכל "לנפנף בהן" כלשונו . לדבריו, עתידו הכלכלי איננו מובטח, המוניטין האישי שלו לא הולך לפניו והמוניטין העסקי שלו לא הוכיח את עצמו וכל ניסיון להשוות את הכנסותיו בעבר עם אלו הצפויות לו בעתיד אינו מעשי (סע' 30 לסיכומיו). 
10. לא מצאתי ממש בתביעתה של התובעת לקבל את חלקה בנכסי העתודה הכלכלית של הנתבע וסבורני כי זה אינו מקרה מתאים לפסיקת פיצוי כלשהו בגין מוניטין אישי. איני סבור כי התובעת הניחה תשתית מספקת לטענתה כי התפתחותו המקצועית של הנתבע נעשתה והתאפשרה הודות לויתור מצידה על קריירה משלה ותוך כך שהקדישה עצמה למשפחתה ובכך תרמה להעצמת כושר השתכרותו של הנתבע, וזאת אף  מבלי להיכנס לשאלה העובדתית האם התובעת הקדישה את עצמה למשפחתה אם לאו (ואציין כאן  את העובדה שברוב השנים התובעת עבדה מחוץ לבית פרט לשנים בהן היו הקטינות רכות בשנים).
10. התרשמותי הכללית היא, שאכן הנתבע כפי שהוצג בסיכומיו הוא אדם יצירתי ש- "כוכבו דרך" למשך תקופה קצרה יחסית של מספר שנים קודם להגשת התביעה ואולם בכל הכבוד לא ניתן תמיד לתרגם יצירתיות למזומנים והצגתו כאיש עסקים וממציא פטנטים ידוע ביותר בתחומו שלו (כפי שנעשה בסע' 345 לסיכומי התובעת) אינה תואמת את תמונת המציאות כפי שנפרשה בפני. 
10. לסיכום דברי במסגרת ראש פרק זה אומר כי ככל שקיים לנתבע מוניטין אישי (וראה לעניין זה טענת הנתבע כי "המוניטין שלו נפגע קשות"... [סע' 13.2 לתצהיר עדותו הראשית]) לא השתכנעתי כי הצטברה מסה קריטית של מוניטין, במידה כזו המצדיקה חלוקתו ואיזונו בין הצדדים ועוד לא שוכנעתי כאמור כי זהו מקרה מובהק של ויתור מצד התובעת לטובת פיתוח נכסי קריירה של הנתבע.
החובות 
חובות של הנתבע
10. טוען הנתבע כי נצברו לו חובות כתוצאה מפיתוח המצאותיו , חובות בגין פעילותו העסקית ובגין קיום רמת החיים הגבוהה של הצדדים במשך תקופת עבודתו בחברת א' החדשה. בהם הוא מבקש להכיר כחובות בני ניכוי במסגרת איזון המשאבים.
10. החובות שצבר הנתבע כפי שפורטו בסע' 23 לסיכומיו הם כדלקמן:
חוב בסך 120,000 ₪ לאחיו, מר ש'  ט'
10. על פי גרסת האח, שהובאה בתמיכה לגרסת הנתבע, הוא העניק לאחיו-הנתבע שירותים מקצועיים לקראת הקמת חברת "א'" הישנה בשנת 1997 ובהמשך אף לחברה החדשה בהיקף של למעלה ממאות שעות עבודה בכלל זה ביצע את העבודות כדלקמן: ביצע שרטוטים לצורך הגשת פטנטים שהפכו בחלקם בהמשך לקניינה של החברה החדשה ; ביצע עבודות לצורך הכנת מצגות למשקיעים על מנת להקים את החברה הישנה; ביצע  עבודה לצורך הכנת לוגואים שליוו את החברה החדשה עד שנת 2005 (סע' 3 לתצהירו).
10. לטענתו, בינו ובין הנתבע היה הסכם בעל פה לפיו במידה ותקום חברה בעתיד, יסדיר הנתבע את התמורה בגין עבודתו. ואכן לדבריו מיד עם הקצאת המניות לנתבע מהחברה החדשה, העביר לו הנתבע מניות בשווי של כ- 20,000$ מתוך מניותיו ואלו הוחזקו בנאמנות בידי עו"ד כ' . עובר לעזיבת הנתבע את החברה החדשה בינואר 2006, , החליטו השניים להעלות את ההסכמות ביניהם על הכתב והוסכם כי האח יקבל מן הנתבע סך של 20,000$ תמורת חלקו במניות החברה ואשר החזיר לו אותן במסגרת הסכם הפרישה של הנתבע מן החברה , וכן יקבל האח סך נוסף של 40,000 ₪ בגין עבודתו.
10. שוכנעתי בענייננו בקיומו של החוב הנטען בגין המניות ולעניין זה הנני מפנה להסכם הנאמנות שהסדיר את המחאת המניות של הנתבע ואת החזקתן בנאמנות (נספחים 3 ו-4 לכתב ההגנה); כן אני מפנה למסמך הויתור של האח על המניות שהומחו לו על ידי הנתבע עובר לפרישתו מן החברה (נספח כב' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע) וכן להסכם מיום 01/01/06 בין הנתבע לאחיו בדבר תשלום החוב (נספח כא' לתצהיר עדותו הראשית), בו נכתב כהאי לישנא :  "בעבור החזרתם של המניות וכן בעבור סכום פיצוי כספי כולל בעבור עבודות גרפיות יקבל ש' תשלום של כמאה ועשרים אלף שקלים..." ובסע' 7 נכתב: "ש' ו-ז' מסכימים בהסכם זה שבמקרה של עסקת פרידה אשר מתגבשת בחודשים הקרובים במגעים של ז' עם  המשקיעים ובעלי חברת א' ישולם הסכום של מאה ועשרים אלף שקלים על ידי ז' לש' ממכירה עתידית של המניות המוחזרות לז’ לאחר קבלת התמורה בעבר המניות על ידי ז'..." (סע' 4 להסכם).
10. גרסה זו בעניין המחאת מניות הנתבע לאח והשבתן לנתבע במסגרת הסכם הפרישה מן החברה, מצאה תימוכין גם בעדותו של מר כ'  שהעיד: "בעת המכירה את המניות של ר' ,א' ז' וש' ט' ז' מכר. הוא קבל מהם אישור להוציא את הכסף הזה את "המניות" האלה מהנאמנות והוא מכר אותם את כל המניות של ש' וא' ז' ור' מכר אותם..." (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש' 15-19 וכן בחקירתו החוזרת בעמ' 21 לפרוטוקול, ש' 1-3).
10. עולה אפוא החוב לאח  עבור המניות  הוכח כדבעי בעדויות ובאסמכתאות ואני קובע כי ניתן לנכותו במסגרת הליך איזון המשאבים בין הצדדים.
10. באשר לחובות בגין העבודות שנטען שהאח ביצע עבור הנתבע: התובעת טוענת כי חוב זה אינו קיים למעשה אלא הומצא רק לשם השתת מחציתו על כתפיה. עוד היא טוענת כי חלה  התיישנות על החוב הנטען (סע' 201-202 לסיכומיה).
11. באשר לטענת ההתיישנות- הואיל וטענה זו הועלתה לראשונה רק בשלב הסיכומים, איני רואה להידרש אליה (ראה לעניין זה סע' 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 ).
11. מחומר הראיות ומן העדויות שהובאו בפני לעניין זה, שוכנעתי בקיומו של החוב הנטען; האח, שעדותו עשתה עלי רושם מהימן, הכחיש את התיזה שהעלתה בפניו ב"כ התובעת לפיה העבודות שביצע בשנת 1997 עבור החברה הישנה, נעשו אך כטובה לאחיו-הנתבע  וכי אין מדובר בחוב אמיתי (עמ' 72 לפרוטוקול מיום 24/03/08, ש' 2-3).
11. לאור האמור, הנני קובע  ניתן לנכות חוב זה במסגרת הליך איזון המשאבים.
חוב בסך 60,000 ₪ לפרופ' ר'
11. חוב זה נמנה על רשימת החובות אשר נלקחו לטענת הנתבע בגין הוצאות מחיה שוטפות של הצדדים (סע' 34 ג' לכתב ההגנה).
11. לכתב ההגנה צירף הנתבע מסמך עליו מופיעה חתימה הנחזית להיות חתימתו של פרופ' ר' ובו טבלה המפרטת את סכום החוב. המדובר בכספים שהועברו לנתבע בתשלומים לאורך התקופה שבין 04/2002 ועד 03/2003 ואשר הסתכמו בסך של כ-80,000 ₪, מתוכה הוחזר לפרופ' ר' סך של סך של 20,000 ₪ ששולם לטענת הנתבע מן התמורה בסך של 74,000 $ שקבל ממכירת חלק ממניותיו תוך כדי עבודתו בחברה החדשה (ראה לעניין זה נספח ז' לתצהיר עדותה הראשית של התובעת- המחאה על סך של 20,000 ₪ לפקודת פרופ' ר' חתומה על ידי הנתבע).
11. פרופ' ר' אמנם לא העיד בפני אולם אף על פי כן הוכח דבר קיומה של ההלוואה מעדותה של התובעת עצמה אשר הודתה הן בקיום והחוב והן בהיותו חוב משותף, ולעניין זה נשאלה התובעת : 
       "ש. כמה לפי דעתך בעלך ז' חייב לפרופ' ר' ?
         ת. לא הבנתי את השאלה. אני מאמינה שהסכום הוא בערך 60,000 ₪.
         ש. את מסכימה איתי שהחוב הזה משותף לך ולז' נכון?
         ת. כן.
         ש. זאת אומרת התשובה היא כן.
         ת. כן"  (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 24/03/08, ש' 23-28).
11. על רקע הודאתה המפורשת של התובעת, תמוהה אפוא טענתה בסיכומיה  כי החוב  הנטען לפרופ' ר' לא הוכח (ראה בסע' 136 לסיכומיה).
11. לאור האמור אני קובע כי ניתן לנכות חוב זה במסגרת הליך איזון המשאבים .
חוב בסך של 12,000 ₪ למר ש' ו'
11. חוב זה אף הוא נמנה על רשימת החובות אשר נלקחו לטענת הנתבע בגין הוצאות מחיה שוטפות של הצדדים (סע' 34 ד' לכתב ההגנה).
11. הנתבע מפנה לנספח 8 לכתב ההגנה-מכתב מאת ש' ו' מיום 13/09/06 המיועד לב"כ הקודמת של הנתבע, עו"ד בקרמן, בו נכתב: "הריני לאשר כי בתאריך 5 לחודש ספטמבר 2006 העברתי לחשבונו (של הנתבע- א.כ) סכום של 12,000 ₪ כהלוואת חירום. הכסף הועבר לבקשתו עקב מצב כלכלי לחוץ אליו נקלע. הוסכם כי סכום הכסף יוחזר לא יאוחר מה 6 באוקטובר 2006".
11. ואולם, לא היה לנטען תימוכין בעדותו של מר ו'; בחקירתו הראשית על ידי ב"כ הנתבע נשאל מר ו':  "האם וכמה חייב לך ז' כסף ובגין מה?". בתשובתו לא הזכיר העד את ההלוואה הנטענת אלא אך את החוב הנטען בגין המחקר שבצע עבור הנתבע לצורך פיתוח הפטנטים בסך של 11,000$ (עמ' 57 לפרוטוקול מיום 24/03/08, ש' 6-16; ראה דיון בעניין חוב זה לעיל).
11. זאת ועוד, אף לו היה מוכח חוב זה מן העדויות, עדיין לא היה בכך כדי להביא לקביעה כי מדובר בחוב בא איזון וזאת מן הטעם שההלוואה ניתנה לנתבע על פי הנטען ביום 05/09/06 דהיינו, לאחר מועד הקרע שהוא כזכור ה- 12/06/06.
11. לאור האמור, אני קובע כי החוב הנטען אינו בר איזון ומשכך- לא ניתן לנכותו במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים.
סך של 44,000 ₪ חוב למשרד עו"ד שר-אבולעפיה-אהרונסון 
11. בהחלטתי מיום 08/10/06 אישרתי כאמור לעיל העברת  סך של 5,000$ בתוספת מע"מ עבור משרד עו"ד אהרונסון-אבולעפיה-אמודאי ושות' (ראה בעמ' 9 להחלטה ,ש' 23-24 וכן ראה סע' 33 ט' 11 (1) לכתב ההגנה בו מציין הנתבע את דבר העברת הכספים למשרד על פי החלטתי) עבור יצוגו בעסקת הפרישה מחברת א'.
11. התובעת לא נחקרה בחקירתה הנגדית אודות החוב בגובהו הנטען כעת על ידי הנתבע והפניית הנתבע בסע' 24.8 לסיכומיו לעדותה של התובעת נוגעת לעדותה בעניין חוב אחר למר ב' ב' בגין השיק שחולל ולא בנוגע לחוב הנטען.
11. לאור האמור לא ברור טיבו של החוב הנטען בסיכומי הנתבע (מעבר לסכום שהועבר על פי החלטתי הנזכרת), הוא לא הוכח בפני כלל ועיקר ולפיכך הנני דוחה את טענת הנתבע בעניין חוב זה וקובע כי הוא אינו בר איזון. בנוגע לסכום שנוכה על פי החלטתי מיום 08/10/06 ,הרי זהו חוב משותף בר ניכוי שכן הוא שימש לצורך "ייצור" כספי הפרישה שהם נכס משותף ועל כן ניתן לנכותו במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים.

חוב בסך של 6,458 ₪ חוב ארנונה למועצה המקומית....
11. אין חולק כי מדובר בחוב משותף . ראה בעדותה של התובעת אשר אישרה כי לצדדים חוב ארנונה בגין התקופה שחיו יחד באותו הבית  (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 24/03/08, ש' 18).
11. לאור האמור הנני קובע כי ניתן לנכות חוב זה במסגרת הליך איזון המשאבים.
11. הנתבע פירט את החובות הקשורים לפטנטים בסע' 36 ח' לכתב ההגנה :
שכ"ט למשרד עו"ד ריינהולד כהן בסך של 7,567 ₪ עבור רישום טרום הטיוטות-
11. סכום זה נועד ליצור נכס משותף ועל כן הנני קובע כי ניתן לנכותו במסגרת איזון המשאבים.
11. יצוין כי סכום זה שולם כבר על פי החלטת ביניים כמפורט בסע' 34 לעיל.
חוב בסך של 11,000$ למר ש' ו' וחוב בסך של 11,500$ למר ד' ל'
11. החובות  הללו הם בגין הכנת חומרי רקע לטרום טיוטות הפטנטים שפיתח הנתבע.
11. לכתב הגנתו צירף הנתבע מסמך שכותרתו: "הסכם הכנת חומר רקע בעבור טרום טיוטות לפטנטים" מיום 12/03/06, עליו חתומים הנתבע, מר ו' ומר ל'. המסמך במקור הוגש אף הוא- מוצג נ/3.
11. התובעת טוענת כי חובות הנ"ל אינם קיימים אלא נולדו לצורך ההליך דנן (עמ' 19-20 לסיכומיה). בהסתמכה על עדות הנתבע לפיה הטיוטות לא נערכו היא טוענת כי  אין מקום לתת למר ל' ולמר ו' כל סכום שהוא. עוד היא מוסיפה, כי מר ו' ומר ל' לא ציפו לקבל כספים במידה והמיזם לא יצליח מכיוון שהם עבדו במקומות עבודה קבועים אחרים ולא ערכו עבודות צדדיות כדבר שבשגרה. לדבריה תמוהה העובדה ששני ה-"המלווים" לא פנו לנתבע בדרישת תשלום מחודש 01/2006 עת ביצעו את עבודתם.
11. מר ו' העיד בפני בחקירה ראשית שהנתבע חייב לו סך של 11,000 $ בעבור מחקר שביצע עבורו לצורך היזמה שבקש לפתח (עמ' 57 לפרוטוקול מיום 24/03/08, ש' 7-15).  לדבריו, הוא פנה לנתבע בבקשה שישלם לו את המגיע לו והלה אמר לו שיעשה כן ברגע שיוכל  אולם טרם עשה כן  (עמ' 59 לפרוטוקול, ש' 1-8). מר ל' אף הוא העיד כי הנתבע חייב לו סך של 11,500 $ עבור העבודה שביצע עבור הנתבע (עמ' 62 לפרוטוקול מיום 24/03/08,ש' 14).מאידך כשנשאלה התובעת על העניין, הגיבה באופן מעומעם: 
"ש. את מכירה אחד בשם ד' ל'?
ת. כן
ש. נכון שז’ חייב לו 11.5 אלף דולר?
ת. אני בספק" (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 24/03/08, 21-24).
11. עדויותיהם של השניים עשו עלי רושם אמין הן בנוגע לנסיבות החתימה על ההסכם הנ"ל והן בנוגע לקיום החובות ולפיכך אני מקבל בעניין זה את גרסת הנתבע וקובע כי חובות אלה הם בני איזון וניתן לנכותם במסגרת איזון המשאבים.
חוב של 3,000 $ למר א' ב'
11. חוב זה הוא בגין כספים ששימשו לרישום טרום הטיוטות ואשר שולמו על ידי מר ב' בשמו של הנתבע, ישירות למשרד עו"ד ריינהולד כהן.
11. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית את קיומו של החוב הנטען (עמ'  10 לפרוטוקול מיום 24/03/08,  ש' 5-9)  כך שתמוהה אפוא טענתה בסיכומיה כי דבר החוב לא הוכח (סע' 150 לסיכומים).
11. לאור האמור אני קובע כי חוב זה ניתן לניכוי במסגרת הליך איזון המשאבים.
חוב למר מ' ע' בסך של 8,000$ עבור כתיבה והכנת הטכסטים של טרום הטיוטות.
11. לכתב ההגנה צירף הנתבע כנספח 10 מסמך מיום 05/12/06 אשר עליו מתנוססת חתימה הנחזית להיות חתימתו  של מר ע' ואשר יועד לב"כ דאז של הנתבע, עו"ד דרורי- סאלם ובו הוא מפרט את גובה החוב של הנתבע כלפיו.
11. התובעת העידה כי היא אינה מכירה את מר ע' וכי היא אינה יודעת על דבר החוב הנטען (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 24/03/08, ש' 24). בסיכומיה טענה כי ככל שהיה קיים חוב, אזי ייתכן והנתבע כיסה אותו במהלך החיים המשותפים (סע' 146 לסיכומיה).
11. סבורני כי הנתבע לא הרים את נטל הוכחת החוב הנטען המוטל עליו במידת הצורך ואין די במסמך הנ"ל שהוגש בתמיכה לטענתו. מסמך זה הוגש למעשה כראיה להוכחת תוכנו-דבר החוב וגובהו, ובתור שכזה שומה היה עליו להיות מוגש באמצעות מי שערך אותו קרי, מר עמירם אולם כאמור הוא לא העיד בפני.
11. כיוון שכך ולאור האמור לעיל, אני קובע כי לא הוכח בפני קיומו של החוב במידת הצורך ולפיכך לא ניתן לנכותו במסגרת הליך איזון המשאבים בין הצדדים.

חוב בסך 50,000$  לש'  ט'  עבור שרטוטים לטרום הטיוטות
11. חוב זה לא הוזכר בסיכומי הנתבע ואני רואה בכך זניחת טענתו בעניין זה. 
      
חוב בסך של 22,000$  לעו"ד ד'  ב' 
11. חוב זה לא הוזכר בכתב ההגנה אלא רק מאוחר יותר, בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע. יחד עם זאת ולאור העובדה שהתובעת לא התנגדה לדבר, אדרש לדיון בחוב הנטען.
11. החוב הנטען הוא עבור לווי משפטי של עו"ד ב' את הנתבע ממועד קריסת החברה הישנה ועד למועד רכישתה על ידי המשקיעים החדשים (סע' 8.1 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).
11. עו"ד ב' ייצג את הנתבע בין השנים 2002 עד 2005. (סע' 2 ו-12 לתצהירו) והחוב הנטען הוא בגין 400 שעות עבודה שהנתבע טרם שילם  לעו"ד ב' בגינן. יצוין כי על פי הסכם שכר טרחה שנחתם בין עו"ד ב' לנתבע (נספח ב' לתצהירו של עו"ד ב') שכר טרחת עוה"ד הוא 50$ לשעת עבודה.
11. לגרסת עו"ד ב', הוא עבד עבור הנתבע לפי שעות כשבמהלך תקופת עבודתו נצברו שעות עבודה והנתבע שילם לו את שכרו מידי פעם. לטענתו, הנתבע שילם לו כספים ראשונים בשיעור  של 30%  מיתרת חובו כלפיו  על חשבון שכר טרחתו לאחר שנטל מחברת א’ את ההלוואה בסך 80,000 $ .  על פי החשבוניות שהוגשו על ידי עו"ד ב' אשר פורטו בנספח ה' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע והעתקיהן הוגשו כמוצגים ת/9 1-ת/9 12, שכ"ט ששילם לו הנתבע עד היום  הוא בסך של 167,000 ₪ (ראה גם בסע' 5.5 לסיכומי הנתבע).

11. גרסתו של עו"ד ב' באשר לאי תביעת שכר הטרחה מן הנתבע היתה עקבית ועשתה עלי רושם מהימן; את העובדה שלא פנה בתביעה או דרישה לנתבע לתשלום החוב כלפיו, נימק עו"ד ב': "אני לא תובע את הלקוחות שלי על שכר טרחה, הערכתי היא שבבוא היום אם עסקיו של ז' יצליחו הוא ישיב את חובותיו אליי, אני נוהג ללקוחות שעובדים לפי שעות אני נוהג לתעד את העבודה בטבלה מדויקת של השעות שאני עובד עבורם...ואני באופן תקופתי לקוחות משלמים לי  כשהם יכולים" (עמ' 32 לפרוטוקול מיום 24/03/08 ,ש' 19-23). ועוד העיד: "ז' שילם לי לשיעורין, מאחר וידעתי שלז' היו חובות רבים אחרים, הבנתי שהוא צריך לכלכל  משפחה ובעיקר מאחר והאמנתי שמדובר בהשקעה לטווח ארוך וקיוויתי שהחברה תגיע לנכסים מאד גדולים" (שם, עמ' 34, ש' 6-9).
11. גם כשנשאל מדוע לא הפסיק את מתן השירות לנתבע לאחר שנצברו לו 386 שעות עבודה שלא שולמו לו השיב עוה"ד: "הערכתי שבסופו של דבר ההשקעה בא' תניב פרי ואז אוכל לגבות את שכר טרחתי" (שם, ש' 24-25).
11. התובעת טוענת בסיכומיה כי החוב הנטען הומצא לצורך ההליך בלבד . בהקשר זו היא נסמכת על עדותו של עו"ד ב' לפיה לא הוא הגיש תביעה כנגד הנתבע ואף לא שלח לו מכתב  התראה בעניין תשלום חוב שכר טרחתו (סע' 176 לסיכומיה).  לדידה, עו"ד ב' לא ציפה לקבל את הכספים (מעבר לאלו ששולמו לו) אלא הימר למעשה בהשקעה מסוימת מתוך ציפייה שזו תהא כדאית ושהנתבע יעשה חיל בחברה בחדשה- מה שלא קרה. כן היא טוענת שחלק מן העניינים בהם טיפל עו"ד ב' עבור הנתבע לא נגעו כלל לפעילותו בחברת א'. לאור כל אלו טוענת התובעת כי אין לחייבה בכספים מראש לא היה ברור שישולמו (סע' 160 לסיכומיה).
11. איני מקבל את טענות התובעת בעניין זה; טענות אלו לא מצאו כל ביטוי בעדותה בחקירתה הנגדית ואין הן עולות בקנה אחד עם דבריה שם. התובעת נשאלה לגבי החוב הנטען לעו"ד ב': " תסכימי איתי שאם ז' חייב לד' ב' כסף בגין מימוש הזכויות שלו בא' האם תסכימי איתי שהחוב הזה משותף לך ולו?: על כך השיבה: "חוב זה משותף אם הרכוש משותף אבל כרגע הרכוש הוא לא משותף " (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 24/03/08, ש' 21-24). עולה אפוא כי משכספי מימוש זכויות הנתבע בא'- כספי הנאמנות, משותפים המה, ממילא על פי התובעת, אף החוב לעו"ד ב' ששימש ליצור אותו נכס הינו משותף.
11. לא מצאתי ממש בטענות ב"כ התובעת בנוגע לרשימת שעות העבודה שהמציא עו"ד ב': " העובדה כי פירוט חיובי השעות הומצאו לאחר ישיבת ההוכחות מעלה סימני שאלה גדולים בהקשר למהימנות ונחיצות העבודה" וכן: " הרשימה הוגשה כדי שלא ניתן יהא לחקור את עו"ד ב' לגבי מהות העבודה המשפטית" (סע' 163-164 לסיכומיה). עו"ד ב' הגיש חלקן של הרשימות עוד טרם ישיבת ההוכחות ואת היתר, הגיש לאחר מכן על פי בקשת ב"כ התובעת במועד ההוכחות וזו לא בקשה לאפשר לה חקירת העד בנוגע לרשימות האחרונות.
11. לאור האמור, אני קובע כי חוב זה ניתן לניכוי במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים וזאת, למעט שעות העבודה אליהן הפנתה ב"כ התובעת והנוגעות לעבודה בקשר לגב' א'  אשר לכאורה נראה כי אינן קשורות לפעילותו העסקית של הנתבע (ראה סע' 170 לסיכומיה).
חוב בסך של 2,000  $ למר א' ב' ב'
11. התובעת בקשה לטעון כי חוב זה אינו קיים בהסתמכה על כך שמר ב’ ב’ לא הזכיר בעדותו את החוב הנטען (סע' 218-221 לסיכומיה) ואולם, איני רואה לקבל הטענה מן הטעם שהתובעת עצמה אישרה את קיומו של חוב זה (עמ' 10 לפרוטוקול,  ש' 5-9). זאת ועוד, מר ב’ ב’ עצמו ציין בסע' 50 לתצהירו ברחל בתך הקטנה כי לנתבע חוב כלפיו בסך של 2,000$.
11. לאור האמור אני קובע כי חוב זה ניתן לניכוי במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים.
חוב של 78,000 ₪ שהנתבע משך לפקודת א' ב' ב' בגין שיק שחולל.
11. מר ב' טוען כי הנתבע חייב לו את הסכום הנ"ל בגין שכ"ט עבור הייצוג שלו במו"מ עם חברת א' ערב פרישתו מן החברה (סע' 7 לתצהיר עדותו הראשית).
11. הנתבע ביטל את ההמחאה בעילה של תרמית וסחיטה (סע' 24.8 לסיכומיו).
11. מר ב' הגיש תביעה נגד הנתבע על הסכום הנ"ל , עובדה אשר זכתה לאישור מפיה של התובעת תוך שהיא הוסיפה: "היה לו (לנתבע-א.כ) כסף לשלם לא' ב' ב' והוא לא שילם את הכסף, אי אפשר להעניש אותי על ההתנהגות הלא בסדר שלו בגלל אם זה היה תלוי בי הייתי משלמת לו"  (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 24/03/08, 12-14; הדגשה שלי-א.כ).
11. לאור האמור הנני קובע כי  חוב זה ניתן לניכוי במסגרת איזון המשאבים.
חוב למס הכנסה
12. על פי חוות דעתו של רו"ח יהודה זמין אישרתי בהחלטתי במסגרת בש"א 50025/07 העברת סכום של עד 20% מכספי הפרישה של הנתבע מחברת א' לשלטונות המס בגין תשלום מס עבור תקבולי הפרישה. מאחר שסכום זה שולם במישרין בגין הכספים המשותפים, נראה שלא יכולה להיות מחלוקת כי אף חוב זה הוא משותף ואני קובע כי הוא ניתן לניכוי במסגרת איזון המשאבים.
חוב בסך של 14,707 ₪ לחברת א'
12. על פי הנטען בסע' 29.12 לסיכומי הנתבע, הכספים שנצברו לזכותו בביטוח המנהלים ובקרן ההשתלמות ואשר הוזכרו לעיל, טרם שוחררו לזכותו על ידי חב' א' מן הטעם שלנתבע חוב כלפיה בגין אי תשלום מס על מימוש אופציות. גרסה זו של הנתבע זכתה לאישור מפי מר כ' , סמנכ"ל הכספים של חב' א' בעדותו לפני, אשר כפי שכבר ציינתי לעיל, היתה מהימנה עלי (ראה בסע'  51 לעיל; לעדותו של מר כ’ בעניין ראה בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש' 14-16).
12. מאחר וכפי שצוין כבר, כספי המניות ובכללן- האופציות, שימשו לטובת התא המשפחתי, ממילא יש להכיר בסכום הנ"ל כבר איזון ואני קובע כי הוא ילקח בחשבון במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים .
12. לסיום ראש פרק זה של חובות  הנתבע, אומר בשולי הדברים כי עדויות הנתבע והעדים מטעמו ככלל (למעט החריגים שפורטו לעיל)  עשו עלי רושם מהימן וזאת, מול עדותה של התובעת אשר היתה במקרים רבים חמקמקה , מגמתית ולא היתה אמינה עלי . כן אציין כי תשובותיה של התובעת במקרים רבים ניתנו לאחר השתהות בלתי מוסברת ואשר לא התרשמתי כי היתה לה נגיעה לקשיים הנטענים שיש לה בהבנת השפה העברית.
12.  בטענת התובעת כי "כמו שלא הייתי מודעת להצטברותם של החובות גם לא הייתי מודעת לגובהם" (עמ' 44 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש' 13-11) אין בה לבדה כדי  להביא לקביעה כי החובות אינם בני איזון ולא ניתן לנכותם. ברור שכשם שלא ניתן לשלול מהתובעת את זכויותיה החוקיות בשל העדר מעורבות לא ניתן שלא להתיר לנכותם בשל אותה סיבה.
חובות התובעת
12. אלו פורטו על ידי התובעת כדלקמן:
12. חוב לסופר -התובעת טוענת כי בגין חוב זה הוגשה תביעה קטנה על סך של 1,600 ₪ נגדה ונגד הנתבע, וזו נמחקה לאחר שהיא כסתה את מלוא החוב בסכום הנ"ל (התובעת צירפה אסמכתאות לטענות אלו – נספחים ז'-ח' לתצהיר עדותה המשלים). נוכח כך היא עותרת לחייב את הנתבע  להחזיר לה את מחציתו- סך של 800 ₪ הואיל והחוב נצבר לדבריה עוד כשהנתבע התגורר יחד עמה (סע' 26 לתצהירה המשלים). בכתב התביעה שהוגש נגדש הצדדים כאמור-נספח ז',  צוין על ידי התובע שם-בעלי הסופר, כי החוב הנתבע נוצר בתקופה שבין 07/06/06-06/08/06 קרי, טרם מועד הקרע.
12. חוב לבנק דיסקונט- התובעת טוענת כי במהלך החיים המשותפים, צברה חוב של 10,000 ₪ נכון למועד בו עזב הנתבע את הבית. חוב זה נוצר לטענתה בשל הוצאות מחיה שוטפות של הבית. (התובעת צירפה דפי חשבון בנק-נספח ט' לתצהירה המשלים).
12. חוב לשמרטפית - התובעת טוענת בסע' 304 לסיכומיה כי בחודשים 04/2006-06/2006 השתמשו בשירותיה של שמרטפית אולם לטענתה הנתבע לא שלם לה והיא נאלצה לשלם את מלוא החוב שהצטבר לסך של 1,000 ₪ מתוך דמי המזונות שקבלה. נוכח כך היא עותרת לחיוב הנתבע להשיב לה מחצית מהסכום הנ"ל, קרי 500 ₪. 
12. הנתבע לא התייחס לחובות הנ"ל הנטענים על ידי התובעת, ומשכך, הודה למעשה בקיומם ובהיותם משותפים (ראה בסע' 32 לסיכומיו).
12. לאור האמור, יש לזקוף לזכות התובעת במסגרת ההתחשבנות שבינה לבין הנתבע סך של 800 ₪ וסך של 500 ₪ כאמור לעיל. כן אני קובע (ובהמשך לקביעותיי בדיון בפרק של הכספים וחשבונות הבנק לעיל) כי חוב התובעת לבנק דיסקונט נכון למועד הקובע, 12/06/06 ,ניתן לניכוי  במסגרת איזון המשאבים.
טענת התובעת להברחת נכסים על ידי הנתבע
12. התובעת טוענת כי הנתבע בזבז כספים על מי שנטען כי היא חברתו לחיים, גב' א'  וכן,  משך כספים במזומן מחשבון הבנק שלו.
12. טענה זו מתקשרת לשתי ההלוואות שניטלו על ידי הנתבע מא' (אשר קוזזו כאמור משווי המניות שהיה אמור הנתבע לקבל במסגרת עסקת הפרישה שלו מן החברה; ראה לעיל בסע' 30), לגביהן טוענת התובעת כי לא יודעת על שום מה ניטלו ולמה הן שימשו . נוכח כך עותרת התובעת לקבל מחלקו של הנתבע בכספי הנאמנות, מחצית מסכום ההלוואות בתוספת הריבית עליהן  (לטענתה  מדובר במחצית מסך של 212,000$ ; ראה בסע' 70-74 לתצהיר עדותה הראשית).
12. הנתבע טוען כי ההלוואות  שימשו להוצאות המחייה של המשפחה (סע' 8.4 לתצהיר עדותו הראשית) הכחיש את היות הגב' א', מזכירתו לשעבר בחברת א', חברתו לחיים ו/או כי קיים קשר רומנטי ביניהם וכן את  הטענות  בנוגע להברחת כספים ובזבוזם על גב' א'.
12. הנתבע נשאל אודות משיכות המזומנים שמשך מן הבנק והשיב שהכספים שימשו להחזר חובות בשל כך שחשבון הבנק שלו היה מוגבל; חוב לנהג, שכ"ט חלקי לעו"ד ב', שכר דירה, מחייה שוטפת, סכומים שהעביר במזומן לתובעת מידי חודש ולשיפוצים בבית (עמ' 145 לפרוטוקול מיום 24/03/08,  ש' 1-15).
12. התובעת טוענת כי נודע לה שסך של 150,000$ מתוך הכספים שנטל הנתבע בשעתו כהלוואה מחברת א' (הלוואה בסך של 80,000$ והלוואה נוספת בסך של 100,000$) הועבר לגב' א'. 
12. לא הוכח בפני כי הנתבע הוציא, כטענת התובעת, כספים על הגב' א' ולפיכך דין טענתה בעניין זה להידחות; התובעת סמכה ידיה בטענתה בעניין זה על דברים שאמר לה א' ב' ב' . דא עקא,  עדותו של מר ב' ב' לא היתה מהימנה עלי כלל ועיקר ואיני מקבל את גרסתו לפיה הנתבע הבריח 150,000 דולר לידי גב' א'.
12. עדותו של מר ב' ב'  היתה רצופת סתירות ונטולת היגיון; כך בנוגע לגרסתו לפיה העברת הכספים מן הנתבע לגב' א' כביכול נעשתה במזומן. כך גרסתו לפיה הנתבע אמר לו כי חסך כספים רבים בשלוש שנות עבודתו בחב' החדשה בכללם חסך את הסך של 180,000$ שנטל בשתי הלוואות (סע' 17 לתצהיר עדותו הראשית). לא מצאתי כי הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע הנתבע ייטול הלוואות נושאות ריבית על מנת לחסוך את הכספים הללו.
12. ועוד סתירה מתוך עדותו של מר ב' ב'  שנשאל: "אתה יודע על חובות שהיו לז'? והשיב: "כן" ובסמוך לאחר מכן: "לא זכור לי כרגע על חובות" (עמ' 26 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש' 16-17 ו-23). 
12. אני מעדיף את גרסת הנתבע הנתמכת בעדותה של גב' א' אשר עשתה רושם חיובי ומהימן והכחישה שהנתבע נתן לה כספים במזומן: "בחיים הוא לא נתן לי שקל, שקל אחד הוא לא נתן לי" (עמ' 90 לפרוטוקול מיום 24/03/08, ש' 17-18). על פני עדותו של העד ב' ב'.
12. לאור התרשמותי הנ"ל מן העדויות הנני דוחה אף את טענת התובעת להברחת כספים על ידי הנתבע ושוכנעתי כי ההלוואות שנלקחו על ידו מחברת א' במועדים שונים (בסך כולל של כ- 180,000 $ ) וסכום נוסף שנתקבל ממכירת מניות במהלך החיים המשותפים (כ- 74,000 $ ) אכן נלקחו לצורך כיסוי חובות , תשלומים , תשלומי מס, וכיסוי ההוצאות השוטפות שחרגו מאמצעיהם של בני הזוג.
12. לאור האמור אין מקום להתייחס לסכומים אלה  ו/או לכלול אותם במסגרת איזון המשאבים. 
סיכומם של דברים
12. איזון המשאבים בין הצדדים ייעשה על בסיס העקרונות שפורטו לעיל .
12. מקובלת עלי טענת הנתבע כי יש לחלק את הכספים לנושים שחובם הוכר במהלך הדיון כדי למנוע נזק. מאחר שמתוך הראיות עולה כי אין כספים נוספים לבני הזוג נראה כי אם לא ישולמו הכספים מתוך הכספים שצוינו לעיל, לא יהיה כסף לשלם בהמשך.
12. לאור האמור הנני מורה לנאמנים לבצע את האיזון ולחלק את כספי הנאמנות בהתאם להוראות פסק הדין ובכפוף להוראת כל דין (קיומם של עיקולים וכיוב') בתוך 45 יום מהיום.
12. עם זאת במידה והתובעת תמציא בתוך 14 ימים ערובה מתאימה לתשלום חלקה בחובות בני האיזון הרשומים על שם הנתבע כי אז תוכל לפנות בבקשה מתאימה לחלוקה ישירה של הכספים לצדדים.
תביעת המזונות
13. בהחלטתי מיום 07/09/06 חייבתי את הנתבע במזונות זמניים עבור התובעת בסך של 4,500 ₪ ובסך של 2,000 ₪  עבור כל אחת מן הקטינות, כולל מדור  (בש"א 54607/06).
14. בהחלטתי מיום 14/05/07  נעתרתי לבקשת הנתבע והוריתי על הפחתת דמי המזונות הזמניים באופן שיעמדו על סך של 3,000 ₪ לחודש עבור התובעת ועל סך של 1,750 ₪ לחודש עבור  כל אחת מן הקטינות וזאת לאחר שנתברר כי  לא שולמו לו בפועל כספי אי התחרות (בש"א 51579/07).
14. יצוין כי דמי מזונות זמניים שולמו מתוך כספי הנאמנות וזאת, על פי החלטותיי בעניין.
מזונות התובעת
14. התובעת עותרת לחיוב הנתבע במזונותיה החל ממועד הגשת התביעה ובמשך חמש שנים מן היום בו יותרו נישואיהם (סע' 374 ד' לסיכומיה).
14. התובעת טוענת לרמת חיים גבוהה שניהלה המשפחה עד לפרוץ המשבר בין הצדדים;  מגורים בשכירות בוילה בת 9 חדרים, גינה ובריכת שחיה ב....; העסקת עוזרת בית, מורות פרטיות וחופשות בארץ. הנתבע נהג להעביר לה מידי חודש סכומים שבין 5,000-8,000 ₪ בנוסף להוצאות המשפחה ששולמו על ידו באופן ישיר ובכללן: שכר דירה, הוצאות החזקת בית, חינוך הקטינות. (סע' 80 לתצהיר עדותה הראשית). לשיטתה,  לצורך חישוב דמי המזונות, יש להתחשב בהכנסות הנתבע מנכסיו ובכלל זה כספי הנאמנות, זכויותיו הסוציאליות, הברחות כספים שנעשו על ידו וכיוב'.
14. התובעת מעמידה את צרכיה אותם היא תובעת מן הנתבע על סך של 10,000 ₪ לחודש, כן עותרת התובעת לחיוב הנתבע במלוא הוצאות המדור ואחזקתו בסך של 5,090 ₪ לחודש בו נכללים דמי שכירות בסך 3,400 ₪ לחודש. יצוין בהקשר לרכיב המדור כי בכתב התביעה תבעה התובעת סכום של 13,200 ₪ לחודש עבור הוצאות מדור ואחזקתו בו נכלל סך של 6,000 ₪ לחודש בגין דמי שכירות ביתם המרווח ברחוב .... כיום התובעת מתגוררת עם הקטינות בבית אחר ברחוב ... (הסכם שכירות צורף כנספח יט' לתצהיר עדותה הראשית). נוכח כך, תמוה הדבר שבסע' 59 לסיכומיה, שבה התובעת ומעמידה את הוצאות המדור והחזקתו על סך של 13,200 ₪ בה בעת שהיא אינה מתגוררת עוד בבית בה התגוררו הצדדים בעת הגשת התביעה אלא בדירה זולה יותר כפי שהיא עצמה העידה וכפי שעולה מן האסמכתאות שהוגשו ( סע' 47 לתצהיר עדותה הראשית).
15. את תביעתה למזונותיה משתיתה התובעת על אחת מן העילות שלהלן, במצטבר או לחילופין: מכח עילת הנישואין האזרחיים- לאור תקפות נישואי הצדדים על פי כללי המשפט הבינלאומי; מכח עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו; מכח דיני החוזים וקיומו של הסכם מכללא; עקרון תום הלב. (סע' 12 לסיכומיה). עוד טוענת התובעת כי הנתבע חייב במזונותיה מכח הדין האנגלי, מקום מושבם בעת עריכת הנישואין. אומר מיד כי לא מצאתי ממש בטענה זו ולעניין זה אפנה לסע' 17 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט - 1959 (להלן: חוק המזונות")  הקובע את מקום מושבם של בני הזוג בעת הגשת תביעת המזונות כזה אשר לפיו תקבע החבות במזונות. למעלה מן הצורך אוסיף כי לא הובאה בפני כל חוות דעת לדין האנגלי בנושא המזונות.
15. הנתבע טוען כי התובעת אינה זכאית למזונות בין היתר מן הנימוקים כדלקמן: התובעת  גרמה לפירוד בין הצדדים בכך שהעלילה עליו עלילת שווא; נוכח השתכרותה בעבר ובהווה ונוכח יכולת השתכרותה; בשל סירובה להתיר את קשר הנישואין בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בזכויותיה; התובעת לא שמרה לו אמונים .
15. לטענת הנתבע, רמת החיים של המשפחה במשך רוב שנות הנישואין היתה נמוכה בחלק מהשנים הם ניהלו רמת חיים "קלוטה מהאוויר" כלשונו אשר לא שיקפה את הכנסותיו, דבר שהוביל ליצירת חובות. בהקשר זה הוא טוען כי הצדדים חיו בשכירות ומעולם לא היתה בבעלותם דירה , התקיימו מהלוואות מבנקים ומחברים, לא נפשו בארץ או בחו"ל, הקטינות לא נסתייעו בשיעורים פרטיים ולא השתתפו בחוגים (סע' 33 לסיכומיו).
דיון
המסגרת הנורמטיבית
15. כאמור ברישא לפסק הדין, התובעת הינה נוצריה קתולית ואילו הנתבע-יהודי שנישאו בנישואים אזרחיים באנגליה.
16. אין חולק בין הצדדים באשר לתקפות נישואיהם על פי כללי המשפט הבינלאומי (ראה והשווה ע"א 566/81 שמואל נ' שמואל, פ"ד לט (4) 399, פסקה 7 לפסק הדין).
17. לעניין החבות במזונות בן זוג, מפנה סע' 17 (א) לחוק המזונות למקום מושבם המשותף של הצדדים כאשר הכוונה היא לא למקום מושבם בעת עריכת הנישואין אלא למקום מושבם החדש בעת הגשת התביעה , קרי בענייננו, ישראל (ראה בע"א 566/81 שמואל הנ"ל).
18. הדין העברי אינו מכיר בחובת הנתבע לשאת במזונותיה של התובעת בשל העובדה שהיא אינה יהודייה. בד בבד, חוק המזונות אף הוא אינו מטיל על הנתבע חבות במזונות התובעת שכן הוא אינו חל על הנתבע באשר יש לו  דין אישי.
19. נמצא כי לא קיימת חבות במזונות מחד וזכאות למזונות מאידך הן על פי הדין האישי הדתי והן על פי חוק המזונות האזרחי.
19. האם זכאית התובעת בענייננו  למזונות לפי כל דין אחר?
20. בע"א 7038/93  סולומון נ' סולומון, פ"ד נא(2), 577 הושתת הבסיס לפסיקת מזונות מכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:
"כאשר נוצרות נסיבות בהן עלולה להשלל זכותו של בן זוג האחד לזכות בתמיכה הכלכלית הראויה מצד בן הזוג השני למרות נזקקותו המוכחת, מצדיק היישום של עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שתוטל חובת מזונות על פי הקווים שהותוו בדין הנ"ל, גם אם אין בסעיף 2(ב) הוראה מפורשת כדוגמת זו שבסעיף 3(ב). הפקרת בן זוג למחסור ורעב הם בגדר פגיעה בכבוד האדם..." (סע' 6 לפסק הדין).
20. באותו מקרה הגיע ביהמ"ש למסקנה כי אין הצדקה עניינית לתשלום מזונות עבור האישה  כיוון שהיא עבדה ויכולה היתה להתקיים ממעשי ידיה.
21. לפי דיני החוזים- בהתבסס על רע"א 8256/99  פלונית נ' פלוני ואח',  נ(2) 213 בו התווה כב' הנשיא (כתוארו אז) א' ברק את המתווה לפיו שאלת החבות במזונות מנותקת משאלת תקפות הנישואין והיא מושתתת על עקרונות מתחום דיני החוזים; קיומו של הסכם מכללא;  קבלת זכויות וחובות כחלק מן החיים המשותפים; שיקולי צדק , הגינות ותום לב.
22. בתמ"ש (תל-אביב-יפו) 88463/98  ר. א. ואח' נ' ר. א., [פורסם בנבו], שדן בנישואין אזרחיים של בני זוג מעורבים כבענייננו, אמר כב' השופט ש' שוחט את הדברים הבאים בהתייחסו לסייג שהעמיד הנשיא ברק בהלכת פלונית:
בפרשת 'פלונית' מסייג הנשיא ברק את פסק דינו וקובע בלשון זו: ...אין דבר בפסק דיני זה שיש בו לבסס טענה בדבר 'מזונות אזרחיים' החלים על בני זוג יהודיים, תושבי הארץ ואזרחיה, אשר נישאו כדת משה וישראל בישראל (או שהם ספק נשואים). על נישואים אלה חל המשפט העברי ופסק דיני זה לא בוחן מערכת זו" ובהמשך "פסק דיני זה דן בתחולתם של דיני החוזים במקום שיהודים, תושבי הארץ ואזרחיה, ערכו נישואים אזרחיים מחוץ לישראל, בנסיבות בהן אין לנישואין אלה כדי ליצור סטאטוס של נישואים על פי המשפט העברי".        הסתייגות זו באה למנוע מצב בו אשה, הנשואה לבעלה, היהודי, בנישואין תקפים על פי הדין העברי, תעתור למזונות על דרך החוזה מקום שזכותה נשללת על פי הדין העברי. הכרה במצב שכזה עומדת בסתירה חזיתית להוראות סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959, הקובע, כי חיוב המזונות למי שיש לו דין אישי יהא על פי הדין האישי בלבד וכי רק במקרים המפורטים בסעיף 2(ב) לחוק זה תהא תחולה לדינים האזרחיים ולענינינו הוראות החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט - 1959.  בכל הכבוד הראוי נראה שיש לצמצם את הסתייגותו של הנשיא ברק לעובדות אליהן הוא מכוון - בני זוג יהודים אשר נישאו בנישואין כדמו"י בישראל - ואין להפיל בגידרה נישואין של בני זוג מעורבים שאחד מהם (הבעל בענינינו) יהודי אשר נישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל, נישואין המקנים לבני הזוג סטאטוס של נשואים. הטעם לכך, אינו נעוץ רק בלשון ההסתייגות של הנשיא ברק המכוונת ליהודים אשר נישאו בישראל כדמו"י. הטעם נעוץ גם ברציונל שעומד מאחורי הסתייגותו זו. אין מקום להעמיד את דרך החוזה כחלופה לדרך הסטאטוס מקום והדין האישי (היהודי בענינינו) מכיר בנישואין. על נישואין מוכרים כאלה חל הדין העברי. צא ולמד, שמקום והדין העברי אינו מכיר בנישואין אך הנישואין תקפים על פי דיני המשפט הבינלאומי הפרטי אין כל מניעה - שהרי אין כאן התנגשות חזיתית עם הדין העברי - להעמיד לרשות בן הזוג (במקרה שבפנינו האשה), כמסלול חלופי, את דרך החוזה. במקרה שבפנינו הבעל יהודי. נישא בנישואין אזרחיים לאשתו הנוכריה. הנשואין תקפים. הדין האישי של הבעל, הדין העברי, אינו מכיר בנישואין. מדוע יתנגד הוא להעמדת 'דרך החוזה' בפני האישה? זהו המצב בו יש לדעתי מקום לעשות שימוש היקשי בדוקטרינת 'הנישואין מכוח השתק'... במקרה שבפנינו, יש לשמר את התוצאות האזרחיות של הנישואין (שנקבעו בפרשת פלונית) דווקא משום שהנישואין תקפים -בבחינת קל וחומר.....שאלה היא על פי איזה עקרונות חוזיים אזרחיים יקבע החיוב של מי מבני הזוג במזונות בן זוגו. לענין זה ניתן לעשות שימוש בהוראות החוק לתיקון דיני משפחה(מזונות), תשי"ט - 1959 מקום ולא ניתן לעמוד על אומד הדעת של בני הזוג בהקשר לכך, כהוראות השלמה כפי שאנו עושים שימוש בהוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 ובסעיפים דומים אחרים. כך למשל ניתן לעשות שימוש בסעיף 9 לחוק (התנהגות מחפירה כעילה לשלילת המזונות); ס' 11(א) לחוק (שיהוי בהגשת התביעה), ס' 15 לחוק (פקיעת הזכות למזונות) ועוד".
22. כלומר על אף תקפות הנישואין על פי כללי המשפט הבינלאומי , ניתן להחיל במקרה דנן את דיני החוזים.
23. בחינת הזכות למזונות אפשר שתיעשה אף לאור עקרון תום הלב. לסקירה מפורטת של החלת עקרון תום הלב על סוגיית המזונות, ראה בבש"א  (תל-אביב-יפו) 18662/03  של' ואח' נ' אל' , [פורסם בנבו].
 
מצבה הכלכלי של התובעת
23. ממוצג נ/6- טופס קורות חייה של התובעת עולה כדלקמן:
23. התובעת הינה בעלת תואר ראשון במוסיקה ובעלת דיפלומה בנגינה בחליל. באנגליה עבדה התובעת כזמרת מקצועית; כמורה לחליל; כמנהלת מסעדה וכמנהלת מחלקת רכש בחנות כלי מוסיקה. בישראל עבדה התובעת כמזכירה בחברת ….. לאחר מכן העבירה שיעורים פרטיים באנגלית; ניגנה בקונצרטים וקיימה תערוכות ציור שלה.
23. התובעת טוענת כי בחודשים 09/2007 עד 11/2007 היא עבדה באופן זמני כמורה למוסיקה, ששה ימים בשבוע,  בבית ספר "…" והשתכרה סך של 2,240 ₪. לטענתה, מפאת חוסר תקציב והעובדה שאין לה הכשרה מתאימה, היא הפסיקה את עבודתה שם ( סע' 20-21 לתצהירה המשלים). כיום לדבריה היא  עובדת כמורה לחליל בבית ספר ארבע שעות שבועיות ומשתכרת בממוצע סך של 700 ₪ בחודש. בתצהירה המשלים ובסיכומיה טענה התובעת  כי היא השתכרותה כיום מהוראת חליל סך של 1,000 ₪ לחודש (התובעת צירפה תלושי שכר לשנת 2007). לטענתה, בחודשי החופשה בהם בית הספר סגור, היא איננה מקבלת משכורת ובחודשי החגים היא מקבלת משכורת חלקית. בסיכומיה עדכנה התובעת כי היא חלה לעבוד בחודש 02/2008 כמורה לגיטרה בבית ספר "..." בהיקף של שלוש שעות שבועיות ובתמורה היא משתכרת סך של 700 ₪ בחודש.
23. לדבריה, משכורתה הממוצעת מסתכמת  של 1,600 ₪ לחודש (סע' 27 לסיכומיה).
23. התובעת מוסיפה וטוענת כי כושר השתכרותה נמוך בשל גילה, בשל חוסר בקיאותה בשפה העברית ובשל העובדה שבמשך רוב שנות הנישואין היא היתה עקרת בית.
23. בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית בנוגע לטענת הנתבע לפיה התובעת מנהלת מזה שנים כיתות לימוד באנגלית. לדבריו, העבודה נעשית במרתף הבית  שם היא מנהלת כיתות לימוד באנגלית וגובה שכר לימוד גבוה ובמזומן. בתמיכה לטענתו, הביא הנתבע את תצהירו של עו"ד ב' שם טען כדלקמן: "בתקופה בי ייצגתי את ז' באופן שוטף ביקרתי אותו בביתו השכור ב... מספר פעמים. ידוע לי משיחות שניהלתי עם ל' וז' באותה תקופה וממה שראיתי בבית משפחת ט' (משחקים והפעלות לפעוטות בשפה האנגלית) של' ניהלה כיתות לימוד אנגלית בבית" (סע' 14 לתצהירו).  עו"ד ב' לא נחקר על גרסתו זו בחקירה נגדית וזו לא נסתרה על ידי התובעת. ואולם, כל שיש בגרסתו כדי להוכיח הוא שהתובעת ניהלה כיתות לימוד עד שנת 2005, התקופה בה סיים עו"ד ב' לייצג את הנתבע, ואין בדברים ללמד על מה שנעשה לאחר מכן.
23. כאשר עומתה התובעת עם מוצגים נ/4 ו-נ/5 ,פרסומים בעיתון לפיהם היא מעבירה שיעורי אנגלית לילדים, אישרה התובעת כי היא אכן פרסמה מודעות בעיתון המקומי בדבר מתן שיעורים פרטיים ברם לדבריה, לא היתה למודעות אלו היענות ולא הגיעו אליה תלמידים (עמ' 15 לפרוטוקול מיום  24/03/08, ש' 1). התובעת אישרה אמנם שהיתה לה קבוצת תלמידים במשך תשעת חודשי הריונה עם הבת א' ברם לדבריה היא  לא המשיכה בכך על אף  שבטופס קורות החיים שלה (מוצג נ/6)  היא ציינה כי היא עסקה כמורה לאנגלית בין השנים 2002-2006 (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 24/03/08).
23. עדותה של התובעת בעניין הפרסומים בעיתון לא היתה קוהרנטית; תחילה טענה  שפרסמה את המודעה פעם אחת; שהמשך טענה כי הפרסום בעיתון היה במשך שבועיים ובהמשך- טענה שהמודעות המשיכו להתפרסם בעיתון ללא ידיעתה (עמ' 15 לפרוטוקול). מכל מקום, התובעת אישרה שפרסמה את עצמה באמצעות הפצת עלונים (ללא קשר לפרסום בעיתונות) : "אני עשיתי הרבה פליירים על המחשב ואת אלה הפצתי" (שם, ש' 6-7).
23. הנתבע טוען כי התובעת נהנית מהכנסה גבוהה של אלפי שקלים לחודש (20.9 לסיכומים) וכי יש לה נכסים שנצברו על שמה: זכויות סוציאליות מחברת ...; שני חשבונות בבנק דיסקונט אולם לא המציאה תדפיסים על אף הוראת בית המשפט; חשבון בנק באירלנד (עמ' 48 לפרוטוקול מיום 24/03/08). בחקירתה הנגדית העידה התובעת  כי יש לה שני חשבונות בנק שבאחד מהם היא אינה יכולה לעשות שימוש כיוון שהוא מצוי ביתרת חובה. התובעת אישרה כי יש לה חשבון בנק באירלנד (עמ' 47 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש' 17-18).
23. התמונה העולה מחומר הראיות שהובא בפני לעניין מצבה הכלכלי של התובעת, הינה מעורפלת ואינה חד משמעית; מחד, לא השתכנעתי בטענת הנתבע כי לתובעת הכנסה של אלפי שקלים רבים בחודש. טענה זו לא הוכחה לפני במידת הצורך. מאידך ובניגוד לטענת התובעת, לא התרשמתי כי כושר השתכרותה נמוך; מהתמונה שהצטיירה בפני עולה  כי התובעת עבדה במשך רוב שנות הנישואין ורק בתקופות סמוך לאחר לידת הקטינות, לא עבדה. סבורני כי עבודת התובעת בהוראת אנגלית אינה נפגעת מאי שליטתה הנטענת בשפה העברית ואוסיף לעניין זה כי התרשמתי שהתובעת הגזימה בתיאור אי שליטתה בשפה העברית וזאת, כפי שעלה מחקירתה הנגדית אשר בפעמים רבות, לא נזקקה התובעת לתרגום השאלות לשפה האנגלית. לתובעת כישורים הן בתחום ההוראה והן בתחום המוסיקה ובטוחני כי היא תפעל למקסמם.
23. עוד אוסיף כי בעובדה שהתובעת אישרה כי רכשה רכב  סך של 80,000 ₪ שהועבר לה מכספי הנאמנות על פי החלטתי (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 24/03/08, ש' 1/7), אני מוצא שיש כדי להעיד על חוסן כלכלי שאינו תואם את המציאות כפי שהתובעת מציירת. ניתנה הדעת להיאמר כי ככל שמצבה של התובעת היה כה רע כפי שהיא מתארת, ולו נזקקה להלוואות מחברתה מעבר לדמי המזונות הזמניים הנכבדים שהועברו לה מידי חודש, לא היתה בוחרת לייעד את הסכום הנכבד הנ"ל לרכישת רכב שעלותו ועלות אחזקתו-גבוהות.
23. האמור לעיל מביא אותי לכלל מסקנה כי אין מדובר במקרה שעל בית המשפט ליתן סעד למניעת חרפת רעב בדמות פסיקת מזונות מכח עקרון כבוד האדם אותו מצב שתואר בפס"ד סלומון הנזכר לעיל. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שהצדדים חיו יחד במשותף, כזוג נשוי, במשך תקופה לא מבוטלת של כעשרים שנה במהלכה הביאו יחד לעולם שתי בנות. בכל אלו אני מוצא כי יש בהם להעיד על קיומו של הסכם מכללא לערבות הדדית של הצדדים, וקבלת החובות והזכויות הנובעות מעצם חייהם במשותף ואולם אוסיף כאן את העובדה שהצדדים ניהלו באותה תקופה רמת חיים אשר היתה מעבר לאמצעים הכספיים שעמדו לרשותם.
23. לא נעלמו מעיני טענות שני הצדדים הנוגעות לתום ליבו, וליתר דיוק-העדר תום לב של בן הזוג האחר,  ברם אומר כי כשלעצמי לא השתכנעתי באחת יותר מן האחרת ואיני רואה לגזור מטענות אלו אילו שהן תוצאות לענייננו אנו.
23. בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את מכלול המשתנים והשיקולים הרלוונטים, הנני פוסק לתובעת מזונות בסך של 1,000 ₪ מתחילת חודש זה,דהיינו 01/10/08 , למשך שנה מאותו יום. ממועד הגשת התביעה ועד ליום 01/10/08, המזונות יהיו בגובה המזונות הזמניים ששולמו (כך שבסה"כ מדובר בתקופת תשלום מזונות של למעלה משלוש שנים ממועד הקרע).
23. למרות שסכום המזונות הזמניים ששולמו לתובעת ממועד הגשת התביעה ועד יום 01/10/08 גבוהים בהרבה מאלה שנפסקו לעיל מיום 01/10/08 ואילך איני רואה מקום להורות על השבת הפרשים כלשהם לגבי מזונות העבר, מאחר שבשעת פסיקתם היתה קופת הצדדים מלאה והשיעור נקבע בהתאם (וזאת בשונה מהיום ,כאשר ספק אם לאחר תשלום החובות ישארו בקופת הצדדים כספים כלשהם). כמו כן חזקה על האישה שעשתה בכספים שהועברו לה שימוש למחייתה ולשיקומה מאז הפרידה בין הצדדים לפני כשנתיים ימים.
24. לא מצאתי כל בסיס לתביעת התובעת לפסיקת מזונות לתקופה של חמש שנים לאחר שיותרו נישואיהם. סעד שכזה ניתן אמנם על ידי כב' השופטת ו' פלאוט בפסק דינה מיום 10/04/07 בתמ"ש 67910/00 [פורסם בנבו], ואולם אין נסיבותיו של אותו מקרה שם עבדה התובעת במשרדו של הנתבע והקדישה עצמה לטיפול הבית ושגשוג משרדו של הנתבע, דומות לנסיבותיו של המקרה שלפנינו ואין מסקנות בית המשפט שם כמסקנותי כאן במקרה דנן (ראה בפרט פסקה 23 לפסק דינה של השופטת פלאוט).
מזונות הקטינות
24. התובעת מעמידה את צרכי הקטינה פ' על סך של 5,200 ₪ לחודש ואת צרכי הקטינה א' על סך של 6,700 ₪ לחודש. כאמור, את רכיב המדור והוצאותיו תבעה התובעת בנפרד (ראה לעיל בסע' 171; וכן ראה הערתי בנוגע לאי ההלימה בסכומים הנתבעים ביחס למדור בו הן מתגוררות כיום).
המסגרת הנורמטיבית
25. חובת הנתבע לזון את בנותיו הקטינות נגזרת בענייננו מחוק המזונות האזרחי, וראה לעניין זה סע' 3 (ב) לחוק הקובע כי אדם שלא חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו, חייב במזונותיהם על פי הוראות חוק זה.
25. באשר לאופן הנשיאה בחובה זו, נקבע  בסע' 3 א' לחוק כדלקמן:
"(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".
25. לעניין היקף המזונות, קובע סע' 6 לחוק:
"היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 - לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב". (הדגשה שלי-א.כ).

ומן הכלל אל הפרט:
צרכי הקטינות
25. בין צרכי הקטינה פ' כללה התובעת סך של 1,500 ₪ עבור מזון וכלכלה; ביגוד והנעלה בסך של 500 ₪ לחודש; סך של 600 ₪ עבור חוגים ושיעורי עזר בעתיד; דמי כיס, בילוי ו-"שונות" בסך כולל של 1,000 ₪ לחודש.
25. בין צרכי הקטינה א' כללה התובעת סך של 1,500 ₪ עבור מזון וכלכלה; ביגוד והנעלה בסך של 500 ₪ לחודש; הוצאות חינוך וגן בסך 2,000 ₪ ; מטפלת –סך של 1,500 ₪ ; חוגים בסך 300 ₪ בעתיד ; ובילוי ו-"שונות" בסך כולל של 700 ₪ לחודש.
25. הנתבע טוען כי על פי חישובו של הנתבע , עליו לשלם לשתי הקטינות גם יחד סך של 3,000 ₪ לחודש (סע' 33.10 לסיכומיו).
26. הלכה היא כי תביעת מזונות, ככל תביעה כספית אחרת, יש להוכיח היטב ולבסס בראיות. כן נקבע, כי במקום שאין טיעון עובדתי סביר בנוגע לצרכים הנתבעים, אין לשלול אפשרות של דחיית תביעת המזונות מן הטעם שלא הוכחה במידה נאותה (ע"א 130/85 כהן נ' כהן, פ"ד מ (1) 69) .
26. בחקירתה הראשית העידה התובעת כי הוצאות בית הספר לקטינה פ' הן 1,000 ₪ לשנה; 2,000 ₪ לדוברי אנגלית לשנה; 1,000 ₪ לשנה לתלבושת אחידה וסך זהה לספרים (עמ' 40 לפרוטוקול מיום 02/01/08, ש' 16-17).
26. בתצהירה המשלים טענה התובעת כי הקטינות מגיעות הביתה ממוסדות החינוך בשעה 13:00 וכי הן אינן נמצאות במסגרת של  צהרון או מסגרת אחרת בשעות אחה"צ (סע' 16 לתצהירה המשלים).
26. לעניין הוצאות החינוך הנתבעות עבור הקטינה א', אעיר כי משמלאו לה חמש שנים רק לאחרונה  (נולדה כאמור ביום ...2003), חל עליה חוק חינוך חובה וההוצאות הללו עומדות לקטון ממילא.
26. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות שהובא בפני ושקלתי את טענות הצדדים, התרשמותי היא כי צרכי הקטינות נתבעו על דרך ההפרזה וכי צרכיהן קרובים יותר לרף שהעמיד הנתבע, אם כי איני סבור שהם מתמצים בסכום שננקב על ידו.  שתי ילדות כבנות 5 ו-10 , אינן צורכות מזון בעלות של 3,000 ₪ בחודש כפי שנתבע. כן, איני סבור שהוצאות דמי כיס ובילוי עבור בנות בגילאיהן (ואף בגילאים מבוגרים יותר)  מגיעות לסך של 1,700 ₪ בחודש. 
27. מן המפורסמות הוא כי בית המשפט רשאי לאמוד את סכום המזונות גם על פי ניסיון חייו כשופט אשר בתוך עמו הוא יושב. כן נפסק, כי בית המשפט יכול לקבוע את היקף צרכיו ההכרחיים של קטין על בסיס ידיעתו השיפוטית הכללית (ראה ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לא(3) 25; ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 825). אומדן זה יקבע, בין היתר, עפ"י רמת החיים של המשפחה עובר להגשת כתב התביעה .
28. מקובל כיום בפסיקה כי צרכיו ההכרחיים של קטין אחד עומדים על סך של 1,150-1,200 ₪  לחודש, ללא הוצאות מדור וגן [ע"מ (י-ם) 789/05 ע.ד נ' ע.י , [פורסם בנבו], ובר"ע (ת"א)  1895/02 ב.י. נ' ב.נ. [פורסם בנבו], מיום 20/01/03].  במקרה שמדובר ביותר מקטין אחד, כבענייננו, הלכה פסוקה היא שאין לפסוק את צרכי הילדים כמכפלה של מספר הילדים (ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב (3) 599).
28. נחה דעתי בענייננו, כי צרכי הקטינות, כולל חלקן ברכיב המדור (40% משכר הדירה העומד כאמור על סך של 3,400 ₪ -נספח יט' לתצהיר עדות ראשית של התובעת. קרי, סך של 680 ₪ לכל אחת) הן כדלקמן: סך של 2,000 ₪ לחודש עבור הקטינה א', לא כולל הוצאות גן עד הגיעה לגיל חובה שחלף , וסך של 1,700 ₪ לחודש עבור הקטינה פ'.

מצבו הכלכלי של הנתבע
29. הלכה פסוקה היא כי יכולתו של האב  לצורך קביעת שיעור המזונות אינה נקבעת אך ורק על פי הכנסתו בפועל מעבודה, אלא נגזרת היא אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו דוגמת רכוש, כספים פנויים, חסכונות וכן פוטנציאל השתכרותו על פי מקצועו וכישוריו (ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147 ; ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(2) 721).
29. נכון להיום, הנתבע אינו עובד.
29. התובעת טוענת כי הנתבע נמנע מלעבוד מן העת שפרש מחב' א' ונמנע מלחפש עבודה במכוון, על מנת להקטין את גובה המזונות. לעומתה טוען הנתבע כי הוא פנה לחברות השמה וכח אדם במשך השנתיים מאז שהפסיק לעבוד בחברה על מנת למצוא מקום עבודה אולם לשווא (עמ' 123 לפרוטוקול הדיון מיום 24/03/08,  ש' 10-11; 26).
29. התובעת טוענת כי  בקביעת הכנסותיו של הנתבע יש להביא את כספי אי התחרות שהוא אמור היה לקבל; לפיכך יש לשיטתה לקבוע כי הכנסת הנתבע בתקופה שבין 09/06-09/07 עמדה על סך של 10,000$ לחודש. לדבריה, הנתבע ויתר למעשה על כספים אלו שבחר שלא לחתום על המסמכים הנדרשים, דבר המעיד לדבריה על מצבו הכלכלי האיתן. כן היא מבקשת להביא בחשבון בקביעת הכנסותיו את השתכרותו בעת שעבד בחב' א' וכן את תמורת המניות שקבל במסגרת עסקת הפרישה.
29. לא מצאתי ממש בטענות התובעת. לגבי תמורת המניות. ככל שיוותר ממנה סכום כלשהוא לאחר ניכוי החובות כאמור בפסק הדין בתביעה הרכושית,  הרי מדובר בסכום נמוך. כן, איני רואה להביא בחשבון את דמי אי התחרות כהכנסה בפועל של הנתבע כפי שהתובעת מבקשת שייעשה שכן אלה לא שולמו ואינם עתידים להשתלם לו.
29. לעניין כושר השתכרותו של הנתבע, סבורני כי שתי העמדות שהציגו הצדדים חוטאות למציאות כאשר מחד התרשמתי כי התובעת העצימה את כושר השתכרותו יתר על המידה ואילו הנתבע לעומתה גימד את כושר השתכרותו בטוענו כי הוא נעדר כל כושר השתכרות.
29. איני סבור, כטענת הנתבע, כי הוא נעדר  כליל כושר השתכרות וזאת, על אף שאינו עובד. לנתבע כישורים אשר תרמו לו בעיסוקו בפיתוח פטנטים. הגם שהחברה הישנה שהקים קרסה והוא פרש מעבודתו בחברה החדשה לאחר כשלוש שנות עבודה בלבד, עדיין אין בכך כדי לבטל כליל את כישוריו העומדים לו ואשר יאפשרו לו להיקלט מחדש בשוק העבודה בין אם כעצמאי ובין אם כשכיר.
29. על אף האמור לעיל, איני סבור כטענת התובעת כי הנתבע הוא בעל כישורים יוצאי דופן וכי מצבו איתן מבחינה כלכלית באופן שהיא מתארת; כפי שהובא בהרחבה בתביעה הרכושית, הנתבע היה שקוע לאורך שנים בחובות שנגררו מן העת בה קרסה החברה הישנה. הוא אינו צעיר במונחי שוק העבודה ואין לו דירה או נכסים אחרים העשויים לשמש תשתית לגיוס הון התחלתי להרים פרויקט עצמאי כלשהו.לפיכך אני מעריך את כושר השתכרותו כממוצע.
29. הנתבע לא התייחס בסיכומיו להוצאות מחייתו השוטפות וגובהן. הנתבע העיד, עדות שלא נסתרה, שאין בבעלותו כיום  רכב ושהוא משתמש ברכבים שידידיו משאילים לו  (עמ' 94 לפרוטוקול מיום 24/03/08). כן העיד כי הוא מתגורר כיום בבתים של חבריו  (שם, עמ' 95, ש' 26),כך שניתן להעריכן כנמוכות יחסית.
29. לאור גובה הכנסותיה של התובעת, איני רואה לחייבה ליטול חלק במזונות הקטינות.
סיכומם של דברים
29. בהתחשב במכלול הנתונים והראיות שהובאו בפני ולאחר ששקלתי את כל המשתנים הרלוונטיים, הריני קובע כדלקמן:
. הנתבע ישא במזונות התובעת בסך של 1,000 ₪ לחודש מיום 01/10/08 למשך שנה מאותו יום.
. הנתבע ישא במזונות הקטינות לרבות הוצאות מדור כדלקמן: סך של 2,000 ₪ לחודש עבור הקטינה א' וסך של 1,700 ₪ לחודש עבור הקטינה פ'.
. הסכומים הנ"ל יוצמדו למדד המחירים לצרכן הנכון והידוע ליום זה ויתעדכנו אחת לשלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין עדכון לעדכון.
. הנתבע ישא במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינות  שאינן מכוסות על ידי קופת החולים לרבות ריפוי שיניים, טיפול אורתודונטי (לפי תעריפי רשת מרפאות השיניים העובדת עם ו/או במסגרת קופת החולים בה מבוטח הקטינה המטופלת ),משקפיים/עדשות מגע ככל שיהא בכך צורך.
. ההוצאות המפורטות בסעיף הנ"ל יתואמו בין הצדדים למעט במקרים רפואיים דחופים שאינם מאפשרים תאום שכזה.
. במקרה של מחלוקת לגבי נחיצות טיפולים רפואיים ו/או איכות הטיפול הנדרשת יפעלו הצדדים בהתאם להוראות רופא המשפחה ו/או רופא מקצועי לפי העניין.
. הנתבע יבצע התשלום בתוך 30 יום מיום שנתבקש לעשות כן וכנגד קבלות על ביצוע התשלום. סכומים שלא יידרשו בכתב בתוך 90 יום ממועד הוצאתם, לא ניתן יהא לתבעם. ההוצאות החריגות הנ"ל יחשבו כחלק מן החיוב במזונות וניתן יהיה לגבותם כחוב מזונות.
. החיוב במזונות כאמור בס"ק א' ו-ב' הוא מיום 01/10/08. מיום הגשת התביעה ועד ליום 01/10/08, החיוב יהא בגובה המזונות הזמניים ששולמו.
. התשלומים החודשיים יבוצעו באמצעות האם החל מיום 16/11/08 ובכל אחד לחודש בחודשים שלאחריו.
. קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי ו/או כל סכום אחר שהתקבל ו/או יתקבל בגין הקטינות  תשולם לידי האם בנוסף לדמי המזונות ותוקדש לרווחתן.
. סכום אשר לא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום החיוב ועד ליום התשלום בפועל.
לאור התוצאות שהגעתי אליהם הנתבע ישא בשכ"ט ב"כ התובעת ובהוצאותיה בכל התביעות שבכותרת בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ואת העתק פסק הדין בעניין משמורת הקטינות תמציא בנוסף גם לפקידת הסעד.

ניתן היום א' בחשון, תשס"ט (30 באוקטובר 2008) בהעדר.   איתי כץ, שופט
                                                                       

איתי כץ 54678313-13270/06
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
 

 
 

 השאר פרטי התקשרות 
 ונחזור אליך בהקדם

 

     
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:


 

 
 
 
מהי הטרדה מאיימת

 חשיבות  צוואה
 צו הגנה מתי?
 גביית מזונות באמצעות הוצאה לפועל
 הסכם ממון
הסכם גירושין
 
 
 
 
 
 פס"ד למזונות ילדים
 פס"ד לפירוק שיתוף דירה
פס"ד לאיזון משאבים של בני  הזוג
פס"ד לקביעת מוניטין  של הבעל בקריירה
 פס"ד לקביעת שווי נכסי קריירה
פס"ד למזונות אישה
 
 כתובות  בתי משפט לענייני משפחה /בתי הדין הרבניים
 אתר משרד הרווחה -פקידי הסעד
אתר הוצאה לפועל
 רשות המיסים
 אתר בית הדין הרבני
אתר בית המשפט

 
מור, בוקר ושות' - משרד עו"ד   מרכז עזריאלי, מגדל משולש קומה 28  דרך מנחם בגין 132, תל אביב  67023    טל. 03-6955644   פקס. 03-6096269

לייבסיטי - בניית אתרים